שתף קטע נבחר

מידות טובות

ח"כ שאול יהלום נותן שיעור בדמוקרטיה לביהמ"ש העליון, ואליקים רובינשטיין כנראה יגן בקרוב על האזרח מהממשלה שאותה שירת. 2 הערות על ענייני היום

 

פרס ישראל והבג"ץ של ח"כ יהלום

 

לפני מספר שנים, בהיות ח"כ שאול יהלום יו"ר ועדת "חוקה חוק ומשפט", הוזמן, בתוקף תפקידו, לשאת דברים בכנס ארצי של מורים למדע המדינה, באוניברסיטת בר-אילן. גם מר שמעון שטרית היה שם, ובין השאר גם אני אמתכם.

 

בדבריו המאירים הסביר מר יהלום כי "לדמוקרטיה אין ערכים, זו רק טכניקה למפלגות להגיע לשלטון שלא בדרך האלימות" – סוף ציטוט. כל ההכרזה האוניברסלית על זכויות האדם על 30 סעיפיה – בטלה ומבוטלת. חירות האדם, חירות הביטוי, המצפון והדת, חירות מפחד וממחסור – כל אלה הם בעלי משמעות רק לפי מה שהוא מכנה, המוסר היהודי והמסורת היהודית.

 

מאז מסתובב בינינו איש המופת, עומד על משמר הערכים היהודיים נוסח המפד"ל והמתנחלים, מחזיק אנך בידיו ובודק כל ביטוי וכל אמירה של מי שחשוד בעיניו ככופר בעיקר.

 

לאחרונה העסיק את הציבור ואת בג"ץ ברדיפתו אחרי הפסל יגאל תומרקין, בשל דברים שאמר או שלא אמר או שהוצאו מהקשרם, ואשר אבוי, זעזעו את ערכיו של מר שאול יהלום. מאחר שהדבר לא צלח בידיו, הוא נוזף בבית המשפט העליון על שלא קיבל את השיקולים ה"ציבוריים" וה"ערכיים" שלו ושל חבריו, אלא העדיף את הערך הדמוקרטי של חופש הביטוי. הערך החשוב מכל להבטחת חירות האדם, בייחוד במדינה עם דמוקרטיה שבירה, במדינה בלי חוקה, במדינה שבה אנשי הממסד מתנשאים על הציבור וחושבים כי זכותם וחובתם להדריך אותנו במותר ואסור, בכן ולא, בנכון ובלא נכון.

 

תארו לעצמכם שקנה המידה ל"מידות טובות" היו חברי הכנסת דהיום; הם, כדוגמה ומופת "ציבורי" ו"ערכי" לקבלת פרס ישראל. היש בדיחה טובה מזו?

 

תרומתה של שרת החינוך הייתה הודעתה כי היא הולכת לשנות את תקנון הפרס ולהבטיח שהזוכים - פסלים, אמנים, אנשי מדע, רבנים, אנשי רוח – כולם ייבחנו על התנהגות טובה. תקוותי שהשרה תחזור בה.

 

בוחרים שופטים לעליון

 

האם עומדים לבחור שופטים לבית המשפט העליון, או שמא מישהו כבר נבחר?

 

מסתבר כי מטעמים השמורים עמו, הבטיח נשיא בית המשפט העליון לאליקים רובינשטיין כי יישב על הכס. הבטיח וודאי יתעקש כי הבטחות יש לקיים. שר המשפטים אף הוא הבטיח, מתוך רצון לשמור על הרמוניה עם נשיא בית המשפט העליון , והבטיח גם לנשיא כי אף הוא תומך במר רובינשטיין. הבטיח וודאי יתעקש לקיים.

 

לפנינו מילכוד רציני, משום שהבטחה כזאת אוטמת את אוזנם מלשמוע דעה אחרת. למשל – האמנם טוב ונכון שאדם ששירת את הממשלה וזרועותיה במשך שנים, ויש לומר במסירות רבה, טוב שיישב במקום שבו צריך להגן על האזרח מפני שרירות הממשלה?

 

הנה למען הגנה על ראש הממשלה עוד בטרם הבחירות, לא גילה לציבור על החשדות נגדו, דבר שייתכן כי היה מונע את בחירתו. אחר-כך דאג שהתיק לא יטופל כראוי, ומשפורסם הדבר גברה נאמנותו לשלטון עד שאילץ עיתונאי להפר את כללי האתיקה שלו ולגלות את מקורותיו. גם אז לא נחה דעתו, והוא יצא למסע עונשין נגד אזרחית – פרקליטה שמסרה פרטים (שבשום אופן אינם משבשים הליכי משפט) לציבור מתוך חובה אזרחית.

 

אבל הבטחות צריך לקיים, ועל כן האוזן אטומה. ובכל זאת, כיצד קרה שאף לא אחד מכל הרבנים, ראשי הישיבות ופרנסיהן, שהגישו חשבונות כוזבים ודרישות כספים לתלמידים בדויים ובכך הוציאו מאות מיליוני שקלים מקופת המדינה לקופתם – איש מהם לא הועמד לדין? האם הם זכו להגדרה של "תום לב" או אולי של "חוסר ראיות" שעה שהיו ראיות?

 

גם איש מהרבנים המסיתים נגד האוכלוסייה הערבית, בניגוד לאמנה נגד גזענות תיקון מס' 20 בדיני העונשין, לא הועמד לדין. הרב אליהו, שלבש במיוחד את מדי הראשון-לציון לצורך הכרזתו כי מותר לקחת את הזיתים של הפלסטינים וגם את העצים והאדמה מפני שהכל שלנו כולל האוויר שהם נושמים, והרב שכתב את "ברוך הגבר" ומטיף לשנאה וגזענות בבתי הכנסת, והרב של צפת שסיפר בגאווה כי אסר על בני עדתו להשכיר דירה או למכור בית לאזרח ערבי, ועוד הרשימה ארוכה.

 

ככלל, הצטיין רובינשטיין בסיכומים של הטפות מוסר, וניסה ללמד אותנו דעת. פחות מכך הצטיין באכיפת החוק, בייחוד על-פי הכלל של דין אחד לכולם.

 

האם לא נבון יותר שבמקום למנות שרתי ממשלה, בירוקרטים, יישבו על כס הדין אנשי משפט, ובהם אנשים שהתנסו בפרקטיקה ועמדו מהעבר השני של כס מדין? אבל אז מה יהיה על ההבטחות?

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים