הצבע של הטבע: סיירת מסמני השבילים בישראל

"השביל הזה מתחיל כאן", שר אהוד בנאי, והכל בזכות כמה חבר'ה שדאגו לסמן לנו אותו ואת כל השבילים שאנחנו מכירים בארץ.

חבורה קטנה של צעירים בשנות ה-20 לחייהם, דואגת שכל סלע שאתם רואים בטבע ועליו סימון שביל, יוביל אתכם לסיום מסלול הטיול שלכם מבלי שתתעו בדרך.

עוד על טיולים ושבילים בערוץ התיירות:

• טיול מהשמיים: לטייל בשביל ישראל, אבל מהאוויר
• הולכים על אהבה: מסע לשיפור תדמית המדינה
• הוועד למען הטייל: עיוורים וצנחנים בשביל ישראל
  

למה חלקם מסומנים באדום ואחרים בכחול, ומה משמעות צבעיו של שביל ישראל? לשם כך התלוותי ל"סיירת" מסמני השבילים של החברה להגנת הטבע, ויצאתי לראות אותם בעוד יום עבודה במשרד שלהם - בטבע.

סיירת הצבע

על הכוח הקטן אחראי שי יגל, רכז המסמנים (או "מפקד סיירת הצבע" אם תרצו), ואיתו עוד כחמישה "חיילים וחיילות" (נעה ליאור, דניאל אורן, יוחאי אלאלוף, נועה מסרי ואורן באום), שעובדים באופן קבוע לאחר שירותם הצבאי (יש גם מי שעושה "מילואים" ומשמש על תקן מחליף), במשך מספר שנים וחורשים את כל הארץ.

"מסמן שבילים צריך שיהיה חרוץ, שיידע לנווט טוב והכי חשוב להסתדר בקבוצה", מספר שי על התכונות הדרושות לקבלה ליחידת המסמנים.

"זקנת-המסמנים" שבהם, נעה ליאור, היא בסך הכל בת 24. "אם אתה בא להיות מסמן שבילים בשביל הכסף - זה לא המקום בשבילך", היא אומרת ולא מתלוננת על השכר, למרות שהיתה שמחה להרוויח עוד כמה שקלים בעבודה שהיא כה אוהבת.

צובעים את הדרך. המסמנים מכינים ערכות צבע (צילומים: זיו ריינשטיין)

מהשביל ישר אל ה-GPS שלכם

כל שלוש שנים עוברים המסמנים בשבילי הארץ, מצפון ועד דרום, ומחדשים את הצבעים שנשחקו עם הזמן, נמחקו או הוסטו למקום אחר. כמובן שגם סימון שבילים חדשים, שטרם הועלו על מפת הטיולים הארצית או על על ה-GPS שלכם, הם מנת חלקם של צבעי-השטח, ולשם כך מתבצע תהליך הכנה מיוחד.

ראשית, עובר הצוות על תוואי השביל במפה ולומד את מסלולו. לאחר מכן, כמו לפני כל פעולה בשטח, מתבצע תדריך של שי על תוואי הסימון ומהותו.

בשלב הבא יושבים המסמנים על יריעת-בד שפרסו, וכל אחד מכין את ערכת הצבע שלו: מברשת ברזל (לניקוי הסלע כל שהצבע יתפוס טוב יותר), מברשות צבע, פשיט גיאולוגי להוצאת סלעים עקשניים מהאדמה ובקבוקי צבע עם חריץ מיוחד למניעת נזילת צבע. לבסוף, עולים החבר'ה על רכב 4X4, שכבר נראה כמו ציור צבעוני של ג'קסון פולוק, ויוצאים אל השטח.

אין כמעט מקום שרכב השטח לא נכנס אליו: טיפוס על בולדרים גדולים, נסיעה בתוך נחלי אכזב סלעיים או צמחייה צפופה - אל תדאגו, הסיירת תגיע לאן שהיא צריכה בכדי לבצע את המשימה.

כל סימון שביל מתחיל עם מסדר. פקקים של בקבוקי הצבע

האם יש משמעות לצבעים בשביל?

עם ההגעה ליעד, פורקים המסמנים ומתחילים לסמן את השביל בסרט-סימון על ענפים, מתחילתו ועד סופו. בצורה זו, יוכלו לאחר מכן לאתר בקלות את תוואי הסימון.

הסימון מתבצע לאחר ניקוי הסלע, ומיד הוא נצבע בשלושה פסים, לרוב שניים לבנים ואחד צבעוני באמצע. רבים, שוודאי תהו מה מסמלים הצבעים, יתאכזבו לדעת כי אין להם שום משמעות או פירוש, כך לדברי המסמנים.

גם צבעיו של שביל ישראל המפורסם - לבן, כחול וכתום - אינם בעלי משמעות מסוימת, למרות שיש הרואים בלבן את החרמון, בכחול את הים ובכתום את המדבר.

הסלע מסומן בשלושה פסים: שניים לבנים ואחד צבעוני באמצע

החמישייה העליזה. המסמנים לאחר סימון השביל באבירים

יוצאים הביתה לחמשוש

כמו חיילים ממושמעים, גם סיירת המסמנים קמה לה מוקדם בבוקר, וההכנות לסימון שביל מתחילות כבר בסביבות שש בבוקר, כשאת הסימון עצמו מבצעים עד אחרי הצהריים.

בתקופות החגים, שבהם יוצא עמישראל אל הטבע בהמוניו, מקפידים המסמנים לסמן דווקא שבילים בשטחי אש של הצבא, שעוצר את אימוניו בעבור המטיילים שביום-יום לא יכולים ליהנות מטיול באזורים אלו.

צוות אחד מסמן את כל שבילי הארץ, ואם אחד המסמנים לא יכול לבוא או נעדר, תמיד יש מישהו ב"מאגר המילואים" של היחידה, שישמח להצטרף ליום טיול, שאולי נראה ורוד, אבל מבטיח עבודה קשה ופיזית.

"כולם כאן עם רקע בטיולים או בחברה או בבתי ספר שדה", מספר שי בגאווה על היחידה שהוא עומד בראשה. "הם מכירים טוב את הארץ ובאים לחמישה ימי עבודה מחוץ לבית. ביום חמישי הם יוצאים הביתה לחמשוש", הוא מוסיף.

אבל ביום ראשון, באזור אחר בארץ, הם יתייצבו שוב למשימה שמבחינתם הכי חשובה - להוסיף מעט לצבע לחיים של כולנו.