המוצ'ילרים מישראל לא רצויים באי קופיפי

אחרי שגרם נזקים אדירים בקיץ שעבר באיי יוון, החליט הישראלי המכוער שהגיע הזמן שגם בתאילנד יידעו מי הוא. הפעם לא מדובר בקופנגאן או בקוסמוי, שם לא מעט מקומות מונעים כניסת ישראלים אליהם, אלא בקופיפי שבדרום תאילנד, אי קטן שהפך יעד מועדף על המוצ'ילר הישראלי. חייהם של המקומיים העובדים בגן העדן הזה, הפכו, מאז החלה הפשיטה הישראלית לאי, לגיהנום של ממש.
לפני כשלושה שבועות התארחו במלון "פי פי" שתי צעירות ישראליות. בית המלון שנחשב לזול וחביב במיוחד על הישראלים. בבוקר ה- 22 בחודש נובמבר ניגשה אחת הישראליות לפקידת הקבלה והודיעה לה כי היא וחברתה החליטו לקצר את שהייתן במלון ולעזוב מיידית. כשהתבקשה לשלם 30 אחוז ממחיר לילה נוסף, היא נכנסה להתקפת אמוק כמותה, מעידים במלון, לא זכו לראות מעולם. "זה היה פשוט מפחיד", מספרת מנהלת הקבלה במלון, שסירבה בתוקף ששמה יוזכר בכתבה. "היא החלה לקלל אותנו ולהעיף דפים שהיו על דלפק הקבלה. גם כשניסינו להסביר לה, כי ישנם נהלים ושנאמר להם מראש לגבי העניין, היא לא השתכנעה. היא השתוללה, דיברה בצעקות ונופפה את ידיה לכל עבר. בסופו של דבר היא השליכה את מכשיר הטלפון שהיה על הדלפק לעבר פקידת הקבלה".
אלא שזאת הייתה רק המנה הראשונה לחוליגניזם הישראלי - אחרי ששילמו את הקנס, סכום של בערך שישים שקלים, נכנסו המנקות לחדרן ומצאו שם תוהו ובוהו אחד גדול. "הסדינים והמצעים היו זרוקים על הרצפה והכוסות שבורות. הן שפכו קפה על הכספת שבחדר, פיזרו עליה סוכר ולמעשה הוציאו אותה מכלל שימוש", תיארה מנהלת הקבלה.

ישראלים לא רצויים כאן

עוד באותו היום החליט לנקסמן לרדפאפן, מנהל המלון, כי הישראלים הם אורחים מאד לא רצויים בתחומי המלון שלו. על דלפק הקבלה נתקלה שלט מאיר עיניים ובו נכתב: "ישראלים לא רצויים אצלנו במלון כי הם גורמים לבעיות, תמיד עושים לנו עבודה קשה, מרמים, מדברים בגסות וגונבים. לא נוכל להמשיך ולסבור התנהגות שכזאת". לרדפאפן לא הסתפק בכך, וב- 23 בחודש הוא שיגר מכתב לכל סוכנויות הנסיעות בתאילנד בו הוא מבקש מהם שלא ימכרו חדרים במלונו לישראלים, כיוון שהוא לא יאפשר להם להתארח במקום – גם אם ישלמו מראש. מכתב נוסף שוגר לבעלי בתי המלון בקופיפי בבקשה לא להפנות אליו נופשים מישראל.
שלט דומה לזה שנתלה במלון "פי פי" נתלה כבר לפני שנתיים במסעדה שנמצאת למרגלות המקום הכי ישראלי כיום בקופיפי – בית ההארחה "צ'רליס". השלט הוסר כעבור חודש. "הישראלים אימללו את צוות העובדים וגרמו לו נזקים כספיים אדירים", סיפר צ'רלי טאכה, הבעלים של בית ההארחה שבבעלותו גם מלון "הנסיכה" באי. "הם ניצלו את העובדה שהעובדים לא מדברים אנגלית טובה כל כך, היו מזמינים לאכול ואחרי שסיימו היו טוענים כי לא קיבלו את מה שרצו ולכן הם לא מתכוונים לשלם". במקרים אחרים, לדבריו, היו הישראלים עוזבים את המסעדה מיד כשסיימו לאכול מבלי לשלם. "העובדים שלי הגיעו למצב בו הם סירבו לשרת לקוחות ישראלים. המשכורת שלהם נמוכה גם ככה. וכשהם צריכים לשלם עבור חבורה של ישראלים שבורחת בתום הארוחה מבלי לשלם, לא נשאר להם כלום ביד". המוח הישראלי, לדברי טאכה, אכן עסוק בהמצאת פטנטים איך לחסוך בהוצאות, או לאכול ולא לשלם. יותר מפעם אחת התברר לו, כי בחדר לשניים ישנו ארבעה וחמישה אנשים. "הם היו אוכלים במסעדה ואז תולשים סערה ושמים אותה בצלחת וטוענים שהיא הייתה שם. איפה תמצא תאילנדי עם שיער חום או בלונדיני, אני לא יודע, אבל לך תתווכח איתם. הם ישר מתחילים לצעוק ומקימים מהומה".
אז למה הסרתם את השלט כעבור חודש?
"אני מנהל פה עסק מצד אחד, וגם לא רוצה להיראות גזען מצד שני. הישראלים מהווים כמות גדולה מאד מבין הנופשים באי. אם לא הם, מי כן יאכל פה?"

גונבים מכל הבא ליד

בנסיון למזער נזקים ,עם הגשת המנות קיבלו הישראלים גם את החשבון ונאלצו לשלם עוד לפני שנגסו במנה שקיבלו. היום, אגב, היחס לישראלים במקום הוא כאל שאר הנופשים באי.
בגלל הישראלים, מתברר, הוחלט בבית ההארחה "צרליס", לגבות 300 בהאט כדמי פיקדון עבור החזרת המפתח של החדר בתום השהייה. אלא שדמי הפיקדון נועדו, למעשה, לוודא שמהחדר לא ייעלמו חפצים. בזמן הצ'ק אווט נשלחת לחדר עובדת ניקיון שתפקידה לוודא כי נותרו בו המגבות, הכוסות והשלט של המזגן. "הם היו לוקחים מכל הבא ליד", נזכר טאכה. "אני יכול להבין איזה שימוש אפשר לעשות במגבות ובכוסות, אבל מה כבר אפשר לעשות עם שלט של מזגן?
"עד מועד העזיבה הם לא מתלוננים על כלום, אבל כשמגיע הרגע לשלם מתחילות הצרות", מתאר טאכה. "הם שותים מהמיני בר שבחדר, ואחר כך טוענים שלא נגעו בכלום. מה אנחנו יכולים לעשות נגד זה? היו הרבה מקרים שהם הגיעו לעשות צ'ק אאוט ברבע לתשע בבוקר, הלחיצו את פקידי הקבלה שהם חייבים לעזוב מהר כי בתשע המעבורת מפליגה, קיבלו בחזרה את הפיקדון מבלי שבדקנו את תכולת החדר, ואז התברר לנו, שהם רוקנו את המיני בר וסחבו מגבות. היום, מבחינתי, הם יכולים לאחר להפלגה, אבל אף אחד לא מקבל את כרטיס האשראי שלו בחזרה עד שלא וידאנו שלא נגרם נזק לחדר ולא נלקח ממנו שום דבר".

מתפלחים לבריכה

קופיפי הוא הקטן מבין איי תאילנד ומשתרע על פני 24 ק"מ רבועים. רק 18 אחוז מהשטח מיושבים, ובתוך החלל הקטן הזה בנויים להם כפרי נופש, מלונות, בתי הארחה, מסעדות, פאבים וחנויות. אין בו כלי רכב, גם לא אופניים. רחוב אחד חוצה את האי לרוחבו ומפריד בין החופים. באסטה צמודה לבאסטה. מסעדה למסעדה. השפה העברית נשמעת מכל עבר. 30 אחוז מהשוהים באי בעונה זו של השנה הם ישראלים. בחנויות האינטרנט יש שלטים בעברית המציעים מקלדות מתוצרת הארץ, כדי שיהיה קל יותר לשלוח אי מיילים. על אחת המסעדות נתלה שלט ענק ובו נכתב, בעברית כמובן: "הפתאי הכי טוב באי. אם לא תטעמו – תפסידו. אכלו ונהנו איתי אטיאס ודודי בלסר".
מי שמרשים לעצמם לחתום בשמם של מפורסמים, מסתבר, לא מתביישים לישון חמישה ימים במלון "הנסיכה" וביום העזיבה להודיע כי לא היו יכולים לישון בלילות בגלל הרעש ולסרב לשלם את החשבון.
חשבת על האפשרות ללכת בעקבות מלון "פי פי" ולסרב לקבל נופשים מישראל?
"כמדיניות אנחנו לא משכירים יותר מ- 15 בונגלוסים ביום לישראלים. זה לא כתוב פה בשום מקום, אבל העובדים שלי מודעים לזה. כשהם לא בקבוצות ומתערבבים בשאר הנופשים, הישראלים גורמים פחות נזק".
טאכה מספר כי התייאש מהאפשרות שהישראלים יתנהגו כיתר הנופשים באי. "אני לא מבין למה אתם לא יכולים לקחת דוגמא מהאוסטרלים והאירופים שמשתכנים פה ומתנהגים למופת. המוסלמים שחיים באי שוחרי שלום ולא מפלים אף אחד. מבין האיים בדרום תאילנד, קופיפי הוא המקום הבטוח ביותר לישראלים כיום, אבל מתחיל להימאס לכולם מההתנהגות הברברית שלכם. המלון הוא שטח פרטי ומיועד רק לאורחיו, אבל זה לא מונע מישראלים שלא מתגוררים בו להיכנס לחדרי השירותים, להשתמש בהם ובסוף גם לגנוב את נייר הטואלט. מעולם לא תפסנו זרים שהתפלחו לבריכה חוץ מישראלים. אתם לא מסוגלים לכבד אף אחד, וחבל".
מפיך נשמע שהישראלים לא רצויים אצלך, ורק בגלל שמדובר בביזנס אתה נאלץ לארח אותם.
"יש ישראלים נהדרים ואני מצטער אם אני אומר דברים קשים ומכללים, אבל מספיק שאחד מתנהג שלא כיאות, כדי שנחשוד בכולם. לצערי לא מדובר רק באחד, אלא ברבים".

זה מלון ולא באסטה

תחנת המשטרה בקופיפי מאויישת בארבעה שוטרים שעובדים במשמרות. הם דוברים אנגלית בסיסית בלבד וכדי לעצור מישהו, הם נדרשים לקחת אותו לקראבי, המרוחקת שעתיים הפלגה מקופיפי. המעבורת יוצאת פעמיים ביום. במקרה שכזה, נאלץ מגיש התלונה להתלוות לשוטרים לקראבי ובכך להפסיד יום עבודה. "אם אני צריך לשלוח עובד לכל היום לקראבי, בגלל חשבון במסעדה שלא שולם או גניבת מגבת, אני מוותר, כי גם ככה חסרים לנו עובדים", אומר טאכה. "אני לא יכול להרשות לעצמי שעובד ייעדר העבודה בגלל דבר כזה".
גם בכפר הנופש המפואר "קבאנה", מתייחסים לישראלים בחשדנות. "צריך להבדיל בין הנופשים הישראלים, את עיקר הבלאגן עושים הישראלים הצעירים, אלו שרק סיימו צבא, ובאים להתפרק", אומר דירק קוואסט, מנהל היחסי הציבור של כפר הנופש. קוואסט, גרמני במוצאו טוען שמחיר החדר בכפר הנופש (3,600 בהאט) מרחיק בדרך כלל, את המוצ'ילרים הישראלים. "הם באים לתאילנד לתקופות ארוכות וסכום שכזה גבוה מדי עבורם. זו גם הסיבה שהם לא אוכלים במסעדות המלון ולא משתמשים בשירותים שהוא מציע. אין אצלנו שום הנחייה לא לקבל ישראלים, אבל לאנשי הקבלה יש אישור להגיד שהמלון מלא אם מישהו נראה בעיניהם כעושה צרות".
כלומר?
"הישראלים מאד אוהבים להתמקח על המחיר ושוכחים שזה מלון ולא באסטה לממכר בגדים. המחירים פה קבועים, ואם מישהו מתמקח, זה פתח לצרות. ככלל, אנחנו לא משכירים חדרים למי שמסרב להשאיר כרטיס אשראי כפיקדון, וכאן לא משנה אם הוא ישראלי או לא".
"אתה יודע, באים לפה לא מעט ישראלים ובמהלך השהייה שלהם כאן הם אף פעם לא אומרים מאיפה הם. בהתחלה חשבתי שהם מפחדים, אבל למעשה הם מתביישים. השם הרע שיצא לישראלים פה באי גורם להם להתבייש במה שהם, וחבל, אבל אתם הם אלו שגורמים את זה לעצמכם".