לקוית שמיעה בת 18 זכתה במקום הראשון בתחרות ישראמן

    היא נולדה לקוית שמיעה, אבל לא מרשה לקושי להגביל אותה. לאחרונה זכתה בתחרות חצי איש הברזל באילת, למרות שהחלה לעסוק בריצה רק לפני שנה. כעת היא חולמת להשלים את המסלול המלא של ישראמן אילת, אחרי שתסיים את שירותה בצבא - בהתנדבות

    עינת שגיא אלפסה

    היא התחילה לרוץ כדי לרדת במשקל, והתאהבה בספורט: לפני כשבועיים אנה ברק, בת 18 מרחובות, זכתה במקום הראשון בתחרות חצי איש הברזל במסגרת ישראמן אילת, בקטגוריה שלה. בכך הפתיעה רבים שלא האמינו שעד לפני שנה כלל לא עסקה בספורט. את המוטיבציה שלה לנצח, היא מייחסת להתמודדות שלה כנערה עם לקות שמיעה.

     

    קראו עוד סיפורים מעוררי השראה:

    בלי רגליים: נכי צה"ל שסיימו את תחרות "איש הברזל"

    איש הברזל מארה"ב עשה עלייה, חולם להתגייס לסיירת ויתחרה באילת

    טריאתלון כפול 4: המסע של צחי לאיש הברזל

     

    שנה בלבד חלפה מהרגע בו החליטו אנה ברק ואחותה התאומה מישל, להתחיל לרוץ ועד הרגע בו אנה סיימה במקום הראשון בקטגוריית נשים עד גיל 24 את תחרות חצי איש הברזל במסגרת ישראמן אילת.

     

    אנה ברק. התחילה לרוץ כדי לרדת במשקל

     

    "התחלתי לרוץ כי רציתי להיות בכושר ולהוריד במשקל, אבל אחרי שבועיים בערך איבדתי כבר מוטיבציה", היא מודה בכנות, "חיפשתי באינטרנט איך מחזירים את המוטיבציה, וגיליתי שלהירשם למרוץ עוזר מאוד. חודש לאחר מכן נערך מרתון תל אביב, אז החלטתי להירשם למסלול של 10 ק"מ, למרות שעד אז רצתי בערך 5 ק"מ שלוש פעמים בשבוע".

     

    ההרשמה למרוץ דירבנה את אנה ומישל להמשיך להתאמן. את המרוץ עצמו מישל סיימה כרבע שעה לפני אנה, אבל כל אחת מהן עברה את החוויה בצורה שונה לחלוטין. מישל בחרה להפסיק לרוץ, אבל אצל אנה התיאבון לספורט רק התעצם.

     

    "כשחציתי את קו הסיום, הרגשתי הקלה מטורפת ורצון לעשות זאת שוב", היא מספרת, "החלטתי שבמרתון תל אביב הבא ארוץ במקצה של החצי מרתון, ולאחר מספר ימים התחרטתי ורציתי לרוץ מרתון מלא. לא ידעתי איך מתחילים להתכונן למרתון בשנה אחת, אז חיפשתי תוכניות אימון באינטרנט. תוך כדי שיטוט כבר התחלתי לקרוא על טריאתלון, איש ברזל וכדומה. חשבתי שזה משהו מאוד מטורף, חסר סיכוי ורחוק מבחינתי".

     

    -מתי הבנת שאת כן מסוגלת לעשות את זה?

    "אמא שלי לקחה אותי להרצאה של אלון אולמן, וכשיצאתי משם כבר נרשמתי לחצי איש ברזל בישראמן, זה לא רק כי אולמן נתן לי השראה, אלא כי הוא היה האדם הראשון שנתקלתי בו שעשה את מרוץ איש ברזל, ומסתבר שהוא בן אדם רגיל, עם רקמות וגידים".

     

    לא נותנת למגבלה להגביל

    גם אנה היא נערה רגילה, אבל מגיל צעיר עברה התמודדות לא פשוטה. גם אנה וגם אחותה נולדו לקויות שמיעה. בגיל שנתיים היא עברה השתלה ראשונה, והשתלה נוספת בגיל 13.

     

    אנה ברק. ""לכל אחד יש מגבלה במשהו"

     

    "אם לא הייתי עוברת את ההשתלות, העתיד שלי היה נראה אחרת", היא אומרת, "נולדתי בארץ ועברתי לגור בדנמרק לפני ההשתלה הראשונה. בישראל נתנו לנו אישור לעבור את הניתוח, ולכן חזרנו לגור פה. אני חושבת שלולא הניתוח, לא יכולתי להיות בקשר טוב עם ההורים שלי כי שניהם שומעים, וגם יכול להיות שלא הייתי יכולה ללמוד בתיכון טוב".

     

    ההתמודדות עם בעיית השמיעה השפיעה עמוקות על אנה, ועל תאוותה לנצח. "הלקות בשמיעה היא חלק גדול מהחיים שלי", היא מדגישה, "זה מה שבעצם גורם לי להשקיע יותר, להוכיח לכולם שזו בחירה לתת למוגבלות להגביל. לכל אחד יש מגבלה במשהו - ובמקום לתת לזה להגביל, צריך לתת לזה לקדם. הלקות בעצם בנתה חלק מהאופי שלי, בין אם זה להתגבר על ביישנות ולשאול שאלות כשאני לא מבינה, או ללמוד שחייה בבריכה בלי שתל".

     

    רוצה לפרוץ גבולות

    איש הברזל היא אחת התחרויות המאתגרות בעולם הספורט. תחרות ישראמן ישראל נערכת בהרי אילת בתוואי דרך מורכב ובתנאי מזג אוויר שרובנו אינם מורגלים בהם. התחרות כוללת 3.8 ק"מ שחייה בים סוף, 180 ק"מ רכיבת כביש, ולקינוח מרתון שלם, כלומר 42.2 ק"מ ריצה.

     

    ההכנה לתחרות בסדר גודל מסוג זה, דרשה מאנה שינוי משמעותי באורח החיים. במקום לצאת ולבלות כמו שאר חבריה, היא הלכה לישון מוקדם, והתעוררה לפני זריחת השמש כדי לצאת לאימונים. לדבריה, המשפחה דווקא תומכת בה בלב שלם ובאהבה, כולל אחותה התאומה, שמסתפקת בעידוד מהצד בתחרויות.

     

    עם זאת, לא כל החברים שלה הבינו את השינוי שחל בה. "החברים שלא הסכימו להכיר באורח החיים הזה ולתמוך, הלכו", היא מדגישה, "במקומם באו חברים חדשים מהסביבה הספורטיבית וכן עודדו, תמכו, דיברו. אני דווקא שמחה מהשינוי כי אני מרגישה היום בחברה 'מנצחת', כלומר חברה שרק תדחוף אותי להצלחה ותגרום לי לצמוח יותר.

     

    "יש גם את החברים שלא עסקו בספורט וכן הבינו את הבחירות שלי למען השינוי", היא מוסיפה, "הם חושבים שאני מטורפת, אבל סופגים בחיוך כל פעם מחדש את החפירות שלי על אימון כזה ואחר או תחרות כלשהי".

     

    אנה ברק באימונים. הכי חששה מהרכיבה על האופניים

     

    מרגע שהחליטה להירשם לישראמן, ההתרגשות מהאתגר הייתה לחלק בלתי נפרד מהאימונים. "זה תמיד כיף ומלהיב לגלות שאתה מסוגל לפרוץ עוד גבולות, בין אם מנטאליים או פיזיים", היא מחייכת, "התחרות היא עצמה פריצת גבול מטורף, ולכן זה משך אותי מאוד. בהתחלה רציתי להתחרות בישראמן במקצה המלא, אבל בגלל שהייתי חסרת נסיון נרשמתי לחצי ישראמן. בעיניי ישראמן הוא מועדון מיוחד ששייך לטובים ביותר, כאלה שאם הצליחו לסיים את התחרות, הם נחשבים למנצחים".

     

    -מה הכי הדאיג אותך לקראת התחרות?

    "חששתי מאוד מהקושי של התחרות. חששתי שאסבול במיוחד ברכיבה שנתנה לישראמן את השם שהולך לפניו - עליות מטורפות, רוח פנים וטמפרטורה שצונחת מתחת לאפס מעלות. אך כשהגיע הרגע הבנתי שסתם אכלתי סרטים, הטיפוסים הרבים שהיו לי באימונים השתלמו בהחלט, ולא סבלתי לשנייה. בעצם היה לי משבר קטן לקראת הסוף של הריצה, אבל סך הכול מאוד נהניתי לאורך כל התחרות".

     

    היעד: תחרות מלאה של איש הברזל

    כאמור, אנה הגיעה למקום הראשון בחצי ישראמן לנשים עד גיל 24. לדבריה, לא הייתה בה ציפייה לנצח. "אני הייתי הכי צעירה בתחרות במקצה החצי", היא אומרת, "לא ידעתי כל כך למה לצפות כי לא הכרתי את כל מי שהייתה איתי בקטגוריה, אז באתי בגישה של לסיים את התחרות בכלל, ולא משנה לי מה התוצאה או המיקום שלי".

     

    אנה ברק. חולמת להשלים את ישראמן המלא

     

    -איך הרגשת כשהבנת שהגעת במקום הראשון בקטגורייה?

    "זה היה באמת מלהיב לזכות בגביע של ישראמן, זה גביע מיוחד שמבטא בתוכו את הקושי והייחוד של התחרות, ושמחתי לקבל מזכרת מאילת. הניצחון מבחינתי היה לסיים את התחרות בהרגשה טובה כמו שרציתי".

     

    בימים אלו אנה מתאמנת עם קבוצתה לקראת מרתון ברצלונה, ובהמשך מתכננת להשתתף בתחרות המלאה של איש הברזל במאסטריכט שבהולנד. לאחר מכן, היא מתכוונת להתנדב לשירות צבאי.

     

    "גם בצבא אני אשמור עדיין על הכושר", היא מבטיחה, "כדי שאוכל לחזור בכל הכוח אחרי השחרור לתחרויות. אשמח לעשות יום אחד את המקצה המלא בישראמן באילת".