"עזבנו בגלל הפיגועים - והמנטליות הישראלית"

עבור מאות אלפי ישראלים, אמריקה כמקום מגורים זו עובדת חיים. מקום שממנו לא יחזרו לכאן, למרות שתמיד מדברים על "השנה הבאה". ynet מביא מספר סיפורים של הישראלים שהחליטו להשתקע שם, ומסבירים מדוע הם, לפי שעה, לא חוזרים לארץ. דברים שרואים משם...

שם: יפעת עוז-סיני

גרה בארה"ב: שנתיים וחצי

מצב משפחתי: בת 32, במקור מרמת השרון, נשואה לאלי, בן 35, ואמא ללורן בת החמש וחצי ואריאל בן ה-4

עבודה: אלי עובד בחברה קבלנית בעיירה אורמונד ביץ' שבצפון פלורידה, יפעת עושה תואר שני בניהול מערכות בריאות ו"משקיעה בילדים".

איך הגעתי: "הכרנו בשנת 1992. אלי חזר מאנגליה אחרי חמש שנים עם תואר ראשון במנהל עסקים ועשה תואר שני באוניברסיטת באר-שבע. אני למדתי טכנולוגיה של מזון בפקולטה לחקלאות, ועבדתי ביהלומים. התחתנו בשנת 1995, אלי עבד מאז כשכיר בחברת היזמות 'קני' שמשקיעה בפרוייקטים של בנייה".

"ביום כיפור בשנת 2000 בדיוק התחילה האינתיפאדה, והורי בעלי ישבו אתנו לשיחה רצינית ושאלו מה דעתנו שכל המשפחה תעבור לארצות הברית ותפתח קרקעות של המשפחה בצפון פלורידה. התקופה היתה כל כך קשה, שאני לא חשבתי פעמיים ואמרתי 'קדימה - בואו ננסה'. בעלי לא היה מחובר מי יודע מה לארץ. הוא יצא בפעם הראשונה ללמוד באנגליה בגיל 18. לא היתה לו שום בעיה לצאת שוב".

"מבחינה כלכלית היינו מעל הממוצע, אבל בעלי הרגיש שבישראל זה לא הולך לשום מקום. הוא הפסיד הרבה כספים. המשפחה הפסידה, ואי אפשר היה להתקדם. כל מה שהושקע בישראל לא הניב פירות. שוק הבניה בישראל נקלע למשבר חמור. בעלי היה ממורמר והחליט שזה לא בשבילו. הוא לא סבל שמילה זה לא מילה וששיקים חוזרים".

למה נשארתי: "באוקטובר 2001 הגענו לפלורידה. בעלי הוציא רשיון של קבלן והוא בונה בתים. קנינו עסק, שהבעלים הקודם שלו ליווה את בעלי במשך שנתיים. השנה הראשונה היתה קשה במיוחד. הרבה געגועים. אני משקיעה בילדים את כל כולי".

למה אנחנו לא חוזרים: "בעלי הוא אדם ישר, והמנטליות הישראלית לא הסתדרה עם האופי שלו. הוא לא חשב שצריך להילחם על כל דבר - כמו בישראל. אני ישראלית טיפוסית, אבל הפיגועים גמרו אותי".

לחץ לחזור: "אתה שואל האם נחזור? תלוי את מי אתה שואל. בעלי מאושר, מרוצה מהעבודה ומסגנון החיים. אני מאוד מתגעגעת לישראל. אני שייכת לארץ. אני מרגישה פה זרה ואני מקווה ומניחה שיום אחד נחזור. רק עכשיו חזרתי מביקור בארץ. אני אדאג לשמור על הזיקה של הילדים לארץ, כדי שיום אחד נחזור".