האמא של הסייבר-סקס

האנושות מתחלקת לשני סוגים: אלו ששונאים קיץ ואלה שאוהבים אותו. אני שונאת אותו. בעיקר בהקשר של נושא הרשימה הזו. למי יש חשק להוסיף עוד נוזלי גוף לנהרות הזיעה? על חוף הים? הצחקתם אותי. או שהוא מביא שמיכה (מה שאומר שהוא תכנן מראש, ערמומי שכמותו) או שהחול נכנס לכל חור, מילולית. על הגג? בתל אביב? כדי שגרדה השכנה תוכל לתת לכם ציונים? מתחת למים? רק אם יש לכם סנפירים ו/או זימים (זימה זה לא מספיק במקרה הזה). אבל יש כאלה שטוענים בתוקף שהקיץ היא העונה הכי סקסית. קרנבל בריו, בחורות עם חולצות בטן שגובלות בהטרדה מינית, גופות שחמחמים מבהיקים בשמש הקופחת, פירות נוטפי עסיס ועוד. אז לכבוד הקיץ שהגיע איגדנו רשימה של ספרים טובים במובן המחרמן של המילה, במגוון רחב של סגנונות. לא פורנוגרפיה, אלא רק הארוטיקה הטובה והישנה. מספרי הדרכה ועד התנ"ך, מהטרוסקסואליות ועד חד מיניות, מסטיות ועד אוטוביוגרפיה. וכמובן, אם יש ספרים שפוספסו, רוצו וספרו לחבר'ה. כי בסקס, כמו בסקס – הכל מתחיל מהראש. קחו ספר, שימו מזגן ותתחילו להתחמם.

1. שיר השירים, שלמה (המלך, אלא מי?)

אז נכון. יש כאלה, בעיקר עם כובעים שחורים, שיטענו בתוקף שמדובר על שיר אהבה בין השכינה לבני ישראל, נו שוין. גם באלגוריה המופרעת ביותר קשה לדמיין את העם הזה עם שני עופרים תאומי צביה, מתרוצץ באקסטזה מינית על החומות ומתחנן לקצת אקשן. אומנם דופקים אותנו כל הזמן, אבל קשה לי להאמין שזו הכוונה. אם נשים בצד את המשל נשארנו עם יצירה יפהפייה, נוטפת יצרים, שנכתבה בידי אחד שהיה לו, איך לומר, ניסיון רב מאוד עם בנות המין היפה. אלף נשים היו לשלמה ומיטתו היתה רצופה אהבה מבנות ירושלים, שלא לדבר על השומרים מסביב למיטה. באחת מפסגות הארוטיקה העברית מתאר שיר השירים את האהובה הלוהטת הממתינה לדודה, שטובים דודיו מיין. אם עוד לא קראתם, בהחלט הגיע הזמן. להשיג בכל ספר תנ"ך (מדהים שזה לא צונזר). אם אתם כבר מכירים, נסו שוב ותראו שאפילו המנוסים שבכם מסמיקים לאט לאט למקרא התיאורים המפורשים אך המצועפים בפיוטיות. מופלא וקסום.

2. "הקאמה סוטרה", ואטסיאיאנה

מילולית: עלילות האהבה. הקאמה סוטרה נכתבה לפני יותר מאלפיים שנה על ידי ואטסיאיאנה, אציל הודי הבקיא ברזי הטנטרה, וכוללת, מלבד תיאורי המשגלים השונים, דרכים נוספות לשפר את מעשה האהבה ובכך לפתוח דלת נוספת אל ההארה המיוחלת. רוצים לדעת מה לאכול כדי לשפר את כוח הגברא שלכם? רוצות לדעת אילו אביזרים יוכלו להעניק לכן את ההנאה העילאית? בבקשה. כל התשובות כאן. אני גיליתי את הקאמה סוטרה במקרה אחרי שניסיתי לשאול אותו מהספרייה הקרובה לביתי בגיל 15, מתוך ביטחון גמור שזהו ספר ההמשך המאויר של "הראמאיאנה", ומאז אני מנסה להבין איך אפשר לבצע את "חדירת המקדח". מי שהצליח לבצע את כל התנוחות ועדיין יכול לקום, שיקום. מי שלא, הגיע הזמן לנסות. רק תזמינו מראש תור אצל כירופרכקטור מיומן.

3. "ג'וסטין או יסוריה של המידה הטובה", ד.א.פ דה סאד

מעשה בנערה זכה, תמה ואדוקה (שלא לומר בתולה) המתייתמת מהוריה ונופלת לידיו של נבל אכזר המציג לפניה ולפנינו את גילוייו הראשונים של הסאדיזם הספרותי. דה סאד, שבילה את חייו בין מוסדות לחולי נפש ומוסדות כליאה, פורש בספר זה, כמו גם ביצירות נוספות שלו, תפיסת עולם המורכבת ממידות שוות של אכזריות, פילוסופיה וסקס. דה סאד זיהה את האכזריות המינית עם חוק הטבע והקדיש את ספריו לחקירתה של אותה תכונה אנושית הטבועה בכולנו ברמות כאלו ואחרות – הצורך בשליטה מינית. מדליק אתכם? זה עניין של טעם. לא ניתן להכחיש (תשאלו את פרויד) שמעט כאב או משחקי שליטה הנם תבלין מעורר עבור רוב האנשים. המידה כבר תלויה בכם. לא כל מי שמתענג למקרא תיאוריו הטעונים והמיניים של סאד יצא וירכוש לעצמו חתול בעל תשעה זנבות או מגפי ויניל עם עקבי סטילטו, אבל כדאי שתשמרו זוג אזיקים ליד המיטה. סתם בשביל הכיף.

4. "יחסים מסוכנים", לאקלו

רוצים סקס? מצטערת, לא כאן. כאן יש משהו אפילו טוב יותר. רומן המכתבים של לאקלו מתאר רשת תככים סבוכה אותה שוזרים גבר ואישה, המרקיזה דה מרטיי והרוזן דה ואלמון, שמטרתם להפיל בפח הסדינים בתולה צנועה ואשת איש חסודה. בסופו של דבר מי שנופל ברשת הם הטווים עצמם. כוחו של הספר בכך שהוא מזכיר לנו את מה שנמצא לפני הסדינים, לפני הסקס, לפני האהבה – את האמנות (הנכחדת, לצערי) של הפיתוי. האיטיות של הספר, שחלקה נובע מפורמט המכתבים שממנו הוא מורכב, מסייעת לבערה האיטית והארוטית של תוכניות ההדחה המתוחכמות ודמו של הקורא. יש הנאה באיטיות, יש תשוקה במשחק מקדים ארוך הנפרש על פני דפים ויש יתרונות רבים ללימוד אמנות הפיתוי. נסו ותהנו, נסו ותענו.

5. "מאהבה של לידי צ'טרלי", ד. ה. לורנס

"זה כבר ממש לא מחרמן" טענו ידידותיי בתוקף. "סתם סיפור משעמם על אהבה אסורה ואבסורדית בין גבירה נעלה עם בעל נכה לשומר הקרקעות הסקסי שלה, שמגלה לה לראשונה את רזי האהבה המינית, גורר אותה לכל מיני פינות נסתרות ביערות האחוזה, מרים את עשרות תחתוניות התחרה שלה ו... נו טוב, אולי זה כן מחרמן". אז זהו, שזה כן. הזמן כאן הוא לא גורם. מה שכן גורם (להתעוררות מסוימת באגן החלציים) הוא האיסור. ספרו המוחרם (לשעבר) של לורנס מצליח לאחוז ולעורר את ההורמונים שלנו לא בשל תיאורי הסקס הנועזים (גם הם ממש לשעבר), אלא בשל תחושת החטא העזה שמנשבת בין דפיו. לא מספיק שהיא אישה נשואה, לא מספיק שבעלה נתון לחסדיה, אלא שנשוא תאוותה הוא גבר ממעמד נמוך משלה. המתח הזה - בין האסור למותר, בין השליטה לכניעה, בין הגבוה לנמוך - הוא שמשמר את הארוטיות החריפה של ספרו של לורנס, מאז הימים בהם הוחרם (1928), דרך אותן שנים בהן התגנבנו לספריה לקרוא אותו כי "הוא אסור", ועד ימינו, בהן הוא קורץ לנו, מאובק, מפינת הספרייה ומזכיר לנו את טעמו הטוב של התפוח האסור.

6. "סקסוס", הנרי מילר

חלקה הראשון של הטרילוגיה השערורייתית ביותר בדברי ימי הספרות – הצליבה הוורודה (יחד עם "פלקסוס" ו"נקסוס") הפגישה את העולם התמים של 1940 עם מיניות בוטה בזוגות, שלישיות, עם חיות ועם כמעט כל מה שזז (כולל כמה עצמים נייחים), וכל זאת בלשונו המשתלחת של הנרי מילר, שקבע כי "אישה שאי אפשר לעמוד בפניה היא אישה אוהבת", ולפיכך לא ניסה אפילו לרגע לעמוד בפיתוייהן של הנשים בספרו, החל ממונה מארה המסתורית, מוד התאוותנית ומלאני חובבת החיות. מילר הניח על מה שהוא מכנה "גרדום הדפיקות" את השמרנות הנורמטיבית של תקופתו וזיין לה, מילולית, את הצורה. עובד. עד היום.

7. "סיפורה של O", פולין ריאז'

אבל אפשר היה לקרוא לספר מעורר השערוריה ומעורר המחלוקת הזה גם "סיפורה של ז'וסטין", כן ההיא מכמה ספרים למעלה, הקורבן המעונה של דה סאד, ומכאן עוצמתו העצומה. פולין ריאז' כתבה את ספרה מנקודת המבט של האישה המעונה, ויש משהו מחריד הרבה יותר בסיפורו של הקורבן. O (שיכולה להיות הסימון המאיין ל"אפס", ייצוג ויזואלי לחור או מה שתרצו) אישה צעירה ומאוהבת, נלקחת על ידי אהובה לטירה מסתורית, שם הוא מפקיר אותה לחסדיהם הלא קיימים של חבר מרעיו, כשהוא והם מתעללים בה ואונסים אותה במגוון דרכים ומתוך מחשבה מדוקדקת ומתוכננת לכל פרטיה. גם לאחר שהיא משוחרר מהטירה היא נושאת עליה טבעת ברזל שמזהה אותה בפני חברים בכנופיה הסאדיסטית ומכפיפה אותה (תרתי משמע) למרותם. הבעיה היא, שהיא נהנית. בשלב מסוים ההשפלה והכאב הופכים להיות מזוהים ומותנים באהבתה העזה לאהובה. מצמרר? מאוד. מרתק? כן. כמו תאונת דרכים שאי אפשר להתנתק ממנה. מחרמן? שוב, זה עניין של טעם. יש בהחלט משהו מושך בכניעה המוחלטת של O, אל תילחמו בזה, תיכנעו ותראו מה קורה. לא לפחד, זה רק ספר.

8. "פחד גבהים", אריקה ג'ונג

אשרי איזידורה וונג ואשרי הורתה. אריקה ג'ונג הפכה ובצדק לאחת מנושאות הדגל הבולטות של מיניות האישה המשוחררת. רוצות זיונים מרוכסנים? קיבלתן. רוצות סקס חופשי מעכבות, משועבד להנאה, נטול תסביכים ומהנה? קיבלתן. רוצות לעוף? קיבלתן. רוצות גם אם קיבלתן? קיבלתן. אצל ג'ונג מותר לומר הכל, מותר לעשות הכל ומותר גם לדבר על הכל בחסות איזידורה וונג, בת דמותה של המחברת וגיבורת הספר הסקסי, החצוף, המשעשע והחשוב הזה. ספרה של יונג היווה עבור נשים רבות את האפשרות לראות את העצמיות המינית שלהן כמו שצריך: תאוותנית, חרמנית, חופשית ואמיתית.

9. "בית האלוהים", סמיואל שם

מין בבית העלמין? כמעט. הספר המטורף, המבעית והמצחיק הזה הפך ממש ברגע שפורסם לספר פולחן, והוכתר כ"מלכוד 22" של עולם הרפואה. סמיואל שם פורש ב"בית האלוהים" את הרפתקאותיהם של סטז'רים לרפואה בבית חולים המכונה בית האלוהים (קריצה ל"מאונט סיני" המפורסם ודומיו) שבין המתות חסד, כריתת איברים לא נכונים, יציאה מן הדעת, התמכרות והתאבדות, הם מגלים את "הסקסואליזציה של הסטאז'" בחברתן של אחיות שופעות דדים ובעלות ירכיים רועמות. זה לא ספר עם סקס טוב, זה ספר טוב עם סקס, שמפגיש בינו לבין עובדות החיים הקשות ביותר באופן שיוצר דיסוננס עצום, מלא הומור, גועל, יופי וחמלה. אה, כן, הוא גם מחרמן בטירוף.

10. "סבך הפרי האדום", ריטה מיי בראון

סקסי, ישיר ובוטה. ספר הביכורים של ריטה מיי בראון הוא תענוג צרוף המדבר על אהבת נשים (בין שאר תכניו) באופן כה כן, מיני ופשוט שהוא יכול לגרום לכל אישה להתחיל לפקפק בהעדפותיה המיניות (אם עדיין לא התחילה). "אישה נושקת לאישה זה דבר יפה", טוענת בראון, "ואישה אוהבת אישה זה חומר נפץ". דינמיט של ספר.

11. "המלון הלבן", ד.מ. תומס

כמו רוב הספרות האיכותית העוסקת במין וכמו רבים מספרי הרשימה הזו, גם "המלון הלבן" הוא ספר מורכב. הוא מורכב כי הוא משלב בין מין לנושאים שכביכול רחוקים ממנו לחלוטין, כמו שואה ומוות. הספר נפתח בחליפת מכתבים דמיונית בין פרויד לעמיתיו, שעוסקת באישה צעירה עם "היסטריה מינית חריפה". אותה אישה תתגלגל במהלך הספר אל המלון הלבן, בו יפרשו לפנינו פרטיהן המרתקים והנועזים של הזיותיה המיניות הסוערות ומשם, באמצעות תהפוכות הגורל האכזר, אל מלתעותיה של מלחמת העולם השניה. אל תטעו: לא מדובר כאן בגרסה איכותית של "הייתי כלבתו של קולונל שולץ" וסטאלגים למיניהם, אלא בספר יפהפה, כואב וללא ספק, בחלקים גדולים ממנו, נוטף סקס להדהים, שמציע לקורא האינטיליגנטי את החיבור הפסיכואנליטי-ספרותי בין הארוס לתאנטוס – בין המין למוות.

12. "לוליטה", ולדימיר נאבוקוב

רגע, רגע, לפני שאתם קופצים. נכון, הוא פדופיל מזדקן, נכון, היא ילדה קטנה, ונכון שנאבוקוב עצמו טען לחרות אמנותית מוחלטת בכל הקשור ליצירי דמיונו (האלגוריים, לטענתו), אבל אין מה לעשות: כשזה כתוב טוב, זה מדהים, יפהפה, גאוני וגם, כן, מחרמן. כל מה שצריך הוא את שורת הפתיחה המופתית והלב מתחיל לפעום, "לוליטה, הילת ימי, להט לילותי, חטאי, חיי. לוליטה". אותה דולי קטנה, נימפית, מושא תשוקותיו הלא-אבהיות של הומברט הומברט, המתוארת ביד אמן, יכולה להסעיר גם את הגדולים שבצבועים שמתבוננים בשקיקה בילדות חשופות חזה בנות 12 המהדסות בשמלות שקופות על מסלולי ערוץ האופנה. וזה היופי שטמון בספרות גדולה כמו זו, כשזה עד כדי כך טוב, אפילו הרע הופך טוב.

13. "שבחי האם החורגת", מריו וארגס יוסה

האם ילדים הם התמימות בהתגלמותה? ממש לא בטוח (ראו "לוליטה"). ספרו המשעשע עד מאוד, התוסס והסקסי להדהים של הסופר הפרואני הדגול מתאר ספק הזיה, ספק פנטסיה, ספק מציאות שבה מתאהב אלפונסו הקטן והמלאכי באימו החורגת בעלת העגבות השופעות, לוקרסיה. אלפונסו, ספק כרוב מצוייר, ספק קופידון שמנמן-לחיים וערמומי, יוצא לפתות את אימו החורגת בעוד אביו עסוק בלהוציא חצ'קונים מאפו. או שמא היא זו שמפתה אותו? אולי לא היה כאן פיתוי כלל? ואולי זה רק משחק ילדים תמים? ספר נפלא על תמימות, ערמומיות, ערום ועריות.

14. "דונה פלור ושני בעליה", ג'ורג' אמאדו

אבוי למורה החושנית לבישול! בעלה הראשון ,ההולל, בא לבקר אותה בלילות בעודה שוכבת לצד בעלה השני, השמרן והמהוגן, ואם זה לא מספיק, אז הבעל הראשון הוא גם מת, די מזמן אפילו. אח, דונה פלור, איזו אישה מסכנה. ספר חושני להדהים המתאר בשעשוע מתפרץ את המתח בין חיי הגוף לחיי הנפש, בין הבורגנות לנהנתנות, בין האיפוק לגרגרנות. צבע, סקס, הומור ואוכל. מה צריך יותר? יכול להיות שהמתכון של הגב' פלור מכיל בדיוק את התבלין שכל אישה צריכה: בעל אחד ביום ובעל אחר בלילה.

15. "סקס עכשיו", פול ג'ואנידס (מחבר), דאריק גרוס (מאייר)

הספר הזה הוא כל מה שמדריך למין צריך להיות: פשוט, מובן, מאוייר להפליא (עם הדגמות), לא שיפוטי (רוצים כבשים? בבקשה, רק צריך להיזהר מהקוץ באליה), מצחיק נורא, והכי חשוב, עושה חשק. בשפה ברורה ומובנת לכול מסביר ג'ואנדיס איך לעשות מה. הכמה, הלמה והעם מי הם כבר בעיות שלכם. פשוט לקרוא ולרוץ ליישם.

16. "שטן", ג'רמי לוין

ואתם חושבים שלכם יש בעיות? ג.ס.פ.ס. קאסלר ביש המזל הוא הפסיכיאטר של השטן עצמו, שממקם עצמו, כראוי לרוח במכונה, בתוך מחשב-על. מרגע זה והלאה ישובשו חיו של קאסלר במגוון דרכים שטניות, כשהוא מנסה לטפל בבן דמותו הממוחשב של לוציפר עצמו, הסובל מתסביך אשמה כבד. השטן, נאמן לתפקידו כמסית ומדיח, יעביר את קאסלר שבעה מדורי גיהינום שאפילו דנטה היה חושב פעמיים אם להיכנס אליהם, עם או בלי ורגיליוס. אורגיות סאדו מאזוכיסטיות, עינויים והומור מטורף מבעבעים כמו זפת רותחת (שאפסיק עם הדימויים הגהנומיים?) בספר משעשע, סקסי, מבעית וחכם זה. הסוד הוא, כמובן, כפי שמגלה לנו השטן בכבודו ובעצמו, ש"אנשים באים לגיהינום כי הוא מוצא חן בעיניהם", ואם תעשו חישוב פשוט, רוב האנשים שבאמת שווה להכיר נמצאים למטה, ולא למעלה, ואני בטוחה שגם הסקס שם יותר מוצלח.

17. "נער חלום", ג'ים גרימסלי

סיפור התבגרות טבול באלימות וגדוש בסממנים נוצרים שמביא את סיפור אהבתם של נתן ורוי, על רקע ציפיותיהם של המשפחות, הכנסייה והחברים, שהיו מעדיפים שידחפו אצבע לנערות השכונה הקלות להשגה ולא זה לזה. זה אומנם ספר עצוב עצוב, אך סיפור אהבתם של שני הנערים, על הרומנטיות והארוטיקה המתפרצת ממנו, עושה אותו לחבר של כבוד ברשימה זו ולספר מומלץ באופן כללי.

18. "בית התענוגות", קאסווירה הולנדר

אפילו עם מתחרות רציניות כמו היידי פליס, קאסווירה הולנדר נשארה הזונה המפורסמת ביותר בעולם. היא נולדה במחנה שבויים יפני וטיפסה עד לצמרת, או אל הביבים, תלוי בנקודת ההשקפה שלכם. "בית התענוגות" הוא ספר המשך לביוגרפיה המפורסמת שלה "הזונה המאושרת" ובו, כמו גם בספריה האחרים היא מספרת, מתארת ותורמת לקוראים מניסיונה הנרחב עד מאוד בעסקי השעשועים המיניים. תיאורי משגלים בתאי אגרה, מציצות בחשמליות נוסעות וזיונים עליזים ומלאי צבע (וגם דברים אחרים) מרכיבים את משנתה המינית של הגב' הולנדר, שטענה וממשיכה לטעון שהדבר היחיד שיש לשים אליו לב במין הוא ההנאה, של שני הצדדים (ואם אפשר גם להרוויח קצת כסף בצד, אז למה לא?). אז אם אתם רוצים ליהנות ומחפשים קצת השראה, קאסווירה היא בהחלט המוזה בשבילכם.

19. "זיונים זה לא הכל", דן בן אמוץ

איך הלכת לנו, דן? איך השארת את נערות העיר הרכות בשנים ללא ממשש וגואל? מי היה מאמין שמוסיה תהילימזוגר הצעיר יהפוך יום אחד לכוהן הראשון שידעה המיניות העברית? ספרו הספק אוטוביוגרפי של בן אמוץ פורש לפנינו, אם נרצה ואם לא, את שלל הרפתקאותיו המיניות, החל בזיון הראשון עם עוזרת הבית וכלה במשגל סוער עם זרה יפיפייה ברכבת. ניתן כמובן לטעון (ואף נטען) שבן אמוץ בדה מלבו, יחד עם דימוי הצבר שטרח לטפח, גם חלק ניכר מסיפוריו העסיסיים, אך הוא ייזכר כשוחט פרות קדושות מדופלם, כאיש מילים מוכשר וכזיין מצטיין.

20. קומיקס

קומיקס הוא עולם שלם, בדיוק כמו ספרות. כדי לבחור בין ספרי הקומיקס היינו נדרשים לרשימה ארוכה ונפרדת (רוצים? פנו להנהלה). אך אין ספק שבתור ז'אנר שהצד הבולט שלו הוא זה הויזואלי, יש לקומיקס הרבה מה להציע בתחום. הזירות הסוערות ביותר מבחינה סקסואלית הן היפנית והצרפתית, שהביאה לעולם את הקומיקס הארוטי של "ברברלה" (כן, ההיא מהסרט עם ג'ין פונדה), ושבה תוכלו למצוא עיבודי קומיקס לספרים כמו "סיפורה של O", "עימנואל" ואפילו "האודיסאה". היפנית, איך לומר, מתמקדת לרוב בצד היותר ביזארי של החיים. ה-Hentai, הצד המיני של המנגה, מתפרש מיצירות בהן אברי המין של הדמיות צונזרו ועד הארד-קור על סף הגועל נפש בו נשים נאנסות על ידי צמחי ענק, גברים משגלים מכונות ומה לא. בין יצירות הקומיקס הארוטי כדאי להזכיר את יצירת המופת של אלן מור – From Hell (שעובדה לסרט "ממעמקי הגיהנום" בכיכובו של ג'וני דפ), ואת קראמב, יוצרו של קומיקס הסיקסטיז המחתרתי, פריץ החתול, ומי שניתן להכתירו כחנוך לווין של הקומיקס.

ולסיום, המלצה חמה מהקאמה סוטרה:

"יש תועלת בכתובים על אהבה
רק כל זמן שנחה התשוקה
אך עת התחילו לסוב אבני היוצר
השליכו, יקירי, אף את הקאמה סוטרה
כי אז אין דין עוד, אין חוק, אין ידע"
או בקיצור, הגוף מתחיל במקום בו נגמרות המילים, אז לעבודה.
(תודות לחמורבי ג'ונס על הצד האפל, לחברות הנאמנות, לעדי כגן, קיסר הקומיקס ולנשות "פרוזה" הסבלניות).