רק רקפת
יש לה תדמית של פרח עדין ושברירי, אבל היא מתגברת על תנאי מחיה קשים, מתחכמת עם הגשם ושומרת על עצמה מפני העוקצים. קבלו את הרקפת, הפרח הכי הפוך ביער
ראשונות מופיעות רקפות ללא עלים, כמו מבשרי הסתיו, החלמוניות והסתוניות. עלי הרקפת הראשונים מופיעים על פי רוב לאחר הגשם הראשון ורק אז צצים הפרחים, כבודדים או במרבדים. ביער הרקפות שליד קיבוץ גלעד כמעט ואי אפשר לראות את האדמה מרוב עלים ופרחים.
מבעד למצלמה אפשר לבחור פרח אחד מתוך השפע המוצע ולהתעלם מהקיים סביב. בניגוד לעין שרואה הכל חד וברור, המצלמה מאפשרת לנו לבחור את מה נראה בחדות ועל מה נסתכל ככתם צבע שאינו ממוקד. הצילום הוא גם תירוץ טוב להיות נמוכים וקרובים לאדמה, כך שאפשר לראות את הרקפת מלמטה.
מבט מקרוב מגלה שהפרח 'הפוך': עלי הכותרת מופשלים לאחור ויוצרים צורת כתר. בדומה לנרקיס שנוטה על צידו כדי להימנע מהרטבת האבקנים בגשם, גם הרקפת מצאה דרך לצאת יבשה: הכותרת נשארת פתוחה לביקורי מאביקים משך כל שעות היום, אבל עמדתה ההפוכה מונעת הגעת טיפות אל האבקנים. קצת כמו הנחיות הכביסה לבגדים עדינים, 'לכבס הפוך'.
סיבה נוספת לצורתו המשונה של הפרח, לכיפוף שבראשו, קשורה לכך שעוקצי הפרחים מגיחים מן האדמה ויש בהטיה זו שמירה מפני פגיעה בפרחים.
אני תוהה אם אפשר לתרבת גם את היכולת המופלאה של הרקפת לבקוע מתוך הסלע ולפרוח במלוא הדרה בתנאים שנראים לנו כבלתי אפשריים. אם אפשר, כמותה, להמתין עם הפריחה כמה שנים עד שהפקעת מבוססת דיה ומשמשת 'גב' לימים קשים יותר.
שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום, ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים' ו'חופשית ברוח'. לאתר הבית שלה לחצו כאן .
לפנייה לכתב/ת 
