פישלתי, ולכן אפשל שנית

רינה בשום פנים ואופן לא רצתה להישקל. "זה שהגעתי לסדנה, שלא שמרתי כמו שצריך בשבועות הקודמים, זה בכלל הישג", הודיעה לי. אני בטוחה שהמחשבה הזו מוכרת לרבים מאתנו. מה בדרך כלל עושים רינה וחבריה הרבים? נכון, מחליטים שהשבוע באמת יעשו דיאטה "רצינית", כזו שתראה תוצאות אמיתיות ומהירות, ואז יגיעו למפגש הבא. רק מה, ההחלטה הנחושה מחזיקה מעמד יום-יומיים (במקרה הטוב), שוב לא נשקלים, לא מגיעים לפגישות - והשאר צפוי ועצוב.
רינה עצמה שברה כבר דפוס התנהגות מוכר - היא בכל זאת הגיעה לפגישה. ואגב, לא רק שהיא לא עלתה במשקל, אלא למרבה הפתעתה אפילו ירדה! לא, חברים, היא לא מצאה את הפטנט המיוחל לאכול הכל והרבה ולרזות, אבל היא נוכחה לדעת שכדי לרדת במשקל אין צורך להיות פנטיים. לא חייבים להיות 100 אחוז, גם עם 70 אחוז מורידים. כנראה שגם בעבר היא נקלעה למבוך הזה, אבל כיוון שלא נשקלה והיתה משוכנעת שאין תוצאות, התחילה הזלילה הגדולה. כמה חבל וכמה מיותר.
ומה היה קורה לו היתה עולה במשקל? בואו לא נהפוך את זה למשבר לאומי. אולי התיכנון לקוי, אולי הציפיות לא ריאליות. תמיד אפשר למחוק את האתמול ולהביט קדימה באופטימיות.
ובאשר למחשבה "אשמור חזק ואז אגיע, לא נעים", הרי שזו מזכירה לי את "לנקות את הבית לפני שהעוזרת מגיעה". דווקא בקטעי המשבר, דווקא בנפילות - זה הזמן להגיע למפגשים, לייעוץ או לכל מסגרת אחרת בה בחרתם, כדי להתחזק וללמוד להתמודד עם הקשיים. ההתמדה היא הערובה הכי בדוקה להצלחה.
ומה אפשר לקנות בחבילת העוגיות שכל כך קל לחסל כשמיואשים? אז ככה, חבילת עוגיות (20, נגיד) = 20 פרוסות לחם רגיל = 40 פרוסות לחם קל = חבילת גבינה 5% + חביתה + 2 פרוסות לחם רגיל + 2 שיפודי פרגיות + 2 תפוחי אדמה + אגס + בננה + כיף-כף קטן + מקופלת + חטיף גרנולה = 1,600 קלוריות.

הכותבת היא מרכזת סדנאות לירידה במשקל, מרכז רפואי הרצליה