חרקירי לאומי ובלוף היסטורי

מרכז הליכוד עומד הפני החלטה גורלית. אריאל שרון יקרא בו לנתק את זיקתו של עם ישראל לגרעין ההיסטורי של ארץ ישראל – בניגוד להבטחתו של מנחם בגין ("אין ולא תהיה בשום תנאי ובשום אופן מדינה פלסטינית", 25.9.78); בניגוד להכרזת יצחק רבין ("לא למדינה פלסטינית", 16.6.92) ולהבדיל, אפילו בניגוד לג'ורג' בוש האב ("בהתאם למדיניות המסורתית של ארצות הברית איננו תומכים בהקמת מדינה פלסטינית", 18.10.91) חשוב להזכיר כי לא רק בעד חרקירי לאומי יצביעו במרכז הליכוד אלא גם בעד בלוף היסטורי.
באנציקלופדיה בריטניקה לפני 1917, שנת הצהרת בלפור, אין זכר לעם הפלסטיני – מפני שלא היה קיים! כינוס לאומי ערבי בירושלים החליט ב-1919: "אנו רואים בפלסטין חלק מסוריה הערבית". לוועדת החקירה האנגלו-אמריקנית (ב-1946) אמר הפרופסור הערבי ג'ון באום: "לפני 1917…לא היתה פלסטין יחידה פוליטית או גיאוגרפית". וההיסטוריון הערבי המפורסם פיליפ חתי הסביר אז: "אין דבר כזה, היסטוריה פלסטינית, בהחלט לא!". בן גוריון, בהופעתו בפני אותה וועדה, הצהיר: "אני מסכים איתו בהחלט. אין…'פלסטינה' בהיסטוריה..הערבית. אולם…יש היסטוריה עולמית ויהודית, ובהיסטוריה הזאת יש ארץ ושמה ארץ ישראל…הארץ הקטנה הזאת השאירה רישום עמוק בהיסטוריה. הארץ הזאת עשתה אותנו לעם; עמנו עשה את הארץ הזאת. שום עם אחר בעולם לא עשה את הארץ הזאת; הארץ הזאת לא עשתה שום עם אחר בעולם".
את האמת כולה גילה זוהייר מוחסיין, ראש ה"צאעקה" וחבר הוועה"פ של אש"ף בראיון עיתונאי ב-1977: ""רק למטרות טקטיות אנחנו מקפידים לעודד זהות פלסטינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות. ייסודה של מדינה פלסטינית הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל. לאחר שנשיג את כל זכויותינו בכל פלסטין, אסור שנדחה, אף לרגע אחד, את האיחוד מחדש של ירדן ופלסטין". גם הטרוריסט פארוק קדומי, "שר החוץ" של ערפאת, אישר (בראיון ב-1977): "אש"ף רואה בירדנים ובפלסטינים עם אחר". ובאמת, שני אחים ערבים – אחד גר בירושלים והאחר ברבת עמון – האם אפשר שהראשון הוא בן "האומה הפלסטינית" והשני בן ל"עם הירדני"?
ה"פלונטר" הזה נוצר ב-1922 כאשר בריטניה קיבלה "מנדט" מחבר הלאומים לשלוט בארץ ישראל, מהים התיכון עד גבול עיראק, על יסוד "ההכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלסטינה ובעקרון ההקמה מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו". כעבור כחודשיים הפריד שר המושבות הבריטי וינסטון צ'רצ'יל את מזרח הירדן (77 אחוז מהשטח) מהתחום המיועד לבית הלאומי היהודי, לטובת "האמירות של עבר הירדן". אחת הסיבות העיקריות לכך היתה שהערבים המקומיים החלו לכנות עצמם "פלסטינים" וכבר הספיקו לחולל שתי אינתיפאדות (ב-1920 וב-1921) וצ'רצ'יל ביקש להכין להם "אופק מדיני".
מרכז הליכוד נקרא אפוא לאשר חלוקה שנייה – של 23 האחוזים שנותרו – ולתת ל"פלסטינים" שתי מדינות: "ירדן" ו"פלסטין" (עד שערפאת יבלע את ממלכת ירדן, שה"פלסטינים" הם 70 אחוז מהאוכלוסייה; לא לחינם רוצים אישי צמרת ירדנים, החוששים לעתיד ממלכתם, שישראל תשב על הירדן). בסופו של התרגיל תילפת ישראל ב"פלסטין הגדולה", מגבול עיראק ועד עזה. פורענות אוסלו תחוויר לעומת קללת פלסטין, אשר תביא כליה על הליכוד שבגד בבסיס אמונתו ותהפוך את חיי המדינה לחלום בלהות.