מחקר ישראלי: חיידקים מהונדסים יאתרו מוקשים באדמה

מפתיע אולי, אבל הטכנולוגיות המשמשות כיום לגילוי מוקשים מוטמנים אינן שונות מהותית מאלו ששמשו במלחמת העולם השנייה, בכך שהן מחייבות נוכחות פיזית בשטח של צוותי הגילוי, עם כל הסיכונים הכרוכים בכך. על-פי ההערכות, בעולם טמונים 100 מיליון מוקשים בכ-70 מדינות.

כדי לנסות להתמודד בדרך אחרת עם הסכנות שהוטמנו באדמה - פותחה במעבדות האוניברסיטה העברית בירושלים שיטה חדשנית לגילוי מרחוק של מוקשים. השיטה מבוססת על חיידקים מהונדסים, שתוכנתו כך שכאשר הם נמצאים בסביבתו של מוקש, ו"מריחים" את אדי חומרי הנפץ העולים ממנו, הם מייצרים אות פלואורסנטי הניתן למדידה מרחוק. תוצאות המחקר פורסמו אתמול (יום ב') בכתב העת NATURE BIOTECHNOLOGY.

(צילום: באדיבות האוניברסיטה העברית)

(צילום: באדיבות האוניברסיטה העברית)

במחקר השתתפו פרופ' שמשון בלקין מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ' אהרון אגרנט גם כן מהאוניברסיטה העברית ופרופ' עמוס נוסינוביץ' מהפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה העברית.

לפי המחקר, החיידקים, מקובעים בכדוריות פולימריות קטנות, מפוזרים על פני השטח החשוד במיקוש; לאחר מספר שעות השטח נסרק מרחוק באמצעות ציוד אופטי מיוחד ונוצרת "מפה" שבה מסומנים מיקומם של המוקשים. במאמר מתוארות תוצאותיו של ניסוי בו הצליחו החוקרים לגלות את מיקומם של מוקשי נעל צבאיים אמיתיים.

פרופ' שמשון בלקין(צילום: באדיבות האוניברסיטה העברית)

בראיון בשנת 2003 ל-ynet על מחקר אחר שעסק בחיידקים, אמר פרופ' בלקין: "החיידקים הם אמצעי זול, נוח וקל לשימוש. קל מאוד לגדל אותם, עלָותם נמוכה מאוד, אוכלוסייתם בלתי מוגבלת וניתן לשמר אותם בקלות במקרר או באמצעות ייבוש. חיידקים גם נוחים להנדסה גנטית. קל מאוד להנדס אותם כדי שיגיבו לחומרים מסוימים באופן שבו נוכל למדוד ולכמת את התגובה".

אך לא רק חיידקים פועלים לאיתור מוקשים - אלא גם חולדות. ארגון APOPO, הפועל במוזמביק, סבור כי החולדה היא בעל החיים האידאלי למשימת איתור המוקשים: קל וזול לגדל ולהרבות אותה, היא בעל חוש ריח רגיש במיוחד שמאפשר לה להריח חומרי נפץ בריכוזים נמוכים גם כאשר הם טמונים בתוך האדמה, והיא מסוגלת לסרוק שטחים נרחבים במהירות מרשימה. בנוסף, החולדה קלה וקטנה מכדי להפעיל את המוקשים כך שאין סכנה שייפצעו במהלך הפעילות.

למחקר המלא: http://www.nature.com/nbt/journal/v35/n4/full/nbt.3791.html