קול דודי, הנה הוא בא

כמו בכל מחזה שייקספירי טוב, גם אם הוא כתוב בסורית, הגיח אמש הדוד מן העבר להילחם על הירושה. בעוד הסורים מנסים לבנות את דמותו של דוקטור בשאר הצעיר כמנהיג הבא בדמשק, בא ריפעת אסד וקילקל את החגיגה.
מהם הטיעונים של ריפעת? ראשית, הוא אומר, לא נערך הליך ראוי של בחירת יורשו של אסד. בסוריה אין משטר מלוכני, ולא ייתכן שהבן יקבל "אוטומטית" את תפקיד אביו. בנאום הרגשני שהוקרא מפיו אמש זעק ריפעת: קצת יותר דמוקרטיה, קצת פחות כפייה לעם הסורי.
נבהיר אולי בנקודה זו שלא מדובר במשורר רגיש, הפורט על נבל בזמנו הפנוי. ריפעת אסד, בן ה-63, שימש בשנות השמונים כמפקד "בריגדות ההגנה" הידועות לשימצה, שפוזרו בשנת 1986 בשל השנאה הרבה שעוררו. הוא נחשב על ידי פרשנים רבים כאחראי מרכזי בטבח יותר מעשרים אלף אנשי "האחים המוסלמים" בעיר חמה. בנוסף על כך, הוא הוביל לא אחת ניסיונות הפיכה נגד אחיו הנשיא. הנועז שבהם התרחש ב1983-, כשאסד נפל למשכב. יש שאומרים כי אף שיחק תפקיד במותו של בנו בכורו של אסד, באסל, בתאונת דרכים. כך או כך, ריפעת גורש לגלות אירופה, והיה תמיד "הכבשה השחורה" של המשפחה העלאווית.
הטיעון השני שמעלה הדוד הטוב, הוא בקצרה: "בשאר לא מתאים". או בפאראפרזה על שירו של אהוד בנאי: "הילד בן 30, יש לו ג`וב גבוה – מדי". בשאר הוא ילד שלא הוכיח את עצמו, טוענים אנשיו של ריפעת בעקשנות, ואף פוגעים בנקודה כואבת במיוחד: הילד הזה יגרום לעלאווים לאבד את השלטון, הם טוענים, ויש מי ששומע.
עד כמה האתגר שהציב ריפעת ממשי? קשה לדעת. בעיקר משום שדובריו נמנעים עד כה מלומר דברים מפורשים. מתי יבוא לסוריה? מיהם תומכיו? כיצד בכוונתו לפעול? כל אלה נותרו שאלות פתוחות. הדוד הטוב נוקט בינתיים לוחמה פסיכולוגית נגד אחיינו: עוד ניפגש, יא בשאר. עוד ניפגש.