עילית שמואלי נגד אהוד ברק

כבר כמה שנים שעילית שמואלי (38), אם לשמחה בת ה-7, הסובלת מנכות של מאה אחוזים כתוצאה משיתוק מוחין, משתתפת בכל מאבק שמנהלים הנכים נגד הגזירות של משרד האוצר. פעם אחר פעם, הפגנה אחר הפגנה, יצאה שמואלי אל הרחוב, נלחמה את מלחמתם, אך בעיקר את מלחמתה של בתה הקטנה והחולה, שטיפולה דורש משאבים רבים מנשוא עבור הוריה.

שמואלי נכנסה לתודעת הציבור הרחב במאבק הראשון שניהלו הנכים נגד משרד האוצר בשנת 99', כשאהוד ברק היה ראש ממשלה. במסגרת המאבק, חילקה שמואלי בכנסת את תמונות בתה הנכה, וריגשה עד דמעות מדינה שלמה. אילן גילאון, אז חבר כנסת ונכה בעצמו, לא יכל להתאפק ופרץ בבכי תמרורים. התמונות של שמחה הקטנה ושל אמה הבוכיה שברו את ליבו. 

אלא שאת ליבו של ראש הממשלה ברק, כנראה ששום דבר לא הצליח לשבור באותם ימים. ברק, שניסה להביא לסוף שביתת הנכים מול משרד האוצר, לא התרשם מהמחאה שלהם, וגם לא מהדמעות של שמואלי וחבריה. באחת הפגישות שלהם אף הבהיר לה ראש הממשלה ש"דמעות של אמא לא יישברו אותי". מאז אותה פגישה עם ראש הממשלה, שמואלי מתקשה לראות את אהוד ברק לנגד עיניה. הכעס שלה עליו גדול, גדול מאוד. והוא גם מאוד אישי. 

כעת, כשברק קרוב מאי פעם להודיע באופן רשמי על שובו לחיים הפוליטיים ומנסה להוכיח שהוא השתנה והתרכך, שמואלי רותחת ויוצאת למאבק חדש, הפעם נגד ברק עצמו. ביום שבת, כשראתה את ראש הממשלה לשעבר מתראיין בערוץ 2, נשבעה לעצמה לעשות הכל כדי למנוע ממנו להנהיג שוב את מפלגת העבודה ואת המדינה.

בשיחה עם ynet היא מבטיחה לנהל מאבק ציבורי ארוך נגד ברק שהרס, לדבריה, את מפלגת העבודה, ואת האלטרנטיבה השלטונית בישראל. "הבן אדם לא השתנה", אומרת שמואלי. "שמעתי אותו בטלוויזיה: זה אותו האדם שראיתי במשרד ראש הממשלה. אני מכירה אותו. ישבתי מולו. הוא לא יכול להגיד לי שהוא השתנה אז, במהלך השביתה. במה הוא השתנה? הוא ישב בטלויזיה ודיבר על ביטחון".

"לרגע, בכל הראיון, הוא לא הזכיר את הרעבים, את המצב הכללי הקשה במדינה, את הנכים, או את אלה שצריך לעזור להם. הוא רק אמר שהתוכנית הכלכלית של נתניהו בסדר. אני גדלתי על ברכי מפלגת העבודה, ואני יודעת מי זה רבין. אצל רבין נכה היה זוחל ברחוב? אצל רבין, נכה לא היה שוכב ברחוב. אצל ברק הוא ישכב, ימות ויתפגר. אבל ברק הוא פוליטיקאי. הוא יודע מה לומר, ומתי לומר. הוא עשה מיליונים, ואני התרוששתי. לא היה לי מה לאכול, לא היה לי לחם. אם הוא יבוא, הוא ירסק את החלופה השלטונית, והליכוד יקבל 60 מנדטים".

הקשר בין שמואלי לפרץ

הבעיה היחידה עם שמואלי ועם מאבקה החדש, היא העובדה שבעבר היא חברה ליו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ ולמפלגתו, עם אחד. היא אפילו מועסקת בהווה בנעמ"ת. לכן, כאשר פרץ מתכוון להתמודד נגד ברק על ראשות העבודה, עולה חשד ששמואלי משמשת כלי במאבק פוליטי בין פרץ לברק. ובמילים אחרות, עולה חשד יותר מסביר שהמאבק על ראשות העבודה בין ברק לפרץ כבר החל, ובמאבק הזה, כפי שאפשר לראות - לא לוקחים שבויים, וכל האמצעים כשרים.

שמואלי נשבעת שלא כך הם פני הדברים, שפרץ בכלל לא יודע מה היא עושה. "לא דיברתי איתו, לא סיפרתי לו והוא לא שמע ממני שום דבר", היא אומרת. "אין שום קשר בין עמיר למאבק שלי נגד ברק. זה מאבק אישי שלי נגדו, נגד האיש הזה שמסתובב בעולם ועושה מיליונים, ואנחנו רעבים ללחם. עובדה שאני לא יוצאת נגד אנשים אחרים שהודיעו שיתמודדו על ראשות העבודה. לא נגד וילנאי, לא נגד בן אליעזר וגם לא נגד אף אדם אחר שאולי יתמודד. זה נטו נגד אהוד ברק, שהרס הכל, שליבו מאבן".

כך או כך, כצעד ראשון במאבק שלה נגד ברק, היא שלחה היום (ג') מכתב נזעם לראש הממשלה לשעבר, שהגיע לידי ynet. להלן קטעים ממנו. יש להעריך, שהמכתב הזה הוא רק ההתחלה במה שעוד מצפה לנו בדרך לחזרתו של אהוד ברק לפוליטיקה.

"לכבוד אהוד ברק,

שמעתי אותך בראיון הטלוויזיוני שנתת לשלי יחימוביץ', וכל מילה שאמרת הכאיבה לי יותר. אפתח בזאת שאומר שאין לי שום ספק בכך ששירתת ונתת את מיטב שנותיך למדינה ולהגנתה. אך אין אני יכולה להניח את ראשי בשום פינה של הכרית לאחר שאמרת שאתה חוזר לפוליטיקה ולראשות מפלגת העבודה, וכואב מכל שהזכרת את הנכים והציבור הרב שסובל כעת מהמדיניות הכלכלית האכזרית. 

שכחת? איך שכחת? שאנחנו הנכים ישבנו ברחובות בתקופת כהונתך, ולאחר מכן גם בתקופת ממשיכי דרכך, השר סילבן שלום והשר ביבי נתניהו, איך שכחת? שכאשר נשבר ליבי ודמעותיי פרצו ולא יכולתי לעוצרן וכל זאת עקב הקושי הרב מלראות את הסבל שעוברת בתי, כי לי אין את הכסף בכדי לטפל בה. ואתה אמרת שלא תישבר מבכי, ובכי לא יעצור בעדך.

הקדוש ברוך הוא אמר שאין קדוש מלקיים בקשה שמלווה בדמעות של אם, ואתה אהוד ברק גדול מבורא עולם? שכחת ששרנו לך בערבים מתחת למשרד ראש הממשלה: "יש אנשים עם לב של אבן (וזה אתה אהוד ברק), ויש אבנים עם לב אדם". לצערי, הלב היחידי שהיה אז במשרד ראש הממשלה, ירד, הקשיב וניסה אולי לעזור ולו במעט היתה נאוה - שהיום לא לצדך.

איך אתה מעז לחזור, אחרי שעזבת את המפלגה מרוסקת, ופשוט הלכת לך בכדי לטפל בחיים שלך? ואנחנו, האנשים שלא יכולים ללכת ואין להם את הכוח הכלכלי ללכת, נשארנו כאן עם חלומות, ודמעות והמון חששות בלב וללא חלופה שלטונית - כי אתה אהוד ברק ריסקת לנו אותה והלכת לדאוג לעצמך. 

והיום, כשמצאת לך אולי שעת כושר וחייך מסודרים - אתה מבקש את אמוננו. לא! לא! אנחנו לא יכולים לתת לך לחזור ולרסק לנו את החלומות. איך אני ועוד רבים כמוני יוכלו לדבר איתך ולהתחבר לדבריך, כשאתה לא מסוגל להישיר מבט ולומר לנו מה היא דרכך ואיפה השתנית? אני כבר יודעת: אתה לא השתנית, אתה אותו אהוד ברק, רק עם יותר כסף ולב אבן יותר גדול. אתה הלכת והשארת אותנו פה עם כל הפיגועים, הרעב והחלומות - ושנה בלי חלופה לשלטון.

כאן, מעל מכתב זה, אחרי שפצעת את ליבי בהפגנת 99' ורמסת את כאבי וניסית לרמוס את כבודי ואת כל הציבור שהיה זקוק לעזרה, אני אומרת לך: אעשה את כל אשר אוכל וכל עוד יעמוד לי כוחי. אעבור מדלת לדלת, מסניף לסניף, ממושב למושב, מקיבוץ לקיבוץ, ואדבר על לבם של האנשים ואסביר להם. אכתוב להם ואעשה זאת בוקר וערב ולא אתן לך לחזור לראשות מפלגת העבודה.

יש במפלגת העבודה חלופה מתאימה והיא תנצח. ולא אתה!

לא אתן לך לרסק לי את החלומות, המשאלות והשאיפות למדינה חברתית יותר, טובה יותר, ותומכת יותר. אתה, אהוד ברק, לא תשוב לראשות המפלגה כל עוד כוחי איתי".