רעל האופטימיות

המשחק נגד ספרד בחוץ הוא המשחק הכי פחות חשוב של נבחרת ישראל. בעצם יש דבר אחד חשוב במשחק הזה: לא להתפרק לחתיכות. אין ספק שספרד תנצח וגם תסיים ראשונה בבית, ולא מדובר בלוזריות, מדובר בריאליזם טהור.
אל תאמינו לשחקני הנבחרת שטוענים שאפשר להוציא משהו במדריד, מה אתם מצפים שיגידו? אל תאמינו לפרומואים בטלוויזיה, הם סתם בונים מתח. מדובר בקנוניה קפיטליסטית זולה שמטרתה לרתק אתכם למסך.
הגיע הזמן לומר את האמת: אין טעם לספור את המשחק הזה. למה בכלל להכניס למוח את רעל האופטימיות ואחר כך לסבול? הקרב המעניין בבית הזה הוא על המקום השני, בין ישראל, אוסטריה ובוסניה. המשחק בספרד הוא לפרוטוקול בלבד, ממש כמו המשחק נגד ליכטנשטיין. השאלה האמיתית היא מי תוציא בבית נקודה נגד ספרד, או יותר מכך, מי אפילו תנצח.
שאלה מהותית נוספת היא מי תהיה נבחרת החוץ הטובה מבין השלוש (ישראל, בוסניה, אוסטריה). ישראל מועמדת לנצח בבית גם את אוסטריה וגם את בוסניה. כבר כעת ברור שכל נקודת חוץ היא חיונית. בלי אף נקודות חוץ, נילסן יראה את המונדיאל מהכורסא בקופנהאגן.
לישראל פשוט אין תשובה לתותחי על כמו ראול גונזלס או גאיזקה מאנדייטה. אפילו לא לאחד כמו ג'רארד לופז. אולי זה מחזיר אותנו שנים אחורה, אבל באמת כל מה שחשוב הוא תוצאה מכובדת, לא משפילה. שלא יסתגרו יותר מדי בהגנה ויזמינו לחץ אטומי. שיצאו מדי פעם לאיזו מתפרצת בודדה, שינסו להחזיק קצת בכדור, שיבעטו לפעמים לשער (אפילו מ-40 מטר). לאף אחד לא יהיו תלונות אם נפסיד.
ספרד תמיד נראתה אכזרית במוקדמות. אין סיבה שהפעם היא לא תיראה אחרת. היא תמיד חדה ואטרקטיבית בשלבים המוקדמים. גם הפעם הפרשנים אומרים שאולי הפעם, במונדיאל הזה, היא תעשה משהו רציני. בסוף כרגיל ספרד מאכזבת. מוציאה במוקדמות את כל האגרסיות, ואז דועכת. אבל למה בכלל להתעסק בבעיות של נבחרת ספרד. שהם כבר ישברו את הראש במקום לשבור את שלנו.