לאחר ההחלטה בהאג: באוהל המחאה בא-ראם מחאו כפיים

אופטימיות זהירה בא-ראם: מאות ערבים התקבצו אתמול אחר הצהריים (יום ו') באוהל המחאה בשכונת א-ראם בירושלים לשמוע את החלטת בית הדין בהאג מחאו כפיים למשמע ההחלטה. "היתה אווירת ניצחון ואופטימיות באוהל. היום היה בשבילנו כמו חג", סיפר ג'מאל ג'מעה, אחד הפעילים המקומיים שנכחו באוהל.

• להחלטה המלאה (באנגלית)
• "אם היתה גדר, בני לא היה נרצח"
• הנשיא קצב: להמשיך בבניית הגדר
• הפלסטינים: נפנה לאו"ם
• פרשנות: ישראל לא יכולה להתעלם
  

לדבריו "אין ספק שהחלטה זו מביכה את ישראל בעולם ומשקפת את פרצופה האמיתי הגזעני. ישראל הפעם לא תוכל להיות מעל החוק הבינלאומי".

ג'מעה השווה בין החלטת בית המשפט הבינלאומי בהאג לבין החלטת בג"ץ, "היום הרגשנו שיש הישג אמיתי, בניגוד להרגשתנו כלפי החלטות בג"ץ. ידענו שבמערכת המשפט בישראל תומכים בגדר מבחינה עקרונית, כי הגדר היא ביטחונית, וכל הדיון שלהם היה על התוואי שלה". 

ירושלים. חומות סביב לה (צילום: רויטרס)

חלק אחר מתושבי אזור ירושלים לא ממש עקבו בדריכות אחר הנעשה בהאג, כמו בשכונת שייח סעד בדרום ירושלים, כפי שמספר ג'מאל עלאן, תושב השכונה: "לתושבים כאן לא אכפת מה יגידו השופטים בהאג, כל עוד זה לא משנה להם את המציאות הקשה כתוצאה מבניית הגדר וניתוקם משאר ירושלים".

לדברי עלאן "הגדר אינה סיסמה פוליטית שהמנהיגים מרבים לדבר עליה, אלא קשורה לחיי היומיום של הפלסטינים. אנחנו בשכונה עומדים להתנתק משאר ירושלים, הכביש הראשי והיחיד של השכונה עם שכונת ג'בל מוכבר הירושלמית חסום בעפר כשנתיים, ועומד להיסגר עם השלמת הגדר. יש פה אנשים שיש להם קרובי משפחה בירושלים ולא נפגשים איתם, אנשים מובטלים שאין להם אישורי כניסה לישראל, ילדים שאין להם בתי ספר, אין מרפאה, אין כלום".

ג'מאל עלאן מספר: "אפילו בית הקברות שלנו נמצא בתוך הגדר ואין לנו כל גישה אליו. לפני שבוע נפטר קרוב משפחה בשכונת ג'בל מוכבר ולא יכולתי ללכת להלווייתו בגלל המחסום. אם המצב כך והגדר עדיין לא הושלמה, מה יעלה בגורלנו אם הבנייה תושלם?".

עלאן, מנהל מועדון ספורט קטן בשכונה: "הילדים כבר לא באים לשחק במועדון כי אין להם עם מי להתחרות בעתיד. מאז ניתוק השכונה והפקעת הקרקעות של חלק מתושבי הכפר לצורך בניית הגדר, אנשים פה מתוסכלים, לא יודעים מה לעשות. הם לא טרחו לעקוב אחרי בית המשפט. הגענו למצב שאנחנו לא מאמינים בשום החלטה או הבטחה".

 

משני צדי הגדר (צילום: רויטרס)

דאהוד בדוואן מהכפר בידו, השוכן צפונית מערבית לירושלים, אביו של מוחמד בדוואן, שנהרג מאש צה"ל לפני חמישה חודשים, בעת שהשתתף בהפגנה נגד הגדר, לא מוצא נחמה בהחלטת בית הדין.

"החלטת בית המשפט הבינלאומי בהאג אינה מנחמת אותי. בכל יום יש שהיד פלסטיני או יותר, האם החלטות האו"ם וגינוי בית המשפט עזר לנו? על מי הם צוחקים? מזמן הפסקתי להאמין שהצדק נמצא אצל בני האדם, הוא נמצא רק אצל אללה. וכל עוד אין אמונה באל, יימשך ההרג. אינני מבקש עוד החלטת בית משפט, אני מבקש מהעולם עוד מוסר ואמונה".

בדוואן סיפר: "בני היה צעיר בן 22, בנה בית ועמד להתחתן. שום הצהרה או החלטה של בית משפט אינה יכולה לפצות אותי. אין דבר שיכול לנחם אותי בזמן שאני מתגעגע אליו, והוא לא נמצא ביננו".

מונעם, אחיו של ההרוג מוחמד בדוואן: "אחי התנגד בחריפות לגדר. הפקיעו למשפחה חמישה דונמים, שהוא בעצמו עיבד והכין לנטיעת זיתים. הוא יצא עם מאות מפגינים המתנגדים לגדר כדי להשמיע את מחאתם. הוא נלחם בגדר כי הוא רצה לחיות באדמתו בכבוד. מוחמד לא רצה למות ולא רצה לחיות עוד 15 שנים בתנאים של מחנה פליטים. הוא שילם על מחאתו בחייו".

"מה התועלת מההחלטות כאלה, אם ישראל לא מיישמת אותם? אם מדינות העולם היו מצליחות ללחוץ על ישראל כפי שצריך, אז הגדר לא הייתה בנויה, ואחי לא היה נרצח בדם קר".