אול אראונד אזולאי
ספיר אזולאי נמצאת בלוס אנג’לס רק שלוש שנים וחצי, והספיקה לעבור את כל המשברים הרגילים, אבל אין לה שום ספק שהיא תגשים את החלום: לעשות את הוליווד. לא סתם, בגדול
ספיר אזולאי נחתה בלוס אנג'לס לפני שלוש שנים וחצי עם חלום המשותף לכל כך הרבה צעירים אחרים מכל העולם - להפוך לשחקנית. "לא הכרתי אף אחד כאן, ממש אף אחד”, היא נזכרת בחיוך, "אבל דרך חבר של אמא שלי ובעצם, חבר של חבר של חבר, הגעתי אל משפחת שטיין, משפחת ניצולי שואה שאירחו אותי בביתם בשבועיים הראשונים שלי כאן והם כל כך עזרו לי. הם הפכו לי למשפחה ואני באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם. אחרי שבועיים, כבר מצאתי דירה עם שותף ועברתי, אבל הקשר עם המשפחה הזאת נמשך".
השלב הבא היה הרשמה ללימודי משחק בבית הספר של לי שטרסברג, המסלול הרגיל של כל שחקן המגיע לעיר המלאכים. מאז היא הספיקה ללמוד בעוד שני בתי ספר למשחק, להשתפשף בסטנד אפ, ללכת לאודישנים ואף לקטוף מספר תפקידים קטנים בסדרות כ- Castle ו Selfie והאחרון וגם הנחשב מביניהם- Trafficked, סרט קולנוע בכיכובה של אשלי ג'אד.
"אני מגלמת שם את נלה”, מספרת אזולאי, “פרוצה רוסיה שנמכרה על ידי הוריה לעולם הסקס טראפיקינג בגלל מצוקה כלכלית והיא יוצרת סוג של יחסים עם הפימפ שלה כדי להרגיש איזה שליטה על חייה. צילמנו את הסרט שלושה שבועות בבייקרספילד והיה חום נוראי, אבל השחקנים היו נפלאים, מאוד מקצועיים והיה כיף לצלם אתם".
נושא הסרט עצמו עם זאת, היא מודה, היה לה קשה. "זוהי מציאות איומה של צעירות רבות וזה יכול לקרות לכל אחת. היתה לי סצינה קשה בה אני מספרת איך ההורים מכרו אותי. לפני שהתחלתי לעבוד על הסרט, רציתי לפגוש בנות שעברו את זה, אבל זה היה בלתי אפשרי כי הן רכוש של מישהו, יכולתי לדבר רק עם העובדות הסוציאליות שמטפלות במקרים כאלו. לבנות האלה יש דימוי עצמי מאוד נמוך בגלל כל מה שהן עברו בחייהן. יש קטע בסרט בו בחורה בת 18 יוצאת מהמשפחה האומנת שטיפלה בה כי העובדת הסוציאלית (בגילומה של אשלי ג'אד –א.א) אומרת לה שהיא מצאה לה עבודה על ספינת טיולים. היא נכנסת לכלי רכב בו נמצאות עוד בנות כמוה והן פתאום קולטות שעבדו עליהן, שלקחו להן את הפספורטים ושההבטחות שנתנו להן שקריות. היא מבקשת לדעת למה? למה עשו לה את זה והעובדת הסוציאלית עונה לה: זה רק ביזנס".
אזולאי מעידה על עצמה שהגיעה מעולם מאוד שונה ומוגן. היא גדלה במושב סגולה ותמיד התבלטה בזכות יופיה, זוג עיניים כחולות ורעמת שיער כהה. אמה, פסיכולוגית במקצועה, תמכה באהבתה של אזולאי לאמנויות הבמה. היא רשמה אותה לכל חוג אמנות אפשרי: משחק, שירה, ריקוד, פיסול, ציור. "עוד כשהייתי ילדה נורא אהבתי לעשות חיקויים. הייתי מכריחה את המשפחה לשבת ולראות כל מיני דמויות שאני עושה. בגיל 12 עליתי על הבמה בבית הספר ועשיתי סטנד אפ על שרית הספרית, חצי פריחה מרוקאית זאת, משהו מצחיק ברמות שבחיים לא אשכח, כולם צחקו וזה נתן לי את הפוש הסופי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".
Ian Fisher : “לפני כל תפקיד אני נכנסת לכושר אכזרי בג'ים מיוחד לנשים”. אזולאי | צילום
ההחלטה לעבור ללוס אנג'לס התגבשה במהלך שירותה הצבאי. "כל יום בבסיס לפני שהלכתי לישון, הייתי רואה את ‘הסופרנוס’ ושאלתי את עצמי: איפה את רואה שאת עושה את החיים שלך? והיה לי ברור שאני רואה את עצמי בלוס אנג'לס. לא הפסקתי לדמיין את ג'וליה רוברטס באישה יפה וידעתי שאני ‘פאקינג’ יכולה לעשות את זה, זאת אומרת, את התפקיד הזה לא פחות טוב ממנה. התייעצתי עם אמא שלי והיא אמרה לי: לכי על זה. תמיד היית משימתית, יש לך מטרה ואת הולכת עליה. עדיין, לא ידעתי מאיפה להתחיל כי לא הכרתי אף אחד בלוס אנג'לס אז ידיד שלי סיפר לי על ידידה שלו, שני אטיאס, שלומדת משחק ומשחקת בלוס אנג'לס ופניתי אליה. התחלתי לדבר איתה והיא סיפרה לי באיזה בית ספר למשחק היא לומדת ואיך היא הסתדרה בעיר בעצמה. חייתי בחלום, ידעתי שזה מה שאני הולכת לעשות עם החיים שלי וככה זה היה".
אזולאי הגיעה לאל.איי זמן קצר לאחר סיום שירותה הצבאי, לא היה לה קל להיפרד מהמשפחה ובמיוחד לא מאחותה הקטנה ממערכת יחסיה השניה של אמה. "היום היא בת חמש, אז היא היתה תינוקת בת שנתיים ואני הייתי כמו ההורה השלישי שלה. הייתי קשורה אליה מאוד והפרידה לא היתה קלה". יש לה עוד שני אחים בני 22 ו-19 ולאחר גירושיהם של הוריה, אביה התחתן בשנית ויש לה עוד חצאי אחים ממנו. "אנחנו משפחה מודרנית כזאת”, היא צוחקת. "אמא שלי הביאה אותנו מאוד צעירה וכשהיא ילדה את אחותנו הקטנה, פתאום היתה לנו הזדמנות לראות איך היא מגדלת אותה ואיך גידלה אותנו כשאנחנו היינו קטנים. זה הראה לי איך אני רוצה להיות אמא כשיגיע היום. היא אמא נפלאה".
חוץ ממשחק, אזולאי מורעלת על כושר. בארץ היא היתה מדריכה בחדר כושר ולמדה חינוך גופני. "אני כל יום הולכת לחדר כושר, זהו חוק ברזל. כל יום אני לוקחת שיעורים, יוגה, אירובי, משקולות, קרב מגע. כל שיעור שמעבירים שם, אני לוקחת. כל יום שבת אני עושה לעצמי "בוט קמפ" של אימון כושר ולפני כל תפקיד, אני נכנסת לכושר אכזרי בג'ים מיוחד לנשים. הג'ים הזה אגב, בחר בי בתור פרזנטורית במודעות הפירסומת שלהם".
למעט ההתמודדות עם הגעגועים וההסתגלות למקום החדש, אזולאי היתה צריכה להתמודד עם מחסום השפה. "לא ידעתי אנגלית טוב. בשיעור הראשון בבית הספר למשחק, קיבלתי ספר באנגלית, כמו ספר טלפונים והייתי צריכה להבין מה כתוב שם, אז שברתי את הידיים והשיניים ולמדתי. תוך פחות משנה למדתי אנגלית ומשם המשכתי לקחת שיעורי מבטא כדי לסגל לעצמי מבטא אמריקאי".
צילום: Ian Fisher
את כל הסיפור המאוד יקר הזה, מימנה אזולאי בעצמה מהכסף שקיבלה בזמן שיחרורה וכן מאמה. במשך שלוש השנים וחצי שחלפו מאז הגיעה לכאן, היא עברה מה שעוברים צעירים רבים המגיעים לכאן עם חלומות להצליח כשחקנים: מצוקה כספית, מגורים במכונית וגם עבודות לא ממש זוהרות. "טיפלתי בקשישה יהודיה וגרתי אצלה, מה שחסך לי את עניין שכר הדירה". באמצע, היא גם חוותה תאונת דרכים שהותירה אותה פגועה, מפוחדת ושבורה נפשית. "יצאתי חבולה בלבד, אבל הרגשתי לגמרי לבד, רציתי לחזור הביתה, אמרתי לאמא שלי שאני לא יכולה להמשיך יותר לבד והיא חיזקה אותי ואמרה לי: או שתהיה חזקה או שתחזרי הביתה".
אזולאי החליטה להישאר, היא עברה לגור בבית ידידים שנתנו לה להתארח אצלם במשך חודש שלם עד שתצליח להסתדר ולהשכיר לעצמה דירה משלה. היום היא מתגוררת בדירה קטנה באזור ווסט הוליווד שהיא מאוד אוהבת ומרגישה שהיא בדרך הנכונה.
"בנוסף על תפקידי משחק, אני מקבלת הרבה עבודות בפרסומות, בין השאר עשיתי פרסומת למקדונלד’ס, לחברת אלקטרוניקה ועוד חברה גדולה שאני מנועה מלומר את השם שלה, כי חתמתי על הסכם סודיות, אבל מדובר בחברה מאוד-מאוד גדולה".
לרשימת הקרדיטים היא תוסיף בקרוב גם את תפקיד מפיקה. "אני עומדת להשתתף בהפקת הסרט Love Story של Sentinel Pictures, המפיק יהיה ברט ראטנר (בימאי Rush Hour- א.א.)”.
מה פתאום מפיקה? אני שואלת אותה והיא עונה שכבר הספיקה להפיק, לכתוב, לביים ולשחק בעשרה סרטים קצרים משל עצמה. מבחינת, אם הוליווד לא תבוא אלי ותיתן לי תפקידים, אני אייצר אותם בעצמי. "אני לומדת היום עם המורה למשחק ריצ'ארד לאוסון, שהתחתן לא מזמן עם אמה של ביונסה. יש לו שיטה מיוחדת להוציא את הטוב ביותר מהשחקן. דרכו למדתי כמה שסטנד אפ יכול לעזור לשחקן להיות הכי טוב שהוא יכול להיות. בסטנד אפ, אתה חייב להיות ברגע הנתון כי אתה מספר סיפור בפני אנשים ולא יודע מה יהיה ואיך יהיה, אתה פשוט חי את הרגע ומעביר את החומר שלך מבלי לנתח דברים יותר מדי, זה לא פשוט להרבה אנשים".
כאחת שלא נחה על שמריה, אזולאי ממציאה את עצמה בכל פעם מחדש ובימים אלו, היא גם מפתחת ליין של ביקיני לו היא קוראת: Cutiebyebye עם שותפה. "זהו ליין של בגדי ים סקסיים שמשלב מודעות חברתית ופילנתרופיה. נתרום 5 דולר מכל מכירת בגד ים למען חיות מוגנות הנמצאות בסכנת הכחדה".
אזולאי אינה רק שחקנית, מפיקה, חיית כושר ואופנאית בדרך, היא מעידה על עצמה שהיא גם אוהבת לתת בחזרה לקהילה בה היא חיה ולראייה היא נהגה להתנדב בבית האבות היהודי בטרזנה, שם עבדה עם הקשישים במקום ששמחו לפטפט עם הצעירה היפה מישראל.
בלוס אנג'לס לא חסרות בחורות יפהפיות, מוכשרות מאוד וללא מגבלת מבטא שרוצות להצליח כשחקניות, לא כולן מצליחות כמובן. התחרות גדולה וצריך עצבי ברזל ללכת לאודישנים ולקבל תשובות שליליות שוב ושוב ובין לבין למלצר, לעבוד כנהגי לימוזינות או לטפל בקשישים. אזולאי מרגישה שיש לה את זה והיא מוכנה לכל המהמורות והקשיים שבדרך. "אני יודעת שיש לי ערך גבוה בשוק”, היא אומרת, "אני שרה, משחקת, רוקדת, עושה סטנד אפ, יודעת להפעיל נשק, קרב מגע, ללכת מכות. יש לי המון מה להציע, כל אחד ירצה לקחת אותי ולתת לי תפקיד". עכשיו כל מה שהיא צריכה לעשות, זה לשכנע את המלהקים.
ספיר אזולאי
מומלצים
