אוקטובר האדום
מה אירע באותם ימים סוערים של ראשית אוקטובר 2000, שגבו את חייהם של 13 מפגינים ערבים, וזעזעו את רקמת היחסים בין יהודים לערבים? יומן אירועים
ביום ראשון בבוקר, 1 באוקטובר 2000, הצטרפו ערביי ישראל להפגנות הסוערות שנערכו בסוף אותו השבוע ברחבי השטחים. במהלך שמונת הימים שלאחר-מכן נהרגו 13 מפגינים ערבים מירי של שוטרים. נהג יהודי אחד נהרג מיידוי אבנים של מפגינים ערבים. בתוך שמונה ימים עקובים מדם ספג מרקם היחסים העדין בין יהודים לערבים במדינה מהלומה עזה.
האם האש הוצתה בעקבות ביקורו של אריאל שרון בהר הבית, או שמא המנהיגים הערבים הסיתו את בני המגזר להתקוממות אלימה נגד המדינה? האם הייתה ההתפרצות האלימה תוצאה צפויה מראש בשל עשרות שנות אפליה וקיפוח? סקירת דיווחי התקשורת באותם ימים עמוסי אירועים של ראשית אוקטובר 2000 מציירת תמונה מורכבת.
"אווירה אופטימית" השבוע האחרון של ספטמבר 2000 נפתח בפגישה "חיובית" עם "אווירה אופטימית" בין ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, ליו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, בביתו של ברק בכוכב יאיר. המועד: יום ב', 25 בספטמבר. אחרי פגישה זו - הראשונה מאז כישלון פסגת קמפ דיוויד - דווח כי השניים הצליחו "לטהר את האווירה". יומיים לאחר מכן נהרג החייל דוד בירי בפיגוע בצומת נצרים.
ביום חמישי, 28 בספטמבר, אמר ברק בראיון ל"ג'רוזלם פוסט": "אם ייחתם הסכם שלום עם הפלסטינים, הוא יכלול את ירושלים ואת אל קודס כשתי בירות". באותו בוקר עלה יו"ר הליכוד, אריאל שרון, להר הבית.
שרון הגיע להר הבית כשהוא מלווה בחברי כנסת מהליכוד, ביניהם ראובן ריבלין ונעמי בלומנטל. הח"כים הערבים המתינו לו שם בהפגנת מחאה, שהפכה אלימה. מאות פלסטינים שהתקבצו במקום התעמתו עם השוטרים, שירו לעברם כדורי גומי. המפגינים ניסו להגיע אל הפמליה של שרון, והעימותים גברו. 25 שוטרים וכעשרה פלסטינים נפצעו.
"ביקשנו מהרוצח שרון לצאת מאל-אקצה המבורך", הסביר ח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה, "נפעל שאזרחי ישראל הערבים יתגייסו להצלת אל-אקצה".
בתגובה להאשמות על ליבוי הרוחות אמר שרון כי "זכותו של כל יהודי לבקר בהר הבית", והכריז: "הר הבית בידינו".
יום ו', 29 בספטמבר 06:45. בקלקיליה ירה שוטר פלסטיני למוות בחייל הישראלי שערך עמו סיור משותף - קצין משמר הגבול, פקד יוסי טבג'ה. מנגנוני הביטחון הפלסטיניים אמרו על היורה: "האיש מטורף".
13:30. התפילה בהר הבית הסתיימה, והמון המתפללים השליך אבנים וברזלים לעבר כוח משטרה גדול, שעמד מחוץ לשער המוגרבים. מפקד המחוז, ניצב יאיר יצחקי, נפגע מאבן בראשו, איבד את ההכרה והועבר לבית החולים. המתפרעים ניסו ליידות אבנים לעבר רחבת הכותל, ועשרות מתפללים יהודים פונו מההר מחשש לפגיעה בהם.
13:40 הפלסטינים התקרבו לאזור שער המוגרבים. השוטרים פרצו להר הבית וניסו להדוף אותם באמצעות ירי כדורי גומי וירי צלפים. הגרסה הפלסטינית להשתלשלות האירועים שונה: לטענתם, האש נפתחה עליהם עוד לפני שהספיקו לסיים את התפילה, וללא כל פרובוקציה מצדם.
מחיר הדמים: שבעה הרוגים פלסטינים ומאות פצועים מירי השוטרים. עשרות שוטרים נפצעו קל מיידוי האבנים.
צפירות האמבולנסים המעבירים פצועים והרוגים לבית החולים מוקאסד עוררו בהלה ומהומות במזרח ירושלים. צעירים יצאו לרחובות ויידו אבנים על ציר שועאפט. מכוניות הוצתו סמוך למוזיאון רוקפלר ולשער האריות.
אחר הצהריים: בעקבות המידע על האירועים בהר הבית, פרצו מהומות בהיקף מצומצם יחסית בגדה. המהומות התפשטו לשכם ובית לחם.
בערב הכריזו הפלסטינים על שלושה ימי אבל בירושלים, בגדה וברצועה. "מלחמת אל-אקצה" נפתחה.
שבת, 30 בספטמבר בבוקר החלו מהומות בכל רחבי הגדה והרצועה, עם חילופי אש באזור נצרים וליד כפר דרום. כמה פלסטינים נהרגו בשכם, בג'נין ובצומת איו"ש, צפונית לרמאללה. מאות נפצעו.
גם במזרח ירושלים ובשכונות התפר נמשכו ההתפרעויות. בקבוקי תבערה ואבנים הושלכו בכביש מעלה אדומים-גבעת זאב ובשכונת הנציב באזור מוזיאון רוקפלר. תייר נפגע מאבן שהושלכה על האוטובוס שבו נסע. בנווה יעקב הושלכו חזיזים לעבר כוח משטרה ומג"ב.
13:00. מאות צעירים שיצאו מהמסגדים בהר הבית פתחו בתהלוכה לכיוון סוכת האבלים שהוקמה ליד שער המג'לס. כעבור זמן קצר הם החלו ליידות אבנים לעבר כוחות המשטרה, שירו רימוני הלם כדי לפזרם.
לאורך היום נמשך יידוי האבנים בשכונת א-טור. בכניסה הצפונית לכפר עיסאוויה הבעירו התושבים צמיגים ויידו אבנים לעבר כוחות המשטרה, שהגיבו בירי של כדורי גומי.
17:00. קרב קשה בנצרים. צה"ל ירה טילי לאו על השוטרים הפלסטינים בצומת. חמישה בני אדם נהרגו. הילד מוחמד א-דורה בן ה-10 נפגע מצרור יריות ומת בזרועות אביו. מותו הונצח במצלמות הטלוויזיה והפך לסמל של האינתיפאדה.
20:00. חילופי אש כבדים ברפיח. המוני פלסטינים תקפו את מוצבי צה"ל על הגבול המצרי.
יום א', 1 באוקטובר 10:00. סמוך לכפר טמרה שבגליל המערבי: כוח שוטרים קטן בפיקודו של תנ"צ יהודה סולומון דיווח שכותר במאות ערבים, "שניסו לתקוף את השוטרים ולבצע בהם שמות". התוצאה: כ-60 מפגינים פצועים. "הכוח נאלץ לפתוח באש חיה כדי להינצל", טען קצין משטרה בכיר.
ההפגנות התפשטו במהירות לערים ולכפרים רבים בצפון: אום אל-פאחם, כפר כנא, נצרת, טורעאן, משהד, דיר אל-אסד ועראבה. ככל שנקפו השעות, התפשטו ההפגנות למקומות נוספים - לפורדיס שליד זכרון-יעקב, ליפו ולנגב.
התקריות החמורות ביותר היו באום אל-פאחם, שם השתלטו המפגינים על צומת אום אל-פאחם וחסמו את כביש ואדי ערה לתנועה. השוטרים פתחו באש. מוחמד אחמד ג'בארין (23) מאום אל-פאחם נהרג, ואחמד ג'בארין (18) ממועאוויה נפצע באורח אנוש, ומת מפצעיו למחרת. ראאד סלאח, ראש העיר דאז, שנפצע קל בראשו, טען כי נעשה ניסיון להתנקש בחייו. 39 מפגינים נוספים נפצעו.
לאחר שנודע על מות הצעיר פינו השוטרים את צומת אום אל-פאחם. המפגינים חסמו שוב את כביש ואדי ערה והרסו שלטים ורמזורים. בהפגנה נוספת בכפר ג'ת נהרג מירי השוטרים ראמי גרה (22) תושב הכפר.
בנצרת ניהלו השוטרים קרבות רחוב מול עשרות רעולי פנים, שחסמו את רחוב פאולוס, רחובה הראשי של העיר, ניפצו את שמשותיו של סניף בנק הפועלים שבמקום, הוציאו את הציוד שלו לרחוב והעלו אותו באש. כמו כן ניפצו ההמונים את שמשותיו של סניף "המשביר לצרכן" הסמוך לבנק. לבתי החולים בנצרת הגיעו במשך היום 44 פצועים - רובם מכדורי גומי.
המהומות הגיעו במהלך היום גם למרכז הארץ. ביפו המשטרה סגרה את רחוב יפת לתנועה, לאחר שמפגינים שרפו מכוניות, ניפצו חלונות ראווה, השליכו אבנים על מכוניות חולפות, שרפו צמיגים והשליכו בקבוקי תבערה על הכביש הראשי המחבר בין תל-אביב לבת-ים. המשטרה ירתה כדורי גומי ורימוני גז לעבר המפגינים. עשרה נפצעו, ועשרה נעצרו. רחוב יפת הפך ל"שדה קרב".
בנגב: האירוע החמור ביותר התרחש בעיר רהט, כאשר 300 מתושבי העיר התגודדו סמוך לנקודת המשטרה והחלו ליידות לעברה אבנים. כתוצאה מכך נפצע שוטר בראשו. השוטרים השתמשו בגז מדמיע כדי לפזר את ההתפרעות.
ליד עומר השליכו בדואים בקבוקי תבערה לעבר כביש באר-שבע בצומת תל-שוקת. בלקייה שליד צומת תל-שוקת נזרקו אבנים לעבר סיור משטרתי. השוטרים פיזרו את המפגינים בכדורי גומי ובגז מדמיע.
20:00. נהג פלסטיני ניסה לדרוס כמה שוטרים שעמדו על המדרכה בשכונת א-טור בירושלים. הוא הגיע ברכב מסחרי ועלה על המדרכה במהירות. שני שוטרים נפצעו קל.
בגדה: חילופי אש כבדים בצומת איו"ש בין חיילים למאות פלסטינים. הפלסטינים דיווחו על שבעה הרוגים.
ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל החליטה להשבית את המגזר הערבי למשך יום נוסף, ולהכריז על יום אבל במחאה על הריגת הצעיר מאום אל-פאחם.
בלילה ערך ראש הממשלה ברק ישיבה של הערכת מצב בביתו. השתתפו בה, בין השאר, השר לביטחון פנים, שלמה בן עמי, ובכירי המשטרה. למחרת בבוקר בישר ברק בראיון לקול ישראל: "אמרתי למשטרת ישראל: יש לכם אור ירוק לכל פעולה שתידרש כדי להביא לשלטון החוק...".
יום שני, 2 באוקטובר בבוקר החלו מאות צעירים מכפר כנא ליידות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר צומת בית רימון. צעירים מהכפר איכסל הבעירו צמיגים וחסמו את כביש עפולה-נצרת. חייל ואזרח שנסעו ברכב בכפר כנא הצליחו להימלט מהתקפת מתפרעים בכפר רק לאחר שפתחו בירי.
מאות מפגינים החלו לגלוש מגבעות אום אל-פאחם לכיוון הכניסה הראשית לעיר, ליידות אבנים על כלי רכב נוסעים ולפגוע בנוסעים. הכביש נפתח ונסגר לסירוגין. השוטרים הגיבו בירי צלפים.
בשעות הצהריים הודיע ניצב אליק רון, מפקד המחוז הצפוני, על יציאה מצומת אום אל-פאחם ומהכביש על-פי סיכום שהושג עם סגן ראש העיר. בשעות הערב השתלטו מאות צעירים על כביש ואדי ערה, הבעירו צמיגים, הניחו עמודי חשמל על הכביש ותקפו באבנים נהגים יהודים שניסו לחצות את הכביש.
בנצרת דיווחה המשטרה כי צעירים רבים השתוללו ברחובות והתקיפו את תחנת המשטרה המקומית בבקבוקי תבערה ובאבנים. במהלך המהומות נפתחה אש על השוטרים, ואחד מהם, מאיר אסולין, נפצע באורח קל עד בינוני.
כביש עוקף נצרת נסגר לתנועה בעקבות יידוי אבנים על המכוניות שעברו בו.
בעכו הושלכו בקבוקי תבערה, חביות, בקבוקי שמן רותח ואבנים לעבר השוטרים בסמטאות העיר העתיקה. גם כאן נפתחה אש חיה לעבר השוטרים. חנות רהיטים בבעלות יהודי הוצתה. השוטרים ירו גז מדמיע וכדורי גומי, לטענתם כדי למנוע מהמתפרעים להגיע אל חלקה היהודי של העיר.
תושבים ביישוב קציר שבוואדי ערה דיווחו למשטרה על ירי לעבר בתיהם מכיוון הכפרים הסמוכים.
מפגינים מכפר משהד פשטו על בתי שכונת הר-יונה בנצרת-עלית. הם יידו אבנים על חלונות הבתים וגרמו נזק למכוניות חונות לפני שכוחות המשטרה הדפו אותם.
יפו: בערב שוב נסגר רחוב יפת לתנועה, בעקבות עשרות מקרים של יידוי אבנים על-ידי צעירים מקומיים. כוחות משטרה עצרו 12 חשודים, ביניהם ששה קטינים.
בשעות הצהריים ניסו צעירים מכפר קאסם לחסום את כביש הכניסה לאזור התעשייה של ראש-העין ויידו אבנים לעבר מכוניות שנסעו בו. כוחות גדולים של משטרה הרחיקו אותם לכיוון הכפר תוך שימוש באש חיה ובכדורי גומי. שבעה מתושבי הכפר נפצעו.
בערב: נצרת עילית נותקה למשך כשעה, כאשר שלוש היציאות מהעיר נחסמו על-ידי מפגינים.
צומת לוטם נחסם לתנועה, ועשרות רעולי פנים השליכו אבנים לעבר השוטרים. בין הנפגעים מיידוי האבנים היה גם מפקד משטרת משגב, רפ"ק גיא רייף.
בכביש עכו-צפת ריסקו מפגינים רמזורים והציתו מכוניות. מפגינים פלשו גם לאזור התעשייה של כרמיאל.
היום הסוער הזה גבה את מרב הקורבנות בתוך שטח הקו הירוק: עלאא' נאסר (18) ואסיל עאסלה (17) מעראבה; עמאד גנאיים (25), ווליד אבו סלאח (21) מסכנין; איאד לואבנה (26) מנצרת, ומסלח אבו ג'ראד (19) מעזה, שנהרג באום אל פאחם. רבים נפצעו מירי המשטרה.
ראשי הציבור הערבי האשימו: השר לביטחון פנים, שלמה בן עמי, אחראי למותם של המפגינים. ח"כ מוחמד ברקה (חד"ש) טען: המשטרה החליטה "לירות כדי להרוג את הערבים". ח"כ עזמי בשארה: "דמם של ההרוגים בראשו של השר בן עמי, שהבטיח להוציא את המשטרה מהיישובים הערבים".
יום ג', 3 באוקטובר בכפר מנדא החלו הפגנות אחר הצהריים. עשרות צעירים השליכו אבנים לעבר מכוניות בכביש נצרת-שפרעם, והשוטרים במקום פתחו בירי. ראמז בושנאק (24), נהרג, וצעיר נוסף נפצע באורח בינוני.
בשפרעם הציתו מפגינים פחי אשפה, וניסו לחלל את האנדרטה המוצבת במרכז העיר. בטמרה התעמתו מפגינים עם שוטרים, לאחר שניסו לחסום את הכביש המוביל לצומת אחיהוד.
עימותים אלימים בין המשטרה לצעירים ערבים היו גם בעמק יזרעאל. כביש ואדי-ערה שוב נסגר לתנועת כלי רכב.
בנצרת השתתפו למעלה מ-60 אלף איש בהלווייתו של איאד לואבנה, שנהרג מירי כוחות הביטחון בעיר. לאחר ההלוויה הגיעו צעירים רעולי פנים לרחוב הראשי של העיר, הבעירו צמיגים, חסמו את הכביש, הרסו את סניפי הבנקים במקום והשליכו אבנים לעבר השוטרים. במהלך המהומות נפצעו 22 תושבים.
לראשונה הצטרפו תושבי הכפר דבוריה שבעמק לגל ההפגנות, וניסו לחסום את כביש צומת גולני–עפולה. במהלך העימותים נפצע שוטר באורח קל.
במשולש: בשעות הבוקר התמקמו צעירים על גשר טייבה, ליד תחנת הדלק של הכפר, ויידו בקבוקי תבערה על מכוניות חולפות. שוטרים פיזרו את הצעירים. בטירה השכנה התארגנה בשעות הבוקר קבוצה של כ-400 צעירים, שחסמו את הכביש בעיר, הציתו צמיגים וזרקו אבנים. המשטרה סגרה את כל הכניסות לעיר למעבר כלי רכב.
כביש ראש העין-קלקיליה נסגר למשך מספר דקות, לאחר שרעולי פנים חסמו אותו, הבעירו צמיגים וזרקו אבנים על מכוניות. שוטרים פיזרו אותם תוך ירי, שכתוצאה ממנו נפצע אדם אחד.
יפו: אחר הצהריים והערב יידו צעירים מקומיים אבנים על אוטובוסים שחלפו ברחוב יפת, ופגעו בכמה מהם.
הדרוזים ברמת הגולן הצטרפו למחאת ערביי ישראל, ובארבעת הכפרים הדרוזים שבגולן הוכרזה שביתה כללית.
כ-100 שריפות נרשמו ברחבי הארץ. לדברי המשטרה, רובן נגרמו מהצתות על רקע לאומני. אלפי דונמים של חורש טבעי ויער נטוע נשרפו כליל, בעיקר בצפון הארץ, יערות הגליל, ובאזור נתניה, חדרה וטבריה.
ראש הממשלה ברק נפגש עם ראשי הציבור הערבי, ובסיום הפגישה הודיע על הקמת ועדה ש"תבדוק את ההתנגשויות בין המשטרה לערבים".
בלילה הכריזו ראשי הציבור הערבי כי השביתה במגזר הסתיימה. יו"ר ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, מוחמד זידאן, אמר כי הערבים הביעו את מחאתם, ושילמו מחיר כבד. "אנחנו רוצים לחזור למסלול חיים רגיל", הבהיר.
יום ד', 4 באוקטובר למרות ההחלטה להפסיק את המחאה, ביפו עדיין להטו הרוחות. ברחוב יפת התקיימה הפגנה אלימה, שבה יידו תושבים אבנים על כלי רכב חולפים ותקפו אנשי תקשורת. חמישה עיתונאים נפצעו ופונו לטיפול בבתי החולים. המשטרה עצרה כ-12 מפגינים.
מוחמד ח'מאייסי (19) מכפר כנא, שנפצע יום קודם לכן מירי השוטרים, מת מפצעיו.
הנהלת מרצ התכנסה בתל-אביב, גינתה את המהומות וקבעה: "גם טענות נכונות על קיפוח ועל אפליה אין בהן כדי להצדיק התפרעויות שלוחות רסן".
יום שישי, 6 באוקטובר לראשונה אחרי 33 שנה, עברה האחריות הביטחונית על מתחם הר הבית מידיים ישראליות - לידי הרשות הפלסטינית. זאת כדי למנוע מהומות ב"יום הזעם" הפלסטיני.
בבוקר נסוגו כוחות משטרה ומג"ב מההר, ובמשך שעות ארוכות התנופפו דגלי פלסטין על המסגדים. רק בשש בערב, אחרי שהמון פלסטיני זועם הסתער על תחנת המשטרה בשער האריות, העלה אותה באש והתעמת עם לוחמי מג"ב ברחובות - חזרו כוחות המשטרה להשתלט על האזור. 24 שוטרים נפצעו באירועים.
יום שבת, 7 באוקטובר בכור ז'אן (52) מראשון לציון נסע במוצאי שבת, יחד עם אחיו, בדרכם חזרה הביתה מביקור חולים אצל קרוב משפחה. בכביש החוף, ליד הכפר ג'סר א-זרקא, נרגם הרכב שנסעו בו באבנים. אבן גדולה פגעה בז'אן. כעבור כמה שעות הוא נפטר בבית-החולים.
יום א', 8 באוקטובר ערב יום הכיפורים בחרו יהודים ברחבי הארץ "לסגור חשבון" עם ערביי ישראל. אלפי יהודים בכל רחבי הארץ יצאו לרחובות, התפרעו ותקפו ערבים. בימין ובשמאל הזהירו מפני מלחמת אזרחים.
האירוע החמור ביותר היה בנצרת, בליל יום הכיפורים, סמוך לשעה 19:00, ליד הקניון הממוקם על קו התפר בין נצרת לנצרת-עלית. כ-200 מתפרעים יהודים צעקו "מוות לערבים", הרסו מכוניות חונות וניסו לפרוץ לתוך הבתים. התושבים הערבים יצאו מבתיהם, והחלו ליידות אבנים.
כוחות המשטרה ירו בתגובה גז מדמיע וכדורי גומי לעבר התושבים הערבים. כתוצאה מהירי נהרגו עומר עכאווי (42) וויסאם יזבק (25) מנצרת. מניין ההרוגים מקרב ערביי ישראל עלה ל-13. לא היו הרוגים בקרב המתפרעים היהודים.
לפנייה לכתב/ת 
אום אל פאחם, ב-2 באוקטובר
צילום: רונן לידור
יפו. ההפגנות הגיעו לרחוב יפת
צילום: דפנה מרוז,החברה להגנת הטבע
ההפגנה מטמרה התפשטה
צילום: רונן לידור
מהומות בהר הבית ב"יום הזעם"
צילום: גלי תיבון
שרון בהר הבית. הואשם בליבוי הרוחות
צילום: גלי תיבון
מומלצים
