החוצפה של כספי / פלג בחמישי

המפציץ

כספי, דוראנט והדיווחים בלבנט

לא מעט שיאים שברה גולדן סטייט בשנים האחרונות. בניצחון 112:133 על אורלנדו לפני שבוע היא גם קבעה שיא עונתי של 46 אסיסטים. עומרי כספי תרם אסיסט אחד, אך הגיע לשיאו בראיון לכתב ESPN. שיא החוצפה.

"אני מרגיש בחלק גדול מהזמן שהרבה אנשים לא ידעו הרבה על המשחק שלי, כי שיחקתי בקבוצות רעות", צוטט הישראלי. "עכשיו דברים הולכים מבחינתי יותר בקלות, כי אני משחק בקבוצה טובה כמו גולדן סטייט". איזה יופי. סוף סוף אכסנייה שהולמת את כישוריו, אחרי שנים ב"קבוצות רעות" שפגעו בקידומו.

אכסנייה שהולמת את כישוריו. כספי רוכב על דוראנט(איור: אופיר בגון)

עד כמה פגעו? הנה, כך נשמע כספי ב-2011, כשחתם אצל הקאבלירס: "קליבלנד היא המקום הכי טוב בשבילי. זה ארגון מהטובים בליגה, אם לא הטוב ביותר, ותלכיד של שחקנים טובים".

ב-2013 הוא עבר ליוסטון וחשף: "הייתה התעניינות מצד סן-אנטוניו, שהיא מועדון נהדר עם צוות מקצועי מצוין, אבל אני מאושר היכן שאני נמצא". כן, עד כדי כך עומרי התלהב מהרוקטס, שאפילו על האימפריה של גרג פופוביץ' הוא ויתר. "אני מספיק טוב להיות שחקן מוביל בליגה", הכריז נציגנו ב-NBA עם שובו לסקרמנטו ב-2015. "זה סוג של בית בשבילי, אני אוהב את המקום ומאוד רוצה להישאר. המאמן ג'ורג' קארל נותן לי לשחק כמו שאני רוצה".

הלאה, לתחילת 2017. כספי חותם במינסוטה ומצהיר: "לשחק עבור המאמן טום ת'יבודו זה מצוין עבורי. כולם יודעים איזה כישרון יש כאן. אני מרגיש שזה מקום יציב שהולך לכיוון הנכון". אבל היום, מתברר, כל אלה היו "קבוצות רעות" שהפריעו לו למצות את יכולתו. מעניין, כי ג'יימס הארדן וקיירי ארווינג, ששיחקו איתו בשתיים מהקבוצות הרעות הנ"ל, דווקא בנו אצלן קריירה לא רעה.

למה מי זה הארדן?(צילום: רויטרס)

כספי הוא ספורטאי יוצא דופן בנוף החפיפניקי שלנו, שמחפה על כישרון מוגבל בעבודה קשה ובנחישות, וראוי בהחלט למחמאות. אלא שלמרות הצהרתו, "שחקן מוביל" הוא לא היה מעולם, ולאן הוביל את הנבחרת יודעים כולם. הבעיה שהתקשורת בפרובינציה מאבדת כהרגלה פרופורציה, והוא עצמו מיישר קו עם הלבנט על גבם של קרי ודוראנט.

השבוע, למשל, שמעתי ברדיו איך אחד ה"מומחים" כאן מאדיר את ביצועיו של הישראלי במדי הווריורס, ומיד אחר כך מכנה את ניו-יורק ניקס "קבוצה מוגבלת שבנויה על שני שחקנים בלבד". מזל שבגולדן סטייט אין שחקנים מוגבלים.

ראוי למחמאות? ברור. שחקן מוביל? לא ממש(צילום: אורן אהרוני)

הבלתי נסבל

אורי אוזן קודח במוח

53 אחוזים באר-שבע, 47 אחוזים קריית-שמונה. אלה היו נתוני החזקת הכדור במשחק שבו ניצחה האלופה 1:3 במחזור האחרון, והגיע הזמן שהערוצים המשדרים יציגו נתון סטטיסטי לא פחות חשוב: שיעורי הפטפטת של הפרשנים. במקרה של אורי אוזן זה עלול להגיע ל-90 אחוז חפירות ו-10 אחוזי שקט.

"המשחק בינתיים נוטה לכיוון שסילבס רוצה", הודיע יורשו של שגיא כהן בסוף הדקה הרביעית! כי ככה זה אצלו – גם כשאין באמת מה להגיד חייבים לדבר. לפעמים יתאר מה שכולם רואים, ולעיתים סתם פאול במרכז המגרש יוביל לטחינת מוח עם מד זווית.

וכך זה נשמע אצל אוזן: "סאן מנחם טועה, כי הוא בא מהצד החיצוני של מליקסון. השגיאה ההגנתית שלו היא פחות הדחיפה, היא הזווית שהוא מגיע. הוא צריך לבוא מהצד הפנימי. למנוע ממנו לעשות את הסיבוב הזה למרכז המגרש. להיות בינו לבין השער. הוא בא אליו מהצד החיצוני. מליקסון מצליח לשים עליו את הגוף, בסוף הייתה עבירה". אהה, עכשיו הכל ברור.

המשחק נמשך, מיגל ויטור מרחיק בנגיחה כדור קרן. רגע רגע, זו לא סתם נגיחה אלא אירוע שמחייב הרצאה בנושא: "תפיסת השחקן במרחב", מפי פרופ' אוזן: "ויטור הוא למעשה השחקן הכי מרכזי, שעומד באזורים שמאחורי בן ביטון, ואמור לתקוף את הכדורים שעוברים את השחקן הראשון".

90 אחוז חפירות ו-10 אחוזי שקט. אוזן(צילום: ראובן כהן, אתר מכבי חיפה)

"וייסמן וגוזלן יהיו שני החלוצים, האסלביינק הולך ימינה, ריאן עובר שמאלה", עידכן הפרשן בדקה ה-73, וכעבור דקתיים הסביר לצופים: "קריית-שמונה עם רביעייה קדמית. האסלביינק עבר למרכז, וייסמן הולך ימינה". מהצד זה נשמע שדווקא הפרשן איבד כיוון.

שער! תומאש פקהארט נוגח מחמישה מטרים לפינה הקרובה, 1:3 לבאר-שבע, ואת ההילוך החוזר מלווה פס קולו של הפרופסור (קחו אוויר): "הכדור קופץ לראש של פקהארט שנוגח אותו. הוא לא מנתב אותו. שימו לב לתנועה שלו עם הצוואר. נוגח אותו, מסובב את הצוואר, נוגח עם המצח, יופי של פעולה. כל הפלג גוף העליון של פקהארט השתתף פה בנגיחה". מעניין, רק חבל שהפיזיולוג התעלם מחלקו של פלג הגוף התחתון, שבלעדיו פקהארט לא היה מגיע לכדור.

לא ברור איך הפך שחקן הליגה האפור – שהיה עוזר מאמן של אריק בנאדו בעונת נפל במכבי חיפה וסייע למנחם קורצקי להוריד את הפועל פ"ת ללאומית – לגאון כדורגל ומנפח שכל. וכמה חבל שדווקא בערוץ שטבע את הסיסמה "פחות דיבורים יותר שידורים" כל משחק עלול להסתיים במיגרנה וכל גול דורש אקמול.

רפרטואר מרשים. אוזן עם קורצקי בהפועל פ"ת(צילום: אורן אהרוני)

המטומטם

המופע הדוחה של סמדג'ה

16 ג'ודאים יצאו לייצג אותנו בגראנד-פרי בטוקיו, ומאז יום שישי נעלמו עקבותיהם אפילו בעמוד הפייסבוק האינפנטילי של האיגוד. ייתכן שבלעה אותם האדמה? אולי נחטפו ע"י היאקוזה?

למרבה המזל, אתר התחרות פתר את התעלומה. עשרה מהם (כולל אורי ששון) הפסידו כבר בקרב הראשון, שלושה הודחו בשני, ושניים הגיעו למקום החמישי. אין מדליה, ובאיגוד עשו קולות של מזרן. העיקר שמירי רגב תמשיך לחשוב שאנחנו מעצמת ג'ודו.

אבל אתר התחרות חשף עוד דבר, דוחה למדי. זה קרה בקרב בו הפסיד טוהר בוטבול שלנו לקנדי אנטוניו בושארד במשקל עד 73 ק"ג. בשלב זה נראה ונשמע מאמנו, אורן סמדג'ה, צורח לעברו: "למה אתה מטומטם? למה אתה מטומטם, למה? למה אתה מטומטם? למה אתה מטומטם? כמה פעמים צריך להגיד את זה?".

תירגל צעקות מול המראה. סמדג'ה(צילום: אורן אהרוני)

גבר-גבר המאמן הזה, שידע לקחת אחריות, ולפי התוצאות של חניכיו בטוקיו התכונן מצוין לתחרות. מי יודע, אולי גם את הצעקות לבוטבול הוא תירגל מול המראה.

הבושה

המיקרופון חוזר אל אלכס גלעדי

ועידת וינגייט למצוינות, לא למטרידנות, נערכה השבוע, ובין הנואמים היה כמתוכנן גם חבר הוועד האולימפי אלכס גלעדי. רק בחודש שעבר סיפרה העיתונאית נרי ליבנה איך לפני 18 שנה זימן אותה גלעדי, אז בכיר בשידורי "קשת", לפגישה שהסתיימה בביתו, חשף בפניה את איבר מינו ואמר לה "דברי אליו"... "זה לא היה המיקרופון שרציתי", סיכמה ליבנה.

"דבריה נכונים בעיקרם", הגיב אז גלעדי. "מה שאנשים מבוגרים עושים בבתיהם במסגרת מערכת יחסים אישית זה עניינם הפרטי". קצת קודם לכן סיפרה העיתונאית אושרת קוטלר איך ראיון עבודה אצלו בשנות ה-90 הפך להצעה מגונה. את המקרה הזה גלעדי לא זכר, וגם הכחיש בתוקף שתי תלונות על אונס, אך נאלץ להודיע שהוא פורש זמנית מנשיאות "קשת" כדי להיאבק על חפותו. במוסדות הספורט שלנו איש, שלא לדבר על אישה, אינם מעזים להתעסק איתו.

אף אחד לא מעז להתעסק איתו. גלעדי(צילום: אורן אהרוני)

בשבוע שעבר החליטה רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC לפטר את המנחה הפופולרי

מאט לאוור בעקבות תלונה על הטרדה מינית. הוא היה רק אחד מתוך שורת סלבריטאים ששילמו את המחיר על התנהגות מבזה. רק בוועד האולימפי שלנו לא עושים את המינימום, ובווינגייט אפילו מזמינים את החבר גלעדי לדבר. למיקרופון אמיתי.