ריאליטי ההישרדות של 'דולי הפנינים'

    הרעיון מזהיר: לוקחים סיפור אופרה מופרך והופכים אותו למעין תוכנית הישרדות שמהלכי ההפקה הערמומיים שלה, כמו גם התוצר הטלוויזיוני שעל המרקע – מוצגים בפני הצופים. זה הרעיון מאחורי ההפקה החדשנית של 'דולי הפנינים', אמש בבכורה באופרה הישראלית. הקהל התל-אביב, השמרני למדי והלא-מאוד-צעיר, נותר חלוק: מקצתו היה פושר ועגמומי, מקצתו נלהב

    יון פדר

    איך לא חשבו על זה קודם? זה הרי כל-כך מתבקש, כל החומרים כאן: אי בודד ואקזוטי, משולש אהבים, ניצחון ותבוסה, ובעיקר סיפור מגוחך שצריך לתת לו רלבנטיות בת-ימינו.

     

    הרעיון של הפקת "דולי הפנינים" בגרסה שהועלתה אמש באופרה הישראלית – הוא לא פחות ממבריק. לוקחים אופרה עם סיפור מופרך במיוחד והופכים אותה למעין מופע ריאליטי דמוי 'הישרדות', עם סוף קיצוני במיוחד. ואז, העלילה, הרומנטית-אווילית, מקבלת פשר ומשמעות ובעיקר רלבנטיות לצופה בן-ימינו. זהו מהלך מודע של שבירת חוקי המשחק האופראי ויצירת קונספט חדש. ובאמצעות המהלך הזה מצליחה במאית האופרות ההולנדית-הבינלאומית לוטה דה ביר להוכיח שהאופרה היא עדיין ז'אנר חי, ולא צורה אמנותית שאבד עליה הכלח.

     

    צילום: יוסי צבקרמתוך "דולי הפנינים" (צילומים: יוסי צבקר) (צילום: יוסי צבקר)
    הסיפור המקורי של 'דולי הפנינים', האופרה החביבה של ז'ורז' ביזה, שטותי למדי, מזן האופרות שנכתבו במאה ה-19, שעניינן אגדה מיסטית טבולה באקזוטיקה מפוברקת מהמזרח הרחוק: דולי פנינים, בכפר קטן באי ציילון, בוחרים טרם יציאתם למסע הצלילה השנתי במנהיג. ואז מגיע למקום חברו הוותיק. השניים חלקו בעברם אהבה לאישה אחת, אך נשבעו שלא לחזר אחריה כדי לא לחבל בחברותם האמיצה.

     

    הכהן הגדול מביא אישה מסתורית, כוהנת שפניה מכוסים בצעיף, שתפקידה לעמוד מול פני הים, להתפלל ולהישאר טהורה, כל עוד עסוקים דולי הפנינים במלאכתם המסוכנת וכך היא תבטיח שהים ינוח מזעפו. עד מהרה מתחוור כי זו היא אותה צעירה - מושא אהבתם הישן של מנהיג הכפר וידידו. בלילה חובר אליה הידיד הוותיק, ותשוקת הזוג המאוהב גוברת על שיקול הדעת. הם מתגלים, נדונים למוות, וברגע האחרון המנהיג מצילם והמון בני הכפר מכלה בו את זעמו ומשליכו לאש.


    צילום: יוסי צבקר (צילום: יוסי צבקר)
    את כל הסלט המקושקש הזה, לקחה לוטה דה ביר, והפכה ל"סיפור העלילה" של תוכנית הישרדות בשם "דולי הפנינים – האתגר". ופתאום הליברית האידיוטי מקבל משמעות הגיונית. מה שראינו על הבמה - מעין תחרות חצי-מבוימת המתרחשת באתר טלוויזיוני מפוברק על אי בודד – הוא דרמת הריאליטי המשודרת בטלוויזיה. אבל אנחנו היושבים באולם, נחשפים לא רק לעלילה שעל "המרקע", אלא גם ל"מאחורי הקלעים" של ההפקה - כלומר לבמאי ולצוות הצילום שלו שמתמרנים את משתתפי הריאליטי; וגם ליושבי הבית ש"צופים" בטלוויזיה.

     

    וכך, המשולש הרומנטי הם משתתפי התוכנית וכהן הכפר הוא מנחה התוכנית, שמנייד את המיקרופון והמצלמה ממשתף למשתתף, וכל תפקידו לדלות מהמתחרים עוד אמוציות וסיפורים "מרגשים". האריות הקלאסיות הופכות כאן למה שמכונה בעגה הטלוויזיונית "טסטמוניאלס" – אותם מונולוגים שמשמיעים משתתפי הריאלטי כשהם מדווחים ישירות למצלמה את תחושותיהם ודעתם.

     

    צילום: יוסי צבקר (צילום: יוסי צבקר)

    המקהלה פורקה ליחידות משפחתיות, שיושבות, כל אחת ב"סלון ביתה" במבנה דירות ענק שניצב בירכתי הבמה. וכך אנחנו צופים במשפחה בורגנית עם סלון כבד-ריהוט, באם חד-הורית שמטפלת בתינוקה, במשפחה דתית נלהבת, ועוד כהנה וכהנה "צופים" שכולם מרותקים לטלוויזיה. בין לבין יוקרנו על המסך צילומי הענק של המשתתפים בהכרזות "דרמטיות" נוסח "משחקי הרעב", ואפילו משאל צופים והצבעת סמסים שורבבו לכאן.


    צילום: יוסי צבקר (צילום: יוסי צבקר)
    מדהים היה לראות כיצד, בתפירת בימוי אלגנטית, תוך המרת זירת האופרה לזירה טלוויזיונית עדכנית, הכל מסתדר ומקבל היגיון ופשר. מבלי לשנות מילה, הופך הטקסט האופראי הנמלץ לטקסט ריאליטי - לעצמו מלאכותי ושקרי לא פחות, אבל בהקשר של המשחק הטלוויזיוני - לבעל היגיון כלשהו.

     

    צילום: יוסי צבקר (צילום: יוסי צבקר)

    מעניין גם שבסופו של דבר הסוף הטראגי של האופרה שימש כלי בידיה של לוטה דה ביר – להשמיד גם את הז'אנר הטלוויזיוני הבדוי שיצרה. משולש האהבים כל-כך נכנס לתפקיד, שכדי "להציל" את הזוג המאוהב "מעונש המוות", הגיבור הטרגי הולך ושורף את המכוניות והציוד של צוות ההפקה. כך הוא מאפשר לזוג המאוהב לברוח מהמקום, אבל צוות ההפקה הנזעם מכלה בו את זעמו ומשליכו לאש. המציאות קרסה אפוא אל תוך הבדייה וכילתה אותה.

     

    המוזיקה של 'דולי הפנינים' נהדרת - קליטה במיוחד, עם אריה לטנור מן הידועות בז'אנר, ועם הרמוניה מושלמת שבין ארבע הדמויות

     הראשיות: האהובה – סופרן, מאהב א' (החבר הוותיק) – טנור, מאהב ב' (מנהיג הכפר) – בריטון, הכהן הגדול (ובגרסה הנוכחית "מנחה" הריאליטי) – בס. הקולות אמש היו טובים כולם, אך בלטה במיוחד הסופרן הרומנייה המעולה כריסטינה פאסארויו. יש לה קול צלול, בהיר, גמיש ועוצמתי. ומשחקית, היא ידעה לנוע על התפר הדק שבין מופע טלוויזיוני מבדר שלא ממש צריך לקחת אותו ברצינות, לבין פרץ רגשי שגובר על ההקשר הבידורי והופך את המעמד כולו לרציני ודרמטי.

     

    ומעל לכולם, ולאורך כל האופרה, מרחפת המקהלה. בפרשנותה של לוטה דה ביר – המקהלה הזו אינה רק הצופים בבית המעורבים מאוד בהתרחשות הטלוויזיונית, אלא גם מטפורה לכוח ההמון הברוטאלי, צמא הדם. זה, שמשקלו הרב בחברה הדמוקרטית, ונטייתו לפעול לפי רגשותיו ולא בשיקול דעת - מביא לאסון. ותפקידה של התקשורת, בעיקר זו הטלוויזיונית, מתבאר כאן כאמצעי הקטלני שמספק להמון צמא הדם הזה, את הבידור המרגש.