המהלך לפיטורי קליין: מהלך סרק

המהלך להדחת נגיד בנק ישראל, שבו החל השבוע ראש הממשלה, אריאל שרון, צפוי להתגלות בתוך זמן קצר כלא יותר ממהלך סרק. אם שרון יתמיד ביוזמתו הוא עלול ללמוד, ובדרך הקשה, שדוד קליין אינו נעמי בלומנטל, שפוטרה על ידו מהממשלה בהינף קולמוס, וגם לא שרי ש"ס שנבעטו מהדלת וחזרו בזחילה מהחלון.
קליין, לטוב או לרע, קורץ מחומר אחר לחלוטין, ודוגמית קטנה לאופיו ניתן היה לקבל בערב הנעילה של כנס קיסריה, לפני כשנה וחצי. בנאום הסיכום של הכנס, פנה שרון ישירות לקליין, שנכח באולם, במילים הבאות: "התרומה של הורדת הריבית להגברת הצמיחה היא אולי עניין פסיכולוגי, אבל גם לפסיכולוגיה יש תפקיד חשוב. עכשיו אנחנו בעניין אחדות, ואחדות מחייבת כנראה גם ויתורים מסוימים".
הנגיד אפילו לא מצמץ למשמע הדברים. כשנשאל בתום הנאום, מה תגובתו לפנייתו הישירה של ראש הממשלה אליו, ענה קליין במשפט בן 5 מילים: "כבר שמענו את זה קודם".
זה, פחות או יותר, מה שמצפה לראש הממשלה גם עכשיו. קליין כבר הבהיר כי הוא אפילו לא חולם להתפטר מרצונו, ואילו שרון צפוי להיווכח כבר בימים הקרובים כי הוא אינו יכול לעשות לנגיד את מה שעשה לבלומנטל ולאלי ישי. חוק בנק ישראל קובע כללים ברורים לפיטורי הנגיד לפני תום כהונתו, שמשמעותם המעשית היא שמהלך זה כמעט ואינו בר ביצוע.

תקדים מנדלבאום

וכבר היו דברים מעולם. ב- 20 באפריל 1986 פרסמה ועדת בייסקי, שחקרה את פרשת ויסות מניות הבנקים, את המלצותיה. המלצות הועדה חוללו אז רעידת אדמה אמיתית בשוק ההון: ארבעת מנהלי הבנקים הגדולים, וכן נגיד בנק ישראל, נדרשו להתפטר מתפקידם תוך 30 יום.
יו"ר בנק הפועלים, גיורא גזית, התפטר מיד, אבל מנהלי הבנקים האחרים ניסו תחילה להתעלם מהמלצות הוועדה. כעבור שבועיים התחילו גם הם להתפטר, בזה אחר זה, החל בארנסט יפת מבל"ל וכלה ברפאל רקנטי מדיסקונט.
היחיד שלא אצה לו הדרך היה נגיד בנק ישראל דאז, ד"ר משה מנדלבאום, שהודיע כי הוא "מכבד את החלטות הוועדה, אבל לא מקבל את המלצותיה". אז גם התברר, לראשונה, כי פיטורי נגיד בנק ישראל מכהן אינם דבר של מה בכך.
הממשלה הייתה אז ממשלת אחדות ולכל אחת מהמפלגות הגדולות היה מועמד משלה להחליף את מנדלבאום. אבל מנדלבאום המשיך בתפקידו כאילו שום דבר לא קרה. באמצע מאי הוא חתם על שטר חדש של 100 שקלים ולקראת סוף החודש הוא שקד על הכנת הדו"ח השנתי של הבנק. רק כאשר הלחץ הציבורי גבר, נאלץ בסופו של דבר מנדלבאום לפרוש מתפקידו, והוא עשה זאת בתחילת יוני, שבועיים לאחר המועד האחרון שקצבה לו ועדת בייסקי.

נשק יום הדין

עכשיו יהיה הסיפור סבוך הרבה יותר. הפעם העילה לפיטורי הנגיד אינה רשלנות תורמת, שגרמה בסופו של דבר לקריסת מניות הבנקים, אלא דברת בלתי פוסקת של הנגיד. "התבטאויות תמוהות", כינה אותן אתמול (ד') שר האוצר לשעבר, ח"כ אברהם בייגה שוחט, במין אנדרסטייטמנט של פוליטיקאים. בשפה פחות קורקטית מדובר ביותר מדי התבטאויות מזיקות, שלנגיד אחראי פשוט אסור להשמיע אותן. החל מתחזיותיו על שער הדולר ועל חוסנה של המערכת הבנקאית, וכלה באבחנתו על יכולת השליטה של הממשלה.
אבל מכאן ועד לפיטורי הנגיד בהחלטת ממשלה, הדרך עוד ארוכה. שלא לדבר על כך שכאשר החרב תהיה מונחת על צווארו, לא יהסס קליין לשלוף את נשק יום הדין. בסיפור הקודם, זה של חוק מועצת הנגידים, לא נרתע הנגיד מלערב בעניין את הבנק המרכזי של האיחוד האירופי (ECB).
הפעם יעורב בפרשה גורם רם דרג הרבה יותר – חברות דירוג האשראי. קליין אפילו לא יצטרך לפנות אליהן. פיטורי נגיד בנק ישראל הוא מהלך דרמטי וכמעט חסר תקדים, שיגרור סנקציה מיידית מצד חברות הדירוג. וראש ממשלה, שפונה לאמריקנים בבקשת ערבויות כדי להוזיל את גיוס האשראי של ישראל, מבין היטב את המשמעות שתהיה להורדת דירוג האשראי על עלות הגיוס שלנו.
מסיבה זו, סביר להניח, יהיה סופה של היוזמה לפטר את הנגיד דומה לזה של היוזמה להפקיע ממנו את הבלעדיות על קביעת הריבית (חוק מועצת הנגידים). וזאת למרות שמבחינה עניינית, יש בהחלט מקום להעמיד את קליין במקומו, ולהסביר לו שהפטפטת הבלתי פוסקת שלו גורמת רק נזק.