למה אנחנו כל-כך נהנים להתגרד?

כמו שלל התופעות שסקרנו כאן במדור, גם התופעה הבאה היא חלק בלתי נפרד משגרת החיים שלנו. הגירויים המדגדגים יכולים לשגע פילים, אבל גירוד עז במקום, מרגיע אותנו, אפילו מעניק תחושת כיף עד כאב וזוב דם. ביקשתם לדעת למה זה קורה ואיך זה שאנחנו נהנים לפצוע את עצמנו כל כך? והנה התשובות.

ראשית, קצת פתופיזיולוגיה – מילה בז'רגון הרפואי המסבירה את תהליך התחלואה הגופנית. גירוי בעור, הקרוי בשפה הרפואית גם פרוריטוס, נגרם במרבית הפעמים בשל החומר היסטמין. המדובר במולקולה שמשתחררת מתאים הקרויים תאי מאסט שעל העור.

ההיסטמין שמשתחרר בתאי העור, לרוב בחשיפה לחומר הגורם לאלרגיה (אלרגן), גורם לכמה פעולות. הוא מביא להרחבת כלי דם, מה שמביא לאדמומיות שעל העור; בנוסף, ההיסטמין גורם לדליפה של נוזל ובו מרכיבים של מערכת החיסון, מה שיוצר תפיחה בעור; ההיסטמין יוצר גם גירוי של סיבי עצב תחושתיים על ידי קשירה לקולטנים מיוחדים בקצות העצבים שבעור. 

ההיסטמין משתחרר גם בתגובה לעקיצת חרקים, וגורם לתגובת אלרגיה מקומית שבה מקום העקיצה תופח, מאדים ומגרד. תחושת הגירוי בעור יכולה להתרחש גם בשל טפילים שונים, כמו במחלת הסקביאס הנגרמת על ידי קרדית. מדענים מאמינים כי הגירוד הוא פעולה רפלקסיבית של הגוף, הקיימת גם אצל חיות, ונועדה לסלק את הטפיל. 

זוהי דוגמא לחרב הפיפיות שבגופנו. הגירוד שאמור להביא לתחושת הקלה, גורם לנו לנזק גדול יותר לעור, לפציעה וגם לסכנת זיהום מקומי. הפתרון הוא לא להתחיל כלל בגירוד ולהיעזר במשחות מקומיות או תרופות אנטי-היסטמיניות, הפותרות בדרך כלל את הבעיה.

• יש לכם שאלות על תופעות המתרחשות בגוף האדם? כתבו לנו. השאלות המעניינות יפורסמו במדורים הבאים.