אלכס גלעדי: "גם ישראל יכולה לארח אולימפיאדה"

לתפוס את אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי וסגן נשיא שידורים של הרשת האמריקאית NBC, זו משימה לא פשוטה. בטח לא, כאשר המשחקים באתונה עומדים לצאת לדרך.

הלו"ז של גלעדי בחודשים האחרונים נראה כמו הלו"ז של לשכת ראש הממשלה. משהו טרנס-אטלנטי. בלילה הוא קופץ לסגור דברים בארה"ב, יומיים אחר כך הוא בודק את מצב הסופלקי ביוון ובתווך הוא דוחף גם איזה בראנץ' בבייג'ינג עם שר התקשורת אהוד אולמרט.

אפשר להגיד שגלעדי מייצג את אחת הפנטזיות השכיחות ביותר שלנו: הישראלי שפרץ את גבולות הגטו. כמו ענף ההיי-טק, החקלאות או התעשייה הצבאית, גלעדי הוא מוצר ייצוא מצטיין ועוד הוכחה לאיכויות של הגנום היהודי. אחרי הכל, מתי יצא מפה מישהו שכבש בו זמנית שניים מהתפקידים הבכירים ביותר בספורט ובתקשורת העולמית?

בלי קיצורי דרך. גלעדי (צילום: חן מיקא)

אבל בניגוד לפנטזיה הישראלית על קיצורי דרך, גלגלי הצלה ו'המכה הגדולה' גלעדי הגיע לכסא שלו בדרך הארוכה. עד 1972 הוא עבד כעיתונאי ב'ידיעות אחרונות' ואז עבר לערוץ הראשון. תשע שנים אחר כך הוא כבר קיבל את תפקיד מנהל השידורים באירופה של NBC ומכאן ביצע עוד מספר דילוגים עד לפסגה הנוכחית - הגבוהה ביותר אליה הגיע איש תקשורת ישראלי.

בטברנה, בלי חשמל ובלי מזגן

למרות המעמד ואוויר הפסגות, אפשר להרגיש כי גלעדי עדיין מונע מאותו מניע ראשוני של אהבה למקצוע, ובעיקר למפעל האולימפי. הוא לא יכול להפסיק להתפעל מהמפעל הגדול שמתקיים בכל ארבע שנים ואשר רק שתי מלחמות העולם הביאו לביטולו (ב-1916, 1940 ו-1944). א-פרופו מלחמות עולם, גלעדי לא מתרגש מכך שזמן קצר לפני טקס הפתיחה, אתונה נראיית ומתנהגת כמו טרויה, רגע אחרי שבראד פיט. רק בשבוע שעבר קרסה רשת החשמל בעיר והחזירה אותה לימים הלחים והעליזים של אריסטו ואפלטון. דלעי, בכל מקרה, לא מתרגש.

האקרופוליס. הבנייה נתקעה בעת העתיקה?

"גם בסידני שנחשבה כאולימפיאדה מצוינת, בשלושה הימים הראשונים היה בלאגן, עד שהכל מסתדר. מה שיכול לעבוד לטובת היוונים היא העובדה שהציפיות מהם מאוד נמוכות ולכן במידה והכל יהיה בסדר, זה ייחשב כהישג גדול".

- יכול להיות שהים-תיכוניות המפורסמת היתה בעוכריהם?

"תראה, היוונים נכנסו להרפתקה גדולה, גדולה מאוד. לאחר שהם ביזבזו שלוש שנים על מריבות, הם התחילו לעבוד באמת. בנוסף הם הוסיפו שלושה פרוייקטים גדולים שלא היו מתוכננים: הגג המפורסם של האצטדיון האולימפי, הרכבת התחתית שכבר עובדת והרחבת כביש המרתון. כל הבינוי כבר מוכן. הבעיה היא בתשתיות. נקווה שמערכות החשמל והטלפוניה יעמדו בעומסים האדירים שיהיו עליהן". 

מטוס מנאט"ו, הצי השישי בהיכון

מעבר לבעיות זניחות כמו קריסת תשתיות וקריסת מזגנים באמצע אוגוסט, מרחף מעל אתונה כמו צל שחור, איום הטרור. היוונים הקדישו למעלה ממיליארד דולר כדי לדאוג שבין לאדן לא יבוא לשפוט בתחרויות וסוכניות ביון מכל העולם נרתמו למאמץ. גם לישראל יש נציגים שדואגים לעדכן את כוחות הביטחון במדינה ועוזרים להערכות.

הצי השישי בהיכון. צילום ארכיון: אי.פי

"ישנה התגייסות כלל עולמית שלא הייתה מעולם באף אירוע. יוון קיבלה מטוס תרעה מנאט"ו והצי השישי חונה סמוך לחופים במרחק הזנקה", אומר גלעדי, "אחד מהשת"פים הכי מפתיעים הוא עם המודיעין הסיני. הסינים כבר חושבים על האירוח בבייג'ין ותורמים הרבה, במחשבה שגם להם זה ישתלם בעתיד. היוונים ערוכים ברמה הגבוהה לאין שיעור ביחס לאולימפיאדות קודמות. רמת הפיקוד שלהם היא טובה מאוד, הם מבינים עניין ואוהבים ללמוד. האתגר המרכזי הוא איך לשמור על הביטחון ולעומת זאת לאפשר להכל לזרום".

"נזכרנו מאוחר מדי במינכן"

וכשמדברים על החשש מטרור אולימפי, מדברים בעצם על מינכן 1972 והכאב שלא יימחה בעקבות רצח י"א ספורטאי המשלחת. הדיה של הטראומה הכואבת הזאת ממשיכים לצוף יחד עם הטענות כי הוועד האולימפי משתדל להדחיק את האסון והפיאסקו הנוראי, כמו גם את השכול הנורא.

בניגוד לבון-טון הכללי הזה, לגלעדי יש עמדה שונה בעניין. "אי אפשר לכפות על העולם את מנהגי האבל שלנו. הזמן בו היינו צריכים ללחוץ על הוועד האולימפי היה במונטריאול 1976 וגם במשחקים לאחר מכן כלום לא נעשה. רק ב-1996 נזכרו בוועד האולימפי הישראלי ללחוץ ולבקש טקס זכרון".

- האם זה לא לגיטימי גם היום לערוך טקס אזכרה רשמי במשחקים?

"הם מדברים על דקת דומיה? זה יעשה נזק גדול יותר למדינה מאשר יביא תועלת. מה אתה חושב יעשו הערבים באותו מעמד? איך נרגיש אז. ציון החללים בטקס הנעילה היה מכובד בשנת 2000, וכך גם באולימפיאדת החורף בסולק לייק סיטי. למה להזמין צרות? הרי הרבה מדינות ועמים היו שמחים אם לא היינו באולימפיאדה, גם כאלו שנחשבות לידידות. ללחוץ ולבקש כל הזמן להזכיר את החללים משרת את המטרות של אותן מדינות אנטישמיות.

אחד הטרוריסטים במינכן. צילום: AP

גלעדי גם מזהיר מההשלכות של המשך העימות עם הפלסטינים: "צריך להבין באופן חד משמעי שבמידה והאינתיפאדה תמשך עוד הרבה זמן יקיאו ויוקיעו אותנו ממשפחת העמים ולא נוכל להשתתף במשחקים. ממשחקי אסיה גירשו אותנו ב-1974, שלא יחשבו שזה לא יכול להתרחש גם היום. אף אחד לא זוכר ששיחקנו כדורגל בפיג'י. אז למה להתגרות בכולם? נתנו לוועד האולימפי להציב פסל לזכר החללים ממינכן. באו והציבו פסל קטן. הם היו יכולים לשים פסל גדול ולהנציח בצורה טובה יותר. אבל את זה אף אחד מהוועד האולימפי לא עשה".

דמי חסות בערוץ הראשון

את שידורי האולימפיאדה נראה כולם בערוץ הראשון, כפי שהתרגלנו בשנים האחרונות. אם לשפוט לפי מתקפת החסויות הנוירוטית מהיורו, הצופים צפויים להזיע יותר מהמתחרים. גלעדי מתנסח בזהירות ולוקח דקה ארוכה למחשבה לפני שהוא מדבר על הקולגות לשעבר.

"שוחחתי עם מי שצריך בערוץ 1 ואני מאמין שהכל יהיה בסדר. חשוב לי מאוד שמוצר השידור האולימפי שישודר בארץ יהיה משובח. אמנם הם לא שלחו צוותים מיוחדים לשדרג את הצילומים, וחבל, אבל אני מאמין שיהיה בסדר".

כפר אולימפי על גדות הירקון?

גלעדי כאמור, הוא איש פרקטי נטוע היטב בקרקע אבל לפני מספר שנים היו שהציעו לאשפזו במחלקה הסגורה, לאחר שהציג את החזון שלו: אולימפיאדה בת"א. בשיתוף עם מספר ארכיטקטים צעירים, הוא נתן לפנזטיה מימד גשמי ומציאותי לאירוח המשחקים בארץ.

הירקון. רק שהקייאק לא יתהפך (צילום: גבי מנשה)

גם היום הוא מאמין שזו אינה משימה בלתי אפשרית: "אם יוון יכולה, אז בטוח שאנחנו יכולים לעשות את זה. זה נראה רחוק, אבל הצגנו תוכנית פנטסטית שבמידה וכל הגופים ירתמו, נוכל לממש אותה. ברור שזה מגיע יחד עם החבילה של המצב הביטחוני והשלום לפחות כפי שהיה בימי אוסלו, אחרת בכל מקרה זה לא יצליח.

אנחנו לא צריכים להתרגש מכך שנציג את המועמדות שלנו מספר פעמים ולא נצליח להיבחר. זה קרה למדינות הרבה יותר גדולות מאיתנו. בסך הכל צריך להאמין ואני בטוח שאנחנו יכולים להגשים את החלום האולימפי בישראל".

חברים משוחדים, רצים מומרצים

הבחירה במדינה המארחת היא אחד הנושאים הטעונים ביותר בספורט העולמי. במשך שנים נהגו נציגי המדינות להמטיר ארגזי שמפניות וסוויטות על ראשי הוועד, כדי שביום הבוחר יידעו להצביע נכון. בשנים האחרונות היו גילויים רבים של שחיתות ושוחד בבחירת הערים. לשיא שלילי הגיעו הדברים השנה כאשר סגן נשיא הוועד, הקוריאני קים און יונג, הורשע בקבלת שוחד במהלך ארגון משחקי החורף בסולט לייק סיטי. יונג קיבל שנתיים וחצי בפנים והוועד האולימפי ספג פצצה לפנים. 

דמעות כריש. יונג לא רוצה ל'אוז'. צילום: רויטרס

"אין מחילה ואין סליחה על פגיעה ברוח האולימפית", אומר גלעדי "כל המהות שלנו היא הטוהר ולכן אסור לאנשים לטעות. מי שעושה טעות משלם עליה מייד ללא כל רחמים או חרטה. היום יש פיקוח הדוק יותר על חברי הוועד ואני מאמין שזה ימנע בעתיד מקרים כפי שראינו בשנים האחרונות. באופן אישי ולמרות כל הכתמים שדבקו בנו באחרונה, אני רואה כבוד גדול לייצג את ישראל בוועד האולימפי ומקווה שזה יימשך עוד שנים רבות".

הרוחות הרעות שנושבות בתנועה האולימפית לא נגמרות בחברים מושחתים, אלא מתחילות באתלטים מסוממים. שוב ושוב עולים לכותרות סופרסטארים שלקחו תוסף לדלק כדי להגיע מהר יותר ורחוק יותר. קליי וויט, דאבליסטית הספרינטים באליפות העולם, נתפסה ואחריה הגיעה גם מלכת האתלטיקה מריון ג'ונס, שנאבקת בהאשמות דומות.

לגלעדי יש הבחנה חדה וברורה בעניין: "אנחנו הרשות היחידה שמפעילה בדיקות סמים מאז 1968 באופן מבוקר, מוקפד ורציף. הספורט האמריקאי נגוע בסמים - נקודה. לא במקרה הרבה שחקני NBA מוותרים על האולימפיאדה. זה לא המצב הביטחוני או העייפות. זה הפחד שיתפסו אותם.

- הצייד הזה גם מביא לירידה חדה בשיאים עולם ובתוצאות איכותיות

זה לא מה שמנחה אותנו. המטרה שלנו היא לחסל את התופעה ולעקור אותה מהשורש. אני לא חושב שזה גורע מהנאת הצופים, שיודעים שלפחות התוצאה הטובה ביותר היא אמיתית".

גלעדי מוסיף ואומר: "אנחנו בודקים את כל ארבעת המוקמות הראשונים בכל מקצה וגמר כדי לוודא שהכל כשיר. אין מדגם מייצג, בודקים את מי שצריך. אנחנו משקיעים עשרות מילוני דולרים בפיתוח במעקב, ובתכשירים כדי לזהות נוטלי ממריצים ותרופות אסורות". 

למה בעצבים? ג'ונסון מתודלק. צילום: allsport

גלעדי גם נזכר במפץ הגדול של המשחקים בסיאול 88'. בן ג'ונסון זכה בזמן מדהים בזהב ב-100 מטרים, אבל בדיקה שנערכה לו גילתה כי השתמש בסטראוידים אנאבוליים. באותו ערב ראה גלעדי את האצן הקנדי כמעט מפרק דלת של מונית מרוב עצבים ועלה לסוויטה של הנשיא חואן אנטוניו סמארנש.

"נכנסתי לחדר ולא ידעתי כלל מה קרה. חואן נראה כמו רוח רפאים ואמר לי בנחישות 'אנחנו לא מוותרים, למרות שאי אפשר לדעת לאן זה יוביל'. לא הבנתי על מה הוא מדבר ורק לאחר מכן האדמה רעדה".

החברים של אלכס

כדי להתרענן מהג'וב המלחיץ שלו במהלך המשחקים, בונה גלעדי על הישראלים שיספקו לו הזדמנות להיות קרוב לפודיום ולהעניק איזו מדליה או שניים. אבל את האחריות להצלחת המשלחת הישראלית הוא דווקא לא מטיל על הספורטאים אלא על ראש הממשלה.

"במדינה חייבים להבין שצריך להשקיע בספורטאים. נתניהו כראש ממשלה הבין את זה, אהוד ברק הבין את אבל אריק שרון עדיין לא הפנים את זה. לא את המחויבות שדרושה מצד המדינה ולא את העברת הכספים המלאה שמגיעה לספורטאים. לספורטאים שלנו יש את היכולות, צריך רק לדאוג שיהיה להם ראש שקט וקרקע נוחה למצות את הפוטנציאל".