הקדוש היהודי ממנאוס
מונדיאל 2014: קברו של רבי שלום מויאל הפך מוקד עלייה לרגל עבור התושבים, שמאמינים שהוא מחולל ניסים. עמיר פלג ביקר שם
אתמול בצהריים, שעות ספורות לפני המשחק בין קמרון לקרואטיה, קפצתי לבית הקברות העירוני "סאו באטיסטה" בפאתי מנאוס. מה יש ליהודי כמוני לחפש בבית קברות קתולי על גדות האמזונס? אם תפנו את השאלה הזאת לתושבים הנוצרים בעיר, סביר להניח שגם הם ירימו גבה. לכן עדיף שתגידו להם שעליתם לקברו של The santo judeo milagreiro de Manaus. ובעברית: מחולל הנסים היהודי של מנאוס.
חגיגת מונדיאל ב-ynet ספורט
"הטיקי-טקה מת". ספרד, בבוקר שאחרי ההדחה
כל הסיבות לכישלון של אלופת העולם / תומר גנור
וגבריאל לימה, אקס סכנין, בפנייה למאמן נבחרת ברזיל
במרכז המתחם הענק, בין מאות המצבות עם הצלבים, הפסלונים של ישו והתמונות של מריה הקדושה, שוכן קברו של רבי שלום עמנואל מויאל. בשנת 1908 הוא נשלח לכאן ע"י רבה הראשי של מרוקו, כדי לשמש כרב של הקהילה היהודית הקטנה בלב יערות הגשם בצפון ברזיל. כעבור שנתיים נפטר מויאל מקדחת צהובה ומכיוון שבית העלמין היהודי הקטן היה כבר מלא, הרבי נטמן לצד הקתולים. גרסה אחרת טוענת שזה קרה משום שבתחילת המאה הקודמת לא היה כלל בית קברות יהודי במנאוס.
אז איך הפך הרב שלום מויאל לשמעון בר יוחאי של הקתולים בצפון דרום אמריקה? לכך אחראית כנראה גברת אחת בשם קוטה ישראל, שטיפלה בו בימיו האחרונים. לאחר שהלך לעולמו היא סיפרה שהרבי בירך אותה והעביר אליה את סגולותיו. תושבי מנאוס נהרו אליה, היא הפנתה אותם לקבל ברכה בקבר – והשאר היסטוריה.
ולסיפור המוזר הזה יש עוד פרק מעניין. בשנות ה־80 גילה אחיינו של הרב, חבר הכנסת אליהו מויאל, על דודו מחולל הנסים מאזור האמזונס, והחליט להעלות את עצמותיו לישראל. הח"כ מהמערך ז"ל, שכיהן גם כסגן שר התקשורת, שיגר מכתב בעניין לראש הקהילה היהודית במנאוס. הוא קיבל תשובה שלילית חד-משמעית: "הקבר הפך למקום קדוש עבור הקהילה הנוצרית, עיריית מנאוס לא מאשרת לנו להעביר אותו אפילו לבית קברות יהודי בעיר".
וכך, מאז ועד היום, ממשיכים מאמינים קתולים לפקוד את המצבה המגודרת עם מגן הדוד, להדליק נרות זיכרון, להניח זרי פרחים ולבקש את עזרתו של מחולל הנסים היהודי של מנאוס. כשהגעתי לשם אתמול, מנהלת המקום ידעה מיד על מה אני מדבר והצביעה על הגוש והחלקה.
אז מה זה קשור למונדיאל? אם כבר הגעתי עד למקום הקדוש והמבורך אי שם באמזונס, היה די טפשי מצדי לא לנצל את ההזדמנות ולבקש כמה שיותר שערים בטורניר. וכמובן גם שנבחרת ישראל תגיע אליו ביום מן הימים.
מזל דגים, גרסת מנאוס
להיות דייג באמזונס זה כמו להיות בעל מטע בננות. כל כך הרבה דגים יש בנהר ריו נגרו, שמתחבר לא רחוק מכאן לנהר הארוך ביותר בעולם, שצריך רק להושיט יד למים ולקטוף אותם. לכן גם שוק הדגים של מנאוס, שיושב על גדות הריו נגרו, הוא מקום מטורף - ולא רק בגלל שרבים מהיצורים שנמכרים בו היו טורפים בעצמם בעברם הלא רחוק. השוק כולו בנוי על בסיס עץ, כי במשך מרבית חודשי השנה יש פה גאות רצינית.
כך היה גם אתמול כשנהג שאינו מתמצא באזור החנה את רכבו בסמוך. כעבור זמן קצר רק הגג האדום שלו ביצבץ מעל המים, אבל השוק עצמו צף.
דוביד שוייצר המנוח, שמאוד לא אהב מדליפים וקשקשנים, נהג לומר לשחקניו בכל הזדמנות שהדג בצלחת בגלל שהוא פתח את הפה. באמזונס גם לדגים שלא מדליפים אין הרבה סיכוי. כל כך הרבה סוגים (לפי המקורות בערך 2,500) מכל הגדלים והצבעים לא ראיתי בחיים.
אבל כשכל זה קורה באווירת הקרנבל של המונדיאל, הדגלים והסרטים הצהובים-ירוקים מעל הבאסטות בשוק הישן בנמל, אתה מבין שהמונדיאל עשה טוב גם לפירנאות, לדגי החרב, לשפמנונים ולארפאימות - דג טורף באורך של כשלושה מטרים ומשקל של 200 קילו.
שלשום, בזמן שידור המשחק של ברזיל נגד מקסיקו, כל העיר הייתה בעוצר. הרוכלים הצטופפו מול מכשירי הטלוויזיה וגם הדייגים הפסיקו לתקוף גלים־גלים.
בזמן שבו נערך המשחק, לפי הערכה גסה, אלפי יצורים תת ימיים הרוויחו עוד שעתיים של חסד. אם ברזיל תעשה מה שכולם פה מצפים עד המשחק האחרון ב־15 ביולי, המספרים האלה יוכפלו ב־5. ניימאר, אגב, נולד במזל דלי.
עוד ב- ynet ספורט:
לפנייה לכתב/ת 
