שקט, מטייחים. מקריבים את הנפגעים החרדים

שיטות טיפול מפוקפקות, טיוח, האשמה בוטה של הקורבנות ומניפולציות כדי למנוע תלונות במשטרה. זה מה שקרה כששלחנו נערה חרדית שעברה אונס או אם שילדיה הותקפו על ידי פדופיל לספר על כך לרבני ערים, שכונות וקהילות ולשאול בעצתם. התגובות, ברובן, היו מזעזעות. הן מעידות כי אין לדעת כמה עברייני מין מסתובבים באופן חופשי ברחובות הערים החרדיות בגלל טיפול גרוע, פוגעים בעוד נשים, ילדים וילדות.

שבוע לאחר שבנה הותקף מינית על ידי אחד השכנים, פנתה חנה (שם בדוי) לרב הקהילה כדי להתייעץ איתו כיצד לנהוג. למרות שכבר שמע בעבר את שם התוקף, ביקש ממנה הרב לשתוק ולתת לו לטפל בבעיה. כמעט שלוש שנים אחרי, הפדופיל עדיין מסתובב חופשי. לא מן הנמנע שפגע בילדים נוספים.

הרבנים בקהילות החרדיות, וגם בחלק מהציבור החרדי לאומי, הם אלה שמתווים את הדרך ומייעצים לצאן מרעיתם כמעט בכל תחומי החיים. כשהם מבקשים לטייח, אין כמעט מי שיפעל באופן עצמי. בחודשים האחרונים, בעקבות יותר מדי סיפורים קשים, ביקשנו לבדוק ישירות מול הרבנים, חלקם רבני ערים שמתפרנסים מהמדינה, כיצד הם מטפלים בתלונות על עבריינות מין. כל אחד מהם קיבל פנייה מנערה שסיפרה על אונס או מעשים מגונים שבוצעו בה על ידי רב, מורה או אבא של חברה טובה. במקרה אחר, נשלחה "אימא". שביקשה להתייעץ לאחר שבנה או בתה הותקפו בידי פדופיל.

התגובות המזעזעות לימדו על בורות, אבל גם על גישה מגוננת כלפי העבריינים ואדישה במקרים רבים מדי כלפי הקורבנות. ההשתקה השיטתית והטיוח הם תוצאה של היעדר הכשרה מתאימה לרבנים, ובמקרים רבים גם של שוביניזם מובנה בחברה וברבניה. אף על פי שבשנים האחרונות חל שיפור מסוים במודעות של הרבנים לבעיה, מתוך 27 שאליהם פנינו, רק מעטים המליצו להגיש תלונה במשטרה והמיעוט שבמיעוט באמת דאג למתלוננת או לילדים שנפגעו.

יצוין שגם במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית לא ממליצים מיד על תלונה במשטרה. מדובר בהתמודדות קשה וכואבת, שמחזירה את המתלוננות אל הטראומה. אך במקרים של פדופיליה לא אמורה להיות בכלל שאלה לגבי התלונה, וגם במקרים של אונס ותקיפה מינית יש צורך לטפל. חלקם הגדול של הרבנים לא ראו זאת כך. "יש לו אישה וילדים, למה שיסבלו?" אמרו. "זו נפילה חד-פעמית", הוסיפו רובם. "זה יפגע לך בשידוכים", איימו במרומז. תירוצים כאלה ניתנים כמעט מדי יום לעשרות נפגעות תקיפה מינית בחברה החרדית.

הרב ערוסי המליץ: "תתחזקי מבחינה רוחנית"

רצון ערוסי הוא הרב הראשי של קריית אונו, אב בית דין לדיני ממונות וחבר מועצת הרבנות הראשית, דוקטור למשפטים מאוניברסיטת תל־אביב ומרצה למשפט עברי בבר אילן. הרב ערוסי גם ייסד את "הליכות עם ישראל", עמותה שעוסקת בהפצת ערכי היהדות והמשפט העברי וההלכה, והוא אף עומד בראשה. הוא מפעיל רשת של מוסדות תורה וכוללים שבהם לומדים מאות אברכים לקראת בחינות לדיינות. הוא הדוגמה האישית שלהם.

כשאנחנו מקשים עליו ושואלים אם היו מקרים שבהם פנו למשטרה, הרב מספר על בנות שטענו שאביהן ביצע בהן מעשים מגונים במשך שמונה שנים. נניח שהוא היה מבטיח לטפל בעצמו ולהפסיק, שואלת האימא, לא הייתם מעבירים למשטרה? "יכול להיות", מודה הרב. לזכותו ייאמר שהציע למתלוננת לפנות לרב שידוע כמי שמטפל בפגיעה מינית בקהילה והמליץ גם על טיפול.

כשאנחנו שואלים אם הוא לא חושב שצריך להגן על ילדים אחרים שעלולים להיפגע, הרב דרעי שולף הסברים מבחילים: "הוא אולי נמשך לבן שלך. לא יודע למה. או שהוא שמן, או רזה, או יפה. כמו שהוא נמשך לבן שלך יכול להימשך לאחרים. בתור אימא שמבינה עניין, מה צריך להכניס אותו מאחורי סורג ובריח. לגבי ילדים אחרים, מה אנחנו, בעלי בית על העולם? אנחנו לא עובדים בשיטה הזאת של אבו כביר. אנחנו בני תורה, צריך לעזור לו. המשטרה ירמסו אותו".

הרב אורדנטליך מביתר עילית: "אין טעם לספר"  

הרב: "ניסה לעשות יותר מזה? התנגדת?"

המתלוננת: כן, התנגדתי.

הרב: "צעקת?"

המתלוננת: כן, אמרתי שיפסיק.

הרב: "אין טעם לספר את זה. מגיע לו שיתלוננו, אבל לא כדאי. אפשר לצלצל, לצעוק ולאיים עליו".

המתלוננת: אבל אולי הוא עושה גם לחברה או לאחרות?

הרב: "מי יודע. מי יודע. את לא ראית על החברה שלך משהו לא בסדר, שהיא מבולבלת או דבר כזה?"

המתלוננת: לא זוכרת דבר כזה.

הרב: "הוא צריך לקבל איום, שעומדים לפרסם שזה ניסיון אונס. זה פלילי. ממש... צריכים למנוע את הפרסום ומשטרה זה פרסום".

המתלוננת: איך אפשר לדעת שהוא לא עושה שוב?

הרב: "מקווים. מה, להתלונן? זה רק פרסום. האיום אולי יועיל, יותר מזה אי-אפשר לעשות. זה יכול לפגוע בשידוכים. לא כדאי. זו יכולה להיות מעידה חד-פעמית".

"אולי או לא נמשך לילד, אולי הוא שמן?"(צילום: Shutterstock)

עמיתו, הרב תופיק, היה תקיף יותר ("חייבים לטפל בפראי אדם כאלה"), אבל ביקש להתייעץ עם בית הדין. למחרת התקבלה התשובה הרשמית: "העצה של אימא שלך טובה. אחרי הנישואין אולי תשקלי מחדש מה לעשות". ומה אם יפגע בעוד נשים? "את צריכה לדאוג לעצמך". בהמשך התקשרו שוב מבית הדין, חידדו שהלכתית מותר להתלונן, אבל העצה של אימא לא לעשות דבר היא טובה.

הרב שלמה איצקוביץ, מחברי הבד"צ בביתר, נשמע מוטרד מגורלו של האברך אם יגיע לידי הרשויות. "ברגע שאת מגישה תלונה, את הורסת אותו ואת המשפחה שלו לדורות עולם", אמר. "זה יכול להיות מעידה חד-פעמית. המשטרה לא תבריא אותו. טוב שהתקשרת אליי. ייתכן שיצטרכו לקרוא לו לבית דין ולצעוק עליו כמו שצריך. ברגע שמתפרסם, מי יידע מה ידברו על הילד שלך? זאת לא פעם ראשונה, האינטרנט עושה גירויים גדולים, זאת סכנה עצומה, לא לחינם יוצאים נגד האינטרנט".

גם הרב דן מחבר, תושב העיר, לא התרגש ממקרה הפדופיליה שהונח בפניו. "להתלונן מיד זו טעות, כי יכול להיות שבאותו רגע היה לו איזה עניין", הסביר. "זה לטרפד לו את כל העתיד, להשבית משפחה על המקום. אולי אפשר להרחיק אותו מהקהילה".

הרב שלום דובער וולפא, תושב ביתר ודמות מוכרת בחוגי הימין הקיצוני, השתדל ללכת בין הטיפות אך הבהיר את עמדתו: "אם אני אגיד לך לא להתלונן אני עובר על החוק, אבל אני לא הייתי מתלונן. אם זה נפסק, הוא כנראה חזר בתשובה".

הרב אברהם טוגרי, רב פוסק מהעיר, הבהיר מפורשות שאין שום איסור להתלונן לרשויות, אבל סייג: "השאלה היא מה התועלת פה. זה נושא רגיש, שאשתו והילדים לא ייפגעו".

השוטר מאחורי הקלעים  

בניגוד לתמונה שמנסים הרבנים לצייר, במקרה של פדופיליה אין נפילה חד-פעמית. מי שהרס את חייו של ילד, בדרך כלל יעשה זאת שוב. אבל הרבנים בשלהם. למשל אליהו שלזינגר, הרב של שכונת גילה בירושלים ומהמוכרים שברבני העיר. "ברגע שמתלוננים במשטרה החיים שלו נהרסים עד היסוד", נימק. "יכול להיות שאשתו תתגרש ממנו. צריך לקחת בחשבון שאולי יהיה כעס שלא ניסיתם לטפל לפני שפניתם למשטרה. יש לנו קצת אחריות".

הרב: "בדור כמו שלנו, אתם לא יודעים איזה ניסיון יש היום. אני לא רוצה לערב את השלטונות. בדור שלנו יש ניסיונות מאוד גדולים, ולצערי יש דברים יותר מזעזעים ממה שאנחנו שומעים. דברים שקורים בבתים. מכאן הדרך לעשות מעשי פדופיליה זה לא רחוק, וזה אברך. אפשר להפנות אתכם לרב משטרה. יש במשטרה אדם משלנו, חרדי. הוא אומר 'בואו נברר את הדבר עד הסוף ואחר כך נחליט אם להתלונן'".

הרב: "כן. מישהו הגיע לרב ואמר 'הבן שלי משוגע, הוא אוכל חזיר ורוקד עם בנות גויות'. זה משוגע? אם זה היה הפוך זה היה משוגע. זו תאווה".

כעבור דקות ספורות הוא חזר עם תשובה שעלולה להיות בעייתית מצד איש חוק: "מה שאמר לי במשטרה, לא צריכים כרגע לגשת לתלונה. אם יש לו עבר אז הוא מסוכן ובאמת צריך להתלונן. נזמן ונזהיר אותו. שלא ייגרר הלאה. אני עובד איתו (עם איש המשטרה) בכל העניינים האלה של העיר. אין דיווח. זה דברים מוסתרים. אף אחד לא צריך לדעת כלום". לזכותו של הרב מלכה ייאמר שהוא ואשתו המשיכו בשבועות שלאחר מכן להתקשר ולהציע סיוע למתלוננת ודאגו לשלומה.

"למסור" את העבריין

 במהלך התחקיר פנינו בעיקר לרבנים שמייעצים באופן תדיר לחברי הקהילה. כאלה, למשל, היו הרב נח בלוי מחסידות קרלין בירושלים ("סתם לפנות לרשויות בלי שום תועלת, אין בזה עניין, אבל הוא חייב לטפל בעצמו"); רב הקריה החרדית בבית שמש מאיר סירוטה ("אסור להתלונן! אסור. צריך לטפל בתוך הקהילה"); הרב שלמה בן שמעון מבני ברק ("זה יכול לפגוע בשידוכים. לפי המצב שלך לא נראה לי שכדאי שתעשי משהו"); הרב יצחק רביע מירושלים ("רק במידה שאתם יודעים על עוד תלונות אפשר 'למסור' אותו"); והרב יעקב גלויברמן, עסקן מחסידות חב"ד ("להתלונן זה הכי קל. השאלה מה יוצא אחר כך. אם ימשיך עוד פעם אחת, אני בעד להתלונן").

הרב זלמן מלמד מבית אל הציע טיפול דומה. "ראשית כול לדבר על זה עם ראש המדרשה", הוא אמר, אך לפחות סייג: "יכול להיות שיש מקום ליותר. תתלונני להנהלה ותראי את התגובה שלהם. אם את רוצה תגידי לי מה הם אמרו, אולי אפשר לפנות למשטרה". 

צדיקים בסדום

בין עשרות הרבנים שאליהם פנינו, היו גם כמה שפעלו כנדרש. שישה המליצו על פנייה למשטרה או על טיפול אמיתי בבעיה. חלקם עשו זאת בלב כבד, אחרים המליצו לנסות קודם לסגור את הסיפור בתוך הקהילה. הרב של כפר חב"ד, למשל, מאיר אשכנזי, הזהיר בתגובה לסיפור של אם על בנה שנפגע: "שיקבל את הטיפול שהוא צריך לקבל בלי שיידעו. לא לפרסם עליו, כמו שאתם לא רוצים שיפרסמו על הילד שלכם. אם המשטרה תיכנס לתמונה דבר כזה עלול להתפרסם ויבואו אליכם בטענות איך לא עירבתם את הרב המקומי". רק לאחר שנדחק לפינה השיב שמבחינה הלכתית מותר להתלונן, אך הבהיר שזו אינה האופציה המועדפת מבחינתו.

הרב שלמה סויסה מבית שמש חקר קצת יותר מדי לעומק, שאל שאלות אינטימיות, דרש לרדת לפרטי פרטים, אך לבסוף אישר: "להתלונן. אי-אפשר לטאטא דברים מתחת לשטיח". תגובות דומות התקבלו מהרב משה דויטש מנתניה ומהרב צבי ברוורמן מבית הדין בביתר עילית, שגם גיבה אותה מול תגובת הקהילה: "אם מישהו יבוא בטענות, תגידי שהרב ברוורמן אישר ללכת למשטרה". יוצא דופן היה הרב ירמיהו רבינוביץ', אדמו"ר בחסידות ביאלא מבית שמש, שהתעניין קודם כול בשלומה של הנאנסת, הבהיר לה את חשיבות הטיפול הפסיכולוגי ולבסוף הורה חד-משמעית: "למה שתהיה בעיה להתלונן? יש דרך אחרת למנוע ממנו לפגוע? כמו שפגע בך, יכול לפגוע בעוד בנות או בילדים. אני מוכן לעזור לך".

את הדוגמה הטובה ביותר להתנהלות נכונה ניתן ללמוד מהרבנית יהודית שילת, העומדת בראש "תקנה - הפורום למניעת הטרדות מיניות". אף שהמקרה שהוצג בפניה עלול היה להישמע גבולי - מורה שחיבק לעיתים תכופות את תלמידתו במדרשה, ואולי גם בנות נוספות - היא התגייסה מיד והציעה סיוע, ליווי צמוד וייעוץ. היא הסבירה מהי מהות העבירה וכיצד ניתן לטפל בה באמצעות מערכת אכיפת החוק או באמצעות הפורום. "יש לך סוג של אחריות", ביקשה. "יכול להיות שאת צריכה יותר תמיכה, יותר עידוד, לעבור את התהליך. אבל צריך לחשוב שזה יהיה הכיוון, כדי לא להפקיר בנות אחרות. בעזרת השם תתחזקי ותקבלי תמיכה וכן תרצי לעשות את זה. אני מבקשת שתלכי למרכז הסיוע לנשים דתיות לקבל תמיכה ועזרה. זה לא קל. בעזרת השם כשתהיי איתנה תחשבי אם את יכולה לתרום לציבור".