אמריקה מאוהבת: לברון ג'יימס כיכב בשידור ישיר

באומה שעסוקה בחיפוש אובססיבי אחר הדבר הבא - הארכי-פושע (בן לאדן, סאדם), הטרנד (לימודי קבלה) או מניית ההיי טק (צ'ק פיונט?), לברון ג'יימס ללא ספק עשוי להיכנס למשבצת היוקרתית של "מייקל ג'ורדן הבא".
טרם יבש חלב האם על שפתיו, ורק 17 אביבים באמתחתו, אבל כשלפתחו משחרת עדת סוכני שיווק מורעבים, הכוכב הצעיר של התיכון עם השם הכי ארוך - 'סנט וינסנט סנט מארי' - מעורר בארה"ב התרגשות אדירה.
ה'הייפ' סביב לברון (מקום ראשון מובטח בדראפט הקרוב אם ידלג על הקולג') נבנה כבר מזה זמן, בעיקר בידיה האמונות של רשת הטלוויזיה ESPN שתפסה ראשונה את הפוטנציאל הגלום בשחקן. לפנות בוקר (ו') העבירה הרשת בשידור ישיר לאומה מה'קונבנשן סנטר' בקליבלנד' (שידור חי ראשון של משחק תיכונים מאז 89') את המותג החדש ואולי גם את השחקן הטוב ביותר שצומח בשביל החלב מאז החליט ג'ורדן ללגלג על חוקי הכבידה. לברון (2.03 מ' על כמעט 110 ק"ג) הוביל את בית ספרו לנצחון מרשים על תיכון הוק היל 45:65.
ואיך היה הילד? 'ענק', 'שחקן התיכונים הגדול מכולם', 'פנטסטי' - אתם יכולים לבחור בכל אחד מהסופרלטיבים שנקשרו אחרי המשחק לראשו. מעבר ל-31 הנקודות שקלע (באחוז בינוני של 12 מ-25 מהשדה, אבל למה להיות קטנוניים) הרשים השחקן הצעיר את פרשני הכדורסל והסקאוטים מזילי הריר ביכולתו להפוך שחקנים אחרים בקבוצה לטובים יותר. עם 6 אסיסטים, מסירות מאחורי הגב ופירגון לחבריו הוכיח לברון שהוא לא רק מכונת קליעה אלא גם ניחן בהבנת משחק שגובלת בראיית הנולד.
ברבגוניות שלו הוא מזכיר את קווין גארנט ממינסוטה, אבל אפילו לעומת כוכב הוולבס שאינו רבע עוף, אפשר לומר על השחקן בן ה-17 בפראפרזה על קביעתם האלמותית של איינשטיין וגוטה ב'מציצים': "זה ילד זה?!". הכוח והאתלטיות שלו מוכיחים לכל המלעיזים הטוענים כי כרגע לברון הוא ראש לשועלי תיכון רזים, שהוא בשל לשחק גם במטחנת הבשר של ה-NBA.
הבעיה היחידה עימה צריך להתמודד לברון בדרך להיכל התהילה של הכדורסל היא הלחץ העצום המופעל עליו. כבר כעת מחזרים אחריו במרץ סוכנים של חברות הנעליים הגדולות בעולם. עם הכסף שיזרום, יבואו גם הבחורות, אולי גם קצת סמים קלים ומכאן הדרך לספת המטפל (במקרה הטוב) או לכותרות א-לה אלן אייברסון (הוא זכאי!) היא קצרה וסלולה היטב בידי כל קורבנות הנעורים של מכבש המדיה האמריקני.
בתחילת המשחק היה ניתן לראות שהנער אכן נרגש מכל ההמולה ומוניטורי הטלוויזיה סביבו. אולם אחרי קצת 'שואו-אוף' הכרחי סיפק לברון לאמריקה את מנת הכוכבים והפסים לה היא זקוקה, ישירות לוריד.
סטיב סמית', מאמן אוק היל שחווה רק שלושה הפסדים בארבע העונות האחרונות ושמכיר כל שחקן תיכונים בשני העשורים האחרונים, אמר בפשטות: "הוא שחקן התיכונים הטוב ביותר שראיתי. מה שמדהים אצלו שהוא הופך לא-שחקנים - לשחקנים". ביל וולטון, אגדת כדורסל מבוססת בזכות עצמו, התרשם אף הוא: "כולם מתפעלים מהמהירות שלו, מהמהלכים המרשימים, מהמסירות מאחורי הגב, אבל בעייני בראש ובראשונה הוא שחקן כדורסל במלוא מובן המילה".
ומה יש לג'יימס עצמו לומר על כל ההמולה? "אני לא מרגיש ששידרו את המשחק רק בגללי ולא התרגשתי מהמלצות. שיחקתי את הכדורסל שלי, שמטרתו לערב את חבריי במשחק", סיכם לברון את ה'אני מאמין' הצנוע שלו.