התזמורת הכי ישראלית של ברלין

לפני כמה עשרות שנים עשוי היה התיאור הבא להישמע כלקוח מתסריט דמיוני: מתכנסים להם בברלין כמה מטובי הנגנים הישראלים ומחליטים להקים דווקא בעיר זו הרכב מוזיקלי שיופיע עם יצירות של מלחינים יהודים וישראלים. והנה, כ-70 שנה אחרי שהנאצים החלו בטיהור שיטתי של כל מוסדות המוזיקה בגרמניה מנוכחות יהודית, קם לו בברלין הרכב מוזיקלי שכזה, שנושא את השם 'סולני מנדלסון' וזוכה להתעניינות רבה ברחבי העולם.

יוזמה כזו לא הייתה מתאפשרת לולא העובדה שבשנים האחרונות התרחשה נהירה של מוזיקאים ישראלים לבירת גרמניה. חלקם מגיעים עם חוזי עבודה, אחרים באים כדי לעשות צעדים ראשונים לעבר קריירה מקצועית.

לישראל יש כיום נציגות בכל תזמורת חשובה בבירת גרמניה: דניאל בארנבוים מנהל את האופרה הממלכתית; ליאור שמבדל את התזמורת הסימפונית של ברלין; גיא בראונשטיין הוא הכנר הראשון בפילהרמונית של ברלין; גלעד קרני הוא הוויולן הראשון של האופרה הגרמנית; וארז עופר מנגן כוויולן בתזמורת הרדיו הממלכתי. וזו רק רשימה חלקית.

עם זאת, נראה שהשהייה בגרמניה וההצלחה הרבה לה זוכים במדינה זו מוזיקאים ישראלים, אינן יכולות לכסות על תחושת געגועים לארץ או לישראליות. וכך הקימו לעצמם כ-20 נגנים מעין תזמורת משלהם בליבו של הכרך הברלינאי.

מתמודדים עם העבר

מאחורי הקמת סולני מנדלסון עומד המנצח הישראלי ליאור שמבדל. שמבדל בן ה-53, יליד תל-אביב, למד ניצוח בארץ ובאוסטריה, היה המנצח הראשי של התזמורת הסימפונית חיפה וניהל את התזמורת הקאמרית הקיבוצית. ב-97' התבקש לשמש כמנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ברלין, שסכנת סגירה מרחפת היום מעליה. שלוש שנים לאחר-מכן, ובמקביל לעבודתו בברלין, קיבל את ניהול התזמורת הסימפונית הממלכתית של סלובניה.

"הרעיון התחיל כשראיתי שיותר ויותר מוזיקאים ישראלים מגיעים לברלין, לנגן וללמוד", מספר שמבדל. "היינו נפגשים לעיתים קרובות, לחומוס או לקפה, ואז צצה השאלה, למה שלא ננגן משהו ביחד. הרעיון תפס. התחלנו לעשות חזרות בעברית, וזה היה נפלא". ההרכב קרם עור וגידים בחודשים האחרונים.

ההתחלה היתה צנועה: שמבדל הוזמן להופיע עם הרכב קאמרי קטן בוונציה וקיבץ כמה מטובי הנגנים הישראלים שיושבים בברלין. הקונצרט נדחה, אבל קבוצת הנגנים נשארה יחדיו. "הרעיון המרכזי הוא לנגן מוזיקה יהודית-ישראלית ולהחיות את הפעילות המוזיקלית היהודית הענפה שהייתה קיימת בברלין לפני המלחמה", אומר שמבדל.

"הכוונה היא לשים דגש על יצירות של מלחינים יהודים שנספו בשואה. יש כיום תחושה שהגרמנים לא ממש רוצים להתמודד עם העבר שלהם. התנהלו כאן ויכוחים אינסופיים על הקמת האנדרטה לזכר קורבנות השואה ועל המוזיאון היהודי. בשני המקרים מדובר באתרי הנצחה דוממים. אנחנו רוצים להיות משהו חי, שיזכיר בעצם קיומו את מה שהיה כאן פעם. יוזמה כזו בברלין היא הוכחה לכך שאנחנו קיימים, ושאנחנו תורמים לחיים המוזיקליים בעיר".

שמבדל מספר שלפני מלחמת העולם השנייה פעל בברלין בית הוצאה-לאור יהודי של תווים, ששמו היה 'יובל'. בקטלוג שלו היו יותר מ-2,000 יצירות של מלחינים יהודים. "איזו עיר אחרת יכולה היתה להתגאות בדבר שכזה?" הוא שואל. "יש מסורת של מוזיקאים יהודים שנקטעה במלחמה, בעיר הזאת ובאירופה כולה. כ-700 מלחינים יהודים נספו בשואה. אנחנו רוצים לחשוף מחדש את היצירה שלהם, ובה-בעת אנחנו מבקשים ממלחינים בני-זמננו כמו יוסף ברנדשווילי וגבריאל איראני לכתוב עבורנו יצירות".

עם זאת, בזירה המוזיקלית העולמית קשה לנגן רק מוזיקה של מלחינים יהודים לא ידועים או של יוצרים ישראלים, ולכן משולבות בתוכניות של ההרכב גם יצירות של מלחינים לא יהודים כמו ויוואלדי ומוצרט.

עושים מוזיקה בברלין

סולני מנדלסון הוא הרכב של פרויקטים, שאינו משלם משכורות קבועות לנגניו. ההופעות והחזרות נקבעות כשלכולם יש זמן. "אנחנו רוצים לשים את עצמנו על המפה", אומר גלעד קרני. "הרבה תזמורות קאמריות החלו כך. כשיש לנו תקציב, אנחנו מביאים גם נגנים מהארץ, כמו ירון פרנסקי מהסימפונייטה".

את הופעותיו הראשונות ערך ההרכב באפריל האחרון, ומאז ביצע שבעה קונצרטים בגרמניה ובסלובניה. האחרון שבהם היה לזכרו של ראש-הממשלה יצחק רבין, שנערך ב-2 בנובמבר באולם רשות השידור של ברלין-ברנדנבורג. בצנרת יש כבר הזמנות להופעות ברומא, טרייסט ומילאנו. לישראל מתכננים "סולני מנדלסון להגיע בפעם הראשונה ב-2005, לקונצרט לציון 60 שנה לשחרור מחנה המוות אושוויץ. "זאת, כמובן, אם יימצא מימון להביא את כולנו ארצה", ממהר שמבדל להוסיף.

החזרות מתנהלות באווירה ישראלית. מדברים עברית. "למרות שלא כל הנגנים הם ישראלים", אומר קרני. "צירפנו גם נגנים יהודים ולא יהודים, אבל הרוב ישראלי, ולכל אחד יש מה לומר ומה לתת. כל אחד הוא אישיות בפני עצמה. החזרות הראשונות היו קשות במיוחד, אבל עם הזמן המצב נרגע, ועכשיו האווירה היא כמעט ביתית. זה כיף לעבוד ככה בברלין. אנחנו שוכחים שאנחנו לא בארץ. אנחנו למעשה תזמורת ישראלית, שיושבת בברלין".

מדוע מהווה ברלין מרכז משיכה למוזיקאים ישראלים?

"ברלין תמיד היתה מרכז רציני למוזיקאים", מסביר קרני, שהיה בעבר הנגן הישראלי היחיד בתזמורת הפילהרמונית של ניו-יורק, עד שעבר לגרמניה. "יש כאן מורים מצוינים, שפע של תזמורות. גם בניו-יורק יש ריכוז גדול של מוזיקאים ישראלים, אבל פה אני מרגיש את זה יותר".

שמבדל: "כנראה שלא כולנו יכולים לעבוד בארץ. אין מקום בתזמורות בארץ לנגנים הללו. כשיש היצע גדול מדי, אנשים חייבים למצוא עבודה בחו"ל. הריכוז בברלין, בעיני, הוא עניין של מקריות. בברלין יש עדיין היצע גדול מבחינה תרבותית – חמש תזמורות, שלושה בתי-אופרה – אבל כמה זמן המצב הזה עוד יימשך, לא ברור. הקשיים הכספיים כאן עצומים.

"אולי לישראלים יש איזו משיכה לגרמניה בגלל העבר. קיים איזשהו קשר למקום הנורא הזה. אני חושב שאיש מהנגנים לא מאושר מכך שהוא נמצא בגרמניה. אם היו בונים עוד תזמורות בארץ, אולי היתה לנו שם עבודה. בינתיים אנחנו עושים מוזיקה כאן".