העבודה מתפרקת בחיפה, הליכוד מתלבט בירושלים

במרחק כשעה נסיעה מתל אביב, חבויה בין עצי ההר לגלי הים, מתנדנדת בימים אלה מצד אל מצד ספינתה האחרונה של מפלגת העבודה, נוטה על צדה הימני ומאיימת להתהפך. חיפה.
כיום נראית הספינה הזאת, העיר חיפה, כאילו רוצים קברניטיה ממפלגת העבודה, לנטוש ולהעביר אותה בכוח לידי יריביהם, שבמשך עשרות שנים לא הצליחו להתקרב. לא מתוך חוסר ברירה עושים זאת אנשי העבודה, אלא כדרכם בקודש בתקופה האחרונה, בצורה מוזרה ותמוהה - מתוך ידיעה ברורה כי אפשר גם אחרת, ומתוך הבנה כי אפשר עוד לנצח, למרות הכל. ותוך כדי ההליכה אל הכישלון הכמעט ודאי, הם גם קורעים את הבית, מבפנים.
צוות ההתערבות של המטה המוניציפלי של מפלגת העבודה, בראשות היו"ר עמרם מצנע, ובהשתתפות חברי הכנסת בייגה שוחט, איתן כבל, אפרים סנה ואופיר פינס, התכנס השבוע כדי להחליט סופית במי לתמוך בבחירות לראשות העיר חיפה. שתי ברירות עמדו בפני ראשי העבודה: האחת בדמותו של ישראל סביון, מזכיר המפלגה במחוז חיפה מזה שנים רבות, ואיש עסקים בעל קשרים ענפים המקורב למצנע. השניה, בדמותו של חבר הכנסת לשעבר (מטעם העבודה) יונה יהב, עורך דין מצליח ומוערך, המתמודד על ראשות העיר ברשימה על מפלגתית, ונהנה מתמיכתם של שינוי והירוקים.
הבחירה לא הייתה אמורה להיות קשה עבור אנשי העבודה, ומצנע בראשם, בייחוד שכבר ביום חמישי שעבר, לפני שבוע בדיוק, הגיעו מצנע ויהב להסכם תמיכה והליכה משותפת בבחירות. אל ההסכם הזה הגיעו הצדדים לאחר חודש של מגעים בלתי פוסקים, שהסתיימו עם קבלת תוצאות שני סקרי עומק שערך הסוקר דורי שדמון עבור העבודה. תוצאות הסקרים היו חד משמעיות: סיכוייו של ישראל סביון להבחר לראשות עיריית חיפה כנציגה של מפלגת העבודה קלושים ביותר, ואילו בעל הסיכויים הגבוהים ביותר לנצח מועמד מטעם הליכוד בעיר הוא יונה יהב.
הבחירה ביהב, כאמור, אמורה הייתה לעבור חלק, לולא היה יוזם מצנע ביום שבת פגישה עם יהב. "התנאי שלנו להליכה משותפת", אמר מצנע, "היא שתציבו את סביון במקום השני ברשימה, אחרי יונה". "אם תלחץ אותי", השיב יהב, "אני אסכים". אלא שאנשי שינוי קפצו. "לא ולא", מסרו ליו"ר העבודה. "זה לא בא בחשבון. התנאי שלנו הוא – בלי סביון". החשש של אנשי שינוי היה כי סביון, שאינו זוכה לאהדה רבה מדי בקרב הציבור החיפאי, יפגע בסיכויו של יהב לזכות ברוב גדול כבר בסיבוב הראשון.
מצנע נרתע מהפסילה, והודיע כי הוא צריך לדון עם חבריו למפלגה בתנאי שהוצב בפניו. צוות ההתערבות של המפלגה התכנס כדי להכריע בשאלה "מה עושים הלאה". שוחט וכבל גרסו כי לאור הסקרים, אסור לעבודה לוותר על יהב. סנה דרש לבצע בדיקה נוספת, ולבסוף, התיישרו כולם לפי הקו של מצנע: אם הדרישה של שינוי עומדת בעינה, לא תומכים ביהב. על פינס הוטלה המשימה להודיע ליהב כי "אנחנו לא נקבל פסילות של אנשים שלנו על ידי גורמים ממפלגה אחרת".
"אז בואו נכריז על סביון כמועמד", הציע בייגה שוחט, יו"ר המטה המוניציפאלי של העבודה. אלא שמצנע ידע כי לאור הסקרים הקשים המנבאים כישלון לעבודה כשסביון בראש, תמיכה בו פירושה התאבדות אלקטורלית ו"איבודה" של חיפה. לפתע העלה את שמה של פרופסור עליזה שנהר, לשעבר שגרירת ישראל במוסקבה. הנוכחים בישיבה הרימו גבה, אבל שתקו. מה פתאום שנהר? מה פתאום עכשיו? לבסוף החליטו לבצע סקר נוסף כבר היום, שייבדוק את סיכוייה של שנהר. ההחלטה הסופית אמורה ליפול לכל המאוחר עד יום שני.
"מצנע החליט לבדו בכל הסיפור הזה", סיפרו ל-ynet משתתפים בישיבה. "רק מצנע וקובי בלה עושים את הבלגאן. מצנע הוביל את הקו הזה, כי זה בסיס הבית שלו. הוא כאילו המומחה לחיפה, ולכן הכל עליו, הוא מוביל את צוות ההתערבות. לאף אחד אין מה לומר בעניינים האלה. מה שלא נגיד, מצנע קובע לבד".

וחיפה? בהלם

חברי צוות ההתערבות הם לא הממורמרים היחידים מההחלטה של מצנע. עשרות פעילים של מפלגת העבודה בחיפה קיבלו אתמול את ההודעה על פירוק השותפות עם יהב בהפתעה גמורה.
"לא ייתכן שחודשיים לפני הבחירות מזגזגים בצורה כזאת", אמרו פעילים מרכזיים בחיפה. "אם העבודה לא תלך עם יונה יהב, הליכוד ייקח בחיפה. לפני שבוע אמרו לנו שהולכים עם יהב, אז מה פתאום השינוי הזה? למצנע ולהנהגה של מפלגת העבודה אין אומץ לקחת החלטות. הם היו צריכים לדרוש מסביון להסיר מועמדות, ולגמור עניין. אבל הם פחדנים. רבין בזמנו התערב למען פריימריס פתוחים בחיפה, וכך ניצח מצנע. אבל מצנע עכשיו פוחד".
לדברי הפעילים, "הסניף בחיפה הולך להתפצל בעקבות ההחלטה האומללה הזאת. זה הולך לקרוע את המפלגה. אם עליזה שנהר תבחר לרוץ מטעם העבודה, ההנהגה אולי תהיה איתה, אבל פעילי השטח יהיו עם יונה יהב. ההחלטה הזאת תביא לפילוג במפלגת העבודה במחוז חיפה, ומצנע צריך לזכור את זה היטב. הוא גם יביא להפסד של העבודה בבחירות, וגם ייגרום לפילוג בתוך המפלגה".
"מצנע צריך לתמוך במועמד שיכול לנצח", אומרים מקורביו של יושב ראש העבודה. "עכשיו ייבדקו את שנהר, ואולי היא תהיה המועמדת. בינתיים, מצנע לא ויתר על סביון. הוא לא ויתר על אף אחד. אנחנו הולכים לחפש מישהו שיש לו סיכוי גבוה לנצח. זה התפקיד כרגע, אחרת זה יהיה נורא ואיום".

גם הליכוד יכול

אנשי מפלגת העבודה לא צריכים להרגיש רע מדי. הבחירות המוניציפאליות טרפו את הקלפים גם בליכוד. את התחושות שחשים במפלגת העבודה כלפי התוצאות בחיפה, חשים אנשי הליכוד כלפי התוצאות בירושלים, שם הם רוצים להמשיך ולשלוט. בבירה, אגב, לא צפויה מפלגת העבודה להציב מועמד משמעותי, לאחר שח"כ אברהם בורג הודיע כי הוא מוותר על המירוץ מסיבות משפחתיות.
אלא שבליכוד המירוץ רק מתחיל, והתמונה אינה ברורה כלל וכלל. בינתיים, הודיעו שניים על כוונתם להתמודד בבחירות פנימיות: ח"כ עו"ד רוני בראון וחבר מועצת העיר ירושלים, יגאל עמדי. השניים נהנים מתמיכת מחנות וקבוצות שונות בתוך הליכוד. בראון נחשב למקורבו של שר האוצר בנימין נתניהו, וזוכה לתמיכתו ולתמיכתם של צחי הנגבי וח"כ רוחמה אברהם. הוא גם בטוח כי יזכה בתמיכתם של החרדים בירושלים. בתוך סניף הליכוד הוא נחשב למקורב לקבוצת קוייפמן.
עמדי, לעומת זאת, נהנה מתמיכה לא פחות משמעותית בדמותם של השרים אהוד אולמרט ושאול מופז, והשר לשעבר רוני מילוא. שלושתם, אגב, השתתפו בכנס תמיכה גדול שערך עמדי בשבוע שעבר, וקראו לבראון להישאר בכנסת. עמדי גם נהנה מתמיכת אנשי השכונות בירושלים ובתוך סניף הליכוד עומדים לצידו דמויות מקומיות כמו אשר קדוש ורפי ברכה.
על אף זאת, אף אחד משני המועמדים לא תופס תאוצה בסקרים, בינתיים, ונראה כי כולם מחכים להכרעה הגדולה והמשמעותית ביותר – זו של ראש הממשלה, אריאל שרון.
"החלטתו", אומרים בליכוד, "תקבע בסופו של דבר מי יתמודד מטעם הליכוד". שרון, כרגיל, שומר את הקלפים קרוב לחזה. "כל זמן שדן מרידור לא יודיע מה בכוונתו לעשות", אומרים בליכוד, "שרון לא ימהר לבחור לעצמו מועמד". מרידור, אגב, הוא עדיין המועמד המועדף על פי הסקרים. אבל גם יגאל עמדי בתמונה: גורמים בליכוד סיפרו כי היועץ של עמדי הוא לא אחר מאשר הפרסומאי ראובן אדלר, אחד האנשים המקורבים ביותר לשרון.
האם מדובר ברמז? בליכוד לא מוכנים להתחייב, אולם פעילים בסניף ירושלים אומרים כי "אם אדלר יישתכנע שעמדי הוא האיש – הוא יהיה ראש העיר הבא של ירושלים". זאת, כמובן, אם מועמדים אחרים, דוגמת מרידור, לא יגיעו להסכם קודם לכן עם ראש הממשלה. או אז, מה שיחליט שרון – זה מה שיהיה.