רק שני סוסים יוכלו

לאריאל שרון אין עדיין ממשלה כרצונו. מלאכת הרכבתה רחוקה מהשלמה. שרון קיווה שעם פרוץ המלחמה בעיראק ניתן יהיה לכונן קבינט חירום רחב, הכולל את מפלגת העבודה ואת שינוי. לאחר שהמלחמה נדחתה למועד לא ידוע, נותרה העבודה בהתנגדותה להצטרף לממשלת שרון. לא נמצא גם מרשם הפיוס בין שינוי לש"ס.
בהיעדר מלחמה מחפש ראש הממשלה פיתויים אחרים למשוך את מפלגת העבודה אל הקואליציה. בלי לגרוע ממצבו האומלל של המשק ומהצורך להפעיל בהקדם תוכנית רחבה ומקיפה שבמרכזה החזרת הצמיחה, ברור לכל כי הדיונים הקדחתניים על תכנית כזאת ועל שר אוצר המסוגל להוציאה מן הכוח אל הפועל אמורים לייצר אווירה של "חירום כלכלי" ולסלול את דרכה של העבודה לממשלה. באותו הקשר מועלה גם שמו של נגיד בנק ישראל לשעבר, פרופ' יעקב פרנקל, כמועמד לתפקיד הכלכלי הבכיר ביותר בממשלה העתידה.
פרופ' יעקב פרנקל – על כך כמעט אין מחלוקת – ראוי לכהן בממשלת אחדות לאומית רחבה. ניסיונו הרב בניהול המשק הישראלי, יוקרתו הבינלאומית, היכרותו הקרובה עם שוקי ההון בעולם וכושר המנהיגות שלו – כל אלה תכונות המכריעות את הכף לטובתו. הוא סמל ליציבות. הציבור מתגעגע אליו למרות הפרשייה שבה נקבע (על ידי מבקר המדינה) כי נטל מבנק ישראל מאות אלפי שקלים שלא כדין ונדרש להחזירם בהוראת היועץ המשפטי לממשלה. מינויו של פרנקל ירחיק מאוד את הסכנה של הפחתת דירוג האשראי של ישראל ויקדם את עניינו של הסיוע המיוחד שביקשה ישראל מארה"ב.
אך לפרופ' פרנקל אין מה לחפש בממשלת ימין צרה, והוא לא יחפש בה דבר ולא ימצא בה דבר. העניין הובהר חד משמעית לראש הממשלה שרון עוד לפני יותר משבועיים וגם בשיחתם אתמול. לא מדובר כאן על קבלת "גיבוי" מראש הממשלה, אלא על כך שהממשלה הצרה מייצגת, מעצם טיבה, צד אחד בלבד של המפה המדינית בישראל. ממשלה כזאת נידונה להיות בת ערובה של מפלגות קטנות וליפול קורבן לסחיטותיהן ותהיה כבולה באינטרסים של מדינאים מסוגם של אביגדור ליברמן, אפי איתם, שלמה בניזרי וצחי הנגבי.
לא לתפארת המליצה אמר אתמול פרופ' פרנקל בצאתו מפגישה (אחת מני רבות) עם שרון: "כדי לחלץ את המשק הישראלי מהבוץ דרושה מרכבה הרתומה לשני סוסים – הסוס הכלכלי והסוס המדיני. דרושה התקדמות מקבילה בשני מסלולים, האחד לאופק כלכלי והשני לאופק מדיני".
הדברים מדברים בעד עצמם. המאמץ להחזיר את המשק לדרך המלך באמצעות מדיניות כלכלית בלבד, בלא ממשלה הפועלת נמרצות גם בתחום המדיני, נידון לכישלון ואף יוציא שם רע למדיניות הכלכלית. התמקדות בכיוון המדיני בלבד, תוך הזנחת הכלכלה והחברה, תוביל אף היא למבוי סתום.
חובת ההוכחה היא על אריאל שרון. שרון יודע, שבטרם יבקש מאישיות לא מפלגתית כלשהי להצטרף לממשלתו בתפקיד זה או אחר, עליו להרכיב ממשלת אחדות רחבה. בלעדיה אין לו מה להציע – לא לפרופ' פרנקל ולא לכל איש מקצוע כלכלי הנאמן לעצמו. אם כוונותיו כנות, צריך שרון ללכת לקראת העבודה בהתוויית מצע מדיני שיכלול, בין השאר, פינוי מיידי של התנחלויות לא חוקיות בהגדרתן הרחבה, חידוש השיחות עם הפלסטינים בלי להמתין ל"הכרעה צבאית" ואימוץ מפת הדרכים האמריקנית אירופית. הידברות וקביעת עקרונות משותפים בנושאים כלכליים וחברתיים חשובות אף הן: לא תקום ממשלת אחדות לאומית ללא ביטול הקיצבה המוגדלת לילד החמישי וללא הפחתה בהטבות המס החריגות להתנחלויות, אם עדיין נותרו כאלה.
ממשלת אחדות תהיה מציאותית רק אם שרון יחליט לאן מועדות פניו כראש הממשלה בארבע השנים הקרובות: האם לעבר יוזמה מדינית וכלכלית אמיצה או להמשך הקיפאון והנסיגה שאיפיינו את השנה האחרונה לכהונתו. בלא החלטה כזאת הדיבורים על שר האוצר לא מפלגתי הם הטעיית הציבור.