אותו דבר - אבל יותר

מאז הגיע אנתוני זיני לאיזור מזהירים אותנו מפני המאמצים של ארגוני הטרור לבצע פיגוע גדול, שיכשיל את שליחותו. לפני כן, כמובן, הזהירו אותנו מפני פיגועים גדולים שנועדו "להשיג הישגים לפני שזיני מגיע". האמת היא, כמובן, שאין שום טעם לשייך את הפיגוע המזוויע בנתניה, כמו את קודמיו, להתפתחות איזורית כזו או אחרת. הפיגועים קורים, ובמגמת הסלמה, מכיוון שהמלחמה בין ישראל והפלסטינים נמצאת במגמת הסלמה. וכל עוד לא נעשה שום צעד להפוך את המגמה, גם ההחרפה בפיגועים - תוצאה של יכולות משופרות, ייאוש גובר בצד השני וחוסר יכולתם של כוחות הבטחון לבלום הכל, כל הזמן - גם היא בלתי נמנעת.
הפיגוע בנתניה קובר כנראה סופית את שליחות זיני, אבל זוהי רק חותמת על עובדה שנקבעה מראש. מי שמאזין לדברים שאומרים הפלסטינים, או עקב אחרי הראיונות האחרונים של ראש הממשלה, יודע שכל צד מתבצר בעמדתו, ומשכנע את עצמו שהזמן עובד לטובתו. אני לא יודע כמה מייצגת ארשת הנצחון המתקרב של ערפאת את בני עמו; אבל אם שרון אכן מאמין במה שאמר לנחום ברנע ושמעון שיפר בראיון ערב החג, הוא מנותק מהתחושה הכללית של הישראלים, הרחוקה מאוד מחדווה של מי שאו-טו-טו מכריע את האוייב.
מה תעשה ישראל אחרי הפיגוע החמור במיוחד הזה? מן הסתם אותו דבר, רק יותר. שרון קיבל שבחים רבים בתוך ממשלתו - בעיקר מאלי ישי ונתן שרנסקי, המייצגים היום את העמדות הלוחמניות בתוך הממשלה - על פעולות צה"ל במחנות הפליטים. מי שחושב שבהן נמצאת התשובה מוזמן לשוחח בעניין עם מפקדי הלחימה בשטחים; בשיחות האלה ילמד שהם מרוצים מרמת הביצוע, אבל יודעים שהיעילות של השיטה ירדה מפעולה לפעולה ("בדהיישה כבר לא ראינו אף אחד", אמר אחד מהם בשבוע שעבר), ועוד יותר מזה יודעים שלאורך זמן, התוצאות רק יהיו פחותות והסיכון גדול יותר. המעבר בין בתים דרך הקירות, למשל, עלול להסתיים יום אחד בפיצוץ של בית על החיילים השוהים בו, וזו לא הערכה פרטית שלי אלא אפשרות שדנים בה בצה"ל בכובד ראש.
אבל לשרון וממשלתו כמעט אין ברירה. תם זמנה של "ההזדמנות המדינית", שפירושה על פי ראש הממשלה היה לשחק את הילד הטוב מול הדוד האמריקני, בתקווה לא שמשהו ישתנה אלא שהשופט הינקי יצביע על הצד השני כאשם. האופציות הצבאיות הן עוד מאותה תרופה: עוד כניסות למחנות פליטים (ולערים פלסטיניות, היעד המועדף הבא, שכן בצה"ל אומרים שלשם נמלטו ראשי הכנופיות מהמחנות); עוד חיסולים, אולי אפילו בדרג בכיר יותר. במקביל, יעלה גם גרף הפיגועים.
במערכת הבטחון, כמעט מבלי לשים לב לאירוניה המרה, מדברים על כך שבמקומות בהן היתה הפעולה הצה"לית יעילה במיוחד, נוצרת מוטיבציה מיוחדת להוציא פיגוע, כדי להראות שהתשתית לא נפגעה. כך יצא המרצח לנתניה מטול כרם, שם נרשמה הפעולה שזכתה לשבחים רבים כל כך לפני שבועיים. בתשובה לשאלה מה אם כך, היה יעיל כל כך בפעולה ההיא, מקבלים משיכת כתפיים של חיילים עייפים, שעושים הכי טוב שהם יודעים לעשות אבל נאבקים במשהו ששום צבא עוד לא הצליח להדביר.