טיל האיוולת

הסיקור התקשורתי על הצלחת הניסוי של שיגור "החץ" נגד "טיל האויב" מזכירה את אופן הסיקור של מבצעים צבאיים מהעבר הרחוק. "החץ פגע בול", הודיעו כותרות העיתונים. לידיעה צורפה תמונת הדמיה בצבעים מרהיבים המדגימה את אופן פעולתו של "החץ". דברי הפרשנות לא חסכו במילים כדי לתאר את גודלו של ההישג. ישראל הצליחה היכן שהמעצמה הטכנולוגית, ארה"ב, כשלה. היא עשתה עוד "צעד חשוב בדרך להגנה מלאה מפני טילים". הלב נמלא גאווה לאומית. טכנולוגיית הטילים שלנו מעידה על עליונות טכנולוגית, תחכום, תושייה וחוצפה צברית, תכונות שנעלמו ממחוזותינו בשנים האחרונות והנה הן צומחות מחדש למול עינינו המשתאות. אחרי "הנסיגה המבישה" מלבנון ואחרי "הכישלון הצורם" של יחידת דובדבן מגיע לעם ישראל קצת נחת, מגיע לו דובדבן לשיקום המוראל הלאומי הירוד.
ממש לא נעים לקלקל את השמחה ולחבל בגאווה הלאומית אבל יש מספר שאלות טורדניות בקשר ליעילות ולכדאיות של טילי החץ. נדמה שההתלהבות הגדולה שאחזה בנו גורמת לנו לשכוח שיירוט טיל האויב על-ידי טיל החץ נעשה בתנאי מעבדה. בתנאי אמת, מערכת ההגנה מפני טילים בליסטיים תצטרך ליירט עשרות טילים המשוגרים בהפתעה, בו-זמנית ומכיוונים שונים לעבר ישראל. די שטיל בליסטי אחד בעל ראש נפץ גרעיני או כימי יצליח להערים על המערכת ולפגוע בריכוזי אוכלוסייה גדולים כדי לגרום נזק בל ישוער. כפי שמומחי טילים אמריקנים רבים מעריכים, ההסתברות של אפשרות כזאת היא גבוהה ביותר ואולי אף ודאית. החלטתו של הנשיא קלינטון להעביר לשיקול דעתו של הנשיא החדש את ההחלטה על המשך פיתוח תוכנית ההגנה האמריקנית מבוססת בחלקה על הערכות מסוג זה.
אבל האיוולת שבהחלטה לפתח מערכת הגנה נגד טילים אינו מתמצה רק בכך שהיא אינה יכולה להבטיח מעטפת הרמטית נגד טילים בליסטיים. למרות שברק הצהיר ש"הניסוי המוצלח הוא מרכיב חיוני בכושר ההרתעה של ישראל" פיתוחה של מערכת הגנה מפני טילים דווקא פוגע בכושר ההרתעה שלה, שהתבסס במידה מכרעת על האופציה הגרעינית המצויה-לא-מצויה בידה. במאמציה לפתח מערכת כזו, ישראל מודה למעשה שאופציה זו אינה מרתיעה אויבים פוטנציאלים מלנסות ולפגוע בה באמצעות טילים בליסטים המצוידים בראשי נפץ כימיים או גרעיניים. היא בעצם מודה שמדיניות העמימות שלה בתחום הנשק הגרעיני פשטה את הרגל.
לתוכנית לפיתוח הגנה מפני טילים בליסטיים חסרונות נוספים. היא אינה נתפסת על-ידי אויביה הפוטנציאלים של ישראל כתכנית מגננה אלא כתוכנית שנועדה להעצים את היכולת ההתקפית שלה. תפיסה זו ממריצה אותם לתת לה מענה הולם. מהו אותו מענה? מירוץ חימוש מואץ, כפי שניתן ללמוד מהתגובה של רוסיה למאמצים האמריקאים לפתח מערכת הגנה מסוג זה. הם מחמשים עצמם בטילים קצרי טווח למול אירופה המערבית ומודיעים על שינוי בדוקטרינת ההגנה שלהם. אם בעבר קבעה הדוקטרינה שלהם שאין לעשות שימוש ראשון בנשק גרעיני, הרי שהיום, לנוכח מאמצי ארה"ב לפתח מערכת הגנה נגד טילים, אין הם מוצאים מכלל אפשרות שימוש ראשון בנשק זה.
הסכנה שאויבותיה הפוטנציאליות של ישראל יאמצו קו פעולה דומה היא מוחשית ביותר. ואז, לאחר שההתפעלות מההישג המרשים שלנו תשכח, ועמודי העיתונים עם ההדמיות הצבעוניות יידהו, נתעורר לפתע לתוך מציאות בה מדינות ערב עוסקות בהתחמשות מאסיבית ושל סכנת מלחמה כוללת המרחפת מעל ראשנו. נראה שאין כיום מי שיכול לעצור את טיל האיוולת במעופו.

ד"ר יוסי יונה, מרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב