"אפשר לדחוף את מחנה השלום לשני אוטובוסים"

כינוס החירום של קואליציות השלום הערב (יום א') נועד למחות על שהיית צה"ל בשטחי A, אך ערב השנה השישית להירצחו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, התברר כי המחאה היא בעיקר פנימה, כפי שניסח זאת הסופר דוד גרוסמן: "אנו במצב כמעט סופני".
כינוס החירום של קואליציות השלום היה "עצוב", כפי שהגדיר אחד היושבים באולם בבית סוקולוב, אולם של כמאה איש, שלא חסרו בו כסאות פנויים למאחרים הערב. "להמונים שעוד יבואו", כמו שאמרה בחיוך נבוך, מנכ"ל שלום עכשיו, מוריה שלומות.
"אפשר לדחוף את מחנה השלום לשני אוטובוסים", אמר בהומור עצמי אחד מחברי הכנסת שהיו בין הבודדים שהגיעו דקה או שתיים לפני 18:00, השעה בה אמור היה הכינוס להתחיל. תמונת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ניצבה, לא גדולה במיוחד, בקצה החדר, והיזכירה שזהו ערב השנה השישית להירצחו.
מרבית הנוכחים היו באותו לילה בכיכר. השאר הם בני נוער שהיו צעירים מכדי להדליק נרות בלילה, אותו הגדיר הסופר דוד גרוסמן כזה שהוביל למצב העגום בו קואליציית השלום לא זקוקה עוד לאולם גדול במיוחד לכינוסיה.
"רבין היה האבא של אוסלו", אמר יו"ר האופוזיציה, ח"כ יוסי שריד, "אי אפשר לקבל את רבין ולדחות את אוסלו. אם מישהו רוצה לשפוט את פושעי אוסלו, הוא יצטרך לשפוט את רבין בהיעדרו. אבל הוא כבר נשפט, וגזר דינו כבר בוצע".
השר לשעבר, יוסי ביילין, הציג הסכם נוסף עליו חתומים אישים פלסטינים ויהודים, הקורא לחזרה לשולחן המשא ומתן, זהו כבר השלישי מאז החלה הקואליציה את מפגשיה בהרכב הנוכחי. מאז הקול הקורא הראשון, המצב הביטחוני רק החמיר, למרות שביילין אומר שרוב העם עומד מאחורי הדפים האלה.
"האמנם רוב העם?" תהה בקול רם הסופר דוד גרוסמן שעלה לדוכן הנואמים. מכאן ובמשך דקות ארוכות ביטא גרוסמן את הביקורת על מצבם האמיתי של יושבי החדר, ביטוי חד וחריף, מדוייק, כואב ובהיר, בשפה שהאחרים לא העזו לומר בקול רם כל כך.
"לפעמים אני מרגיש שלהאמין בדעות שלנו, זה כמו להעביר נר דולק בסופה. האם אנחנו באמת קוראים נכונה את המצב החדש? נדמה לי שרוב הימין השלים עם זה שחזון ארץ ישראל השלימה לא יתגשם, ובכל זאת הם פועלים להשגת מזעור הנזקים מבחינתם. עד כמה אנחנו ערוכים לפעולה במקרה שגם החזון שלנו לא יתגשם חלילה בשנים הקרובות? שבמשך שנים תמשך האלימות והפונדמנטליזם ישתלט על חלקים נרחבים יותר. אני מתכוון להקצנה האמיתית, לברבריות, לפשיזם, למשיחיות חסרת רסן. אנחנו במלחמה על חיינו ולא יתכן שנמשיך לפעול באותם קודים של התנהגות. כשהימין הרגיש שהוא נלחם על חייו הוא פעל בקולניות ובחזקה, ולפעמים נגד החוק. נדמה לי שתנועת השלום עוסקת היום בתגובה בלבד למעשי הימין. אולי בגלל זה אנחנו נתפסים בציבור כגורם קנטרני, ולכן גם שולי. אנחנו לא יוזמים מצבים ולא מצליחים לקבוע סדר יום לאומי כפי שהימין עשה אז. אולי טרם הפנמנו שאנחנו תנועה מובהקת של מיעוט, שאין את השומן של ימי אוסלו הגדולים?".
גרוסמן קרא "לפעול יותר בשרירניות, כי אנחנו במצב כמעט סופני. לנהוג כמו קבוצת מיעוט ולפעול בלהט הייאוש הזה. אולי זה הזמן לחבור לקבוצות שוליים רדיקליות יותר שמבצעות פעולות חזקות, מבצעים שיש בהם קצת יותר סיכון אישי. ממילא את האמצע הפוליטי כבר הפסדנו. בואו נפנה לשוליים".