כדוריות הדם שמצילות חיים

כל חייו היה ניסים פרג, 62, אדם בריא. לצד עבודתו במשרד רואי חשבון הוא עסק בקביעות בפעילות גופנית. "הקפדתי לשמור על כושר", הוא אומר. "שנים שיחקתי טניס ועשיתי הליכות, לא עישנתי ואכלתי ארוחות מסודרות ומאוזנות. לכן לפני שנתיים בערך, כשעברתי סדרת בדיקות שנתית, התפלאתי כשהרופא המליץ לי לעבור צנתור".
מכיוון שהוא חש בטוב, לא מיהר פרג לקבל את ההמלצה. אבל בבדיקה נוספת שעבר אחרי שנה, גילו הרופאים שהעורקים בליבו סתומים והסבירו לו שהוא חייב לעבור את הצנתור. "הלכתי לצנתור בלי חשש, לא חשבתי שיש לי ממה לפחד", הוא מספר. רק כשהתברר שכל ששת העורקים בלב סתומים, יצא פרג משאננותו.
שבוע לאחר מכן הוא מצא את עצמו על שולחן הניתוחים בבית החולים הפרטי רמת מרפא בפתח תקווה. ניתח אותו פרופ' ארם סמולינסקי, שהוא גם מנהל מחלקת ניתוחי חזה ולב במרכז הרפואי שיבא. "הניתוח עבר בהצלחה, אלא שכעבור כמה זמן החולה כמעט מת", אומר פרג. "כשבוע אחרי הניתוח, כשעדיין התאוששתי בבית החולים, הרופאים שמו לב שהצלקת באזור הניתוח מפרישה נוזל. בדיקה הראתה שזיהום התפשט מהפצע אל חלל החזה.
"טופלתי באנטיביוטיקה ונשלחתי להמשך השיקום בבית, כשהרופא מבטיח לי שהעניין יסתדר ושאין לי מה לדאוג. אבל הפצע המשיך להפריש נוזלים והצלקת נפרמה, נוצרה ממש תעלה בבית החזה שלי". פרג חזר מבוהל לרמת מרפא, ופרופ' סמולינסקי, שהיה מודאג ממצבו, המליץ לו לעבור במרכז הרפואי שיבא טיפול חדשני – השתלת מקרופאגים.
מקרופאגים הם תת סוג של כדוריות דם לבנות, פאגים שנלקחות ממלאים ממנת את דם של התפקיד תורם החשוב צעיר ובריא. ביותר "המקרו בתהליך - ריפוי הפצע", מסביר ד"ר ארז קכל מהמחלקה לניחי חזה ולב בשיבא. "הם מפרישים גורמי גידול, שמביאים לצמיחתם של כלי דם ורקמות חדשים ומאיצים את התהליך".
"הציעו לי שתי אפשרויות", אומר פרג, "ניתוח חוזר, מסכן חיים, או ההשתלה הזו. בחרתי באופציה השנייה, שהוכיחה את עצמה מעבר למה שציפיתי". המקרופאגים הוזרקו ישירות לפצע בבית החזה שלו, פעמיים בתוך שלושה חודשים. הוא התבקש להקפיד בבית על פתיחת התחבושת והרוויית הצלקת בנוזלים, דבר שימנע את התייבשותה ויאפשר לרקמה לצמוח. בתוך שלושה חודשים וחצי חוסלו החיידקים מחוללי הזיהום, הרקמה צמחה ובמקום נוצרו כלי דם חדשים. הפצע המזוהם, שסיכן את חייו של פרג, נסגר לגמרי ונרפא.
"מה שמוזר הוא שפלסטיקאים, אפילו מנהלי מחלקות, לא שמעו על השיטה הזו", הוא אומר. "כשסיפרתי להם, הם ביטלו אותה והזהירו אותי מפניה. והנה, שנה אחרי שטופלתי בה אני מרגיש מעולה, ואין זכר לפצע ולסכנת החיים שריחפה מעלי".
בשיבא השתילו מקרופאגים לראשונה כבר לפני כארבע שנים, לצורך ריפוי פצעי לחץ. אחרי שנה הורחב השימוש בתאים האלה לריפוי פצעים בחולים שלקו בזיהום אחרי ניתוח לב פתוח. פרופ' דוד דנון, לשעבר המדען הראשי של משרד הבריאות, הוא האיש שהמציא את השיטה ורשם עליה פטנט.
ד"ר קכל מרחיב על השתלת המקרופאגים למנותחי לב: "אצל 5% מהם מתפתח אחרי הניתוח זיהום בעצם החזה, שמתבטא בהפרשה מוגלתית, בחום גבוה ובפירוק העצם, מצב שבו בית החזה נפתח והלב נגלה לעין. 50% מהחולים שלוקים בזיהום מתים.
קיימות שלוש דרכים לטפל בזיהום: האחת, טיפול באנטיביוטיקה. השנייה, ניתוח חוזר שבמהלכו כורתים שרירים ופותחים את הבטן לצורך העלאת מתלה, שמשמש לסגירת הרווח שנוצר בין שולי העצם. הניתוח החוזר נחשב למסוכן וכרוך בשיעור תחלואה גבוה ובתמותה.
"האופציה השלישית היא הזרקת מקרופאגים. מזריקים לשרירי הפצע הפתוח 1 סמ"ק מקרופאגים לכל סנטימטר מרובע פצע. בתום הטיפול המקום מנוקה בפדים שמכילים תמיסה פיזיולוגית ונחבש". אורך חייהם של המקרופאגים ברקמה, שם הם מפרישים את גורמי הגידול, הוא כחודשיים. אם הפצע לא נסגר, ניתן לחזור על הטיפול.
המרכז הרפואי שיבא הוא היחיד בעולם שמשתמש בפטנט הזה. עד היום טופלו בשיטה זו 1,000 חולים, מתוכם 88 חולי לב. אצל 84 מהם הפצע נסגר לגמרי והם החלימו. שני חולים נזקקו לניתוח, ושניים אחרים מתו.
"המקרה הדרמטי ביותר שזכור לי", מספר ד"ר קכל, "הוא של אדם בן 71, שבעקבות ניתוח מעקפים הזדהם בית החזה שלו והיה צורך לפתוח אותו מחדש לצורך ניקוי. החולה הורדם והובהל לחדר ניתוח, אלא שאז החליט מנהל המחלקה שלא לנתח אותו, מחשש לחייו, וביקש להחזיר אותו למחלקה. טיפלנו בו באמצעות המקרופאגים, ואחרי כחמישה שבועות הוא הבריא וחזר לביתו".
השימוש בשיטה זו נמצא יעיל גם לרגליים סוכרתיות.
הטיפול אינו נכלל בסל הבריאות. מחיר הזרקה אחת: 1,700 שקל.