הכל התחיל מדינמיט

כמו מדי שנה נפתח עכשיו פסטיבל פרסי נובל בפרסום שמות הזוכים בתחום הרפואה. בימים הבאים יתפרסמו שמות הזוכים בתחומי הפיזיקה, הכימיה, הכלכלה, הספרות ובתחום האחרון והיוקרתי ביותר - פרס נובל לשלום. הזוכים בפרס בתחומי המדעים נקבעים בשטוקהולם, בוועדות שחברים בהן חברי האקדמיה השבדית למדעים. את פרס נובל לשלום מעניקה ועדת פרס נובל באוסלו וחברים בה חמישה חברי פרלמנט מנורבגיה.

יוקרתו של הפרס רק עלתה מאז חולק בראשונה לפני 103 שנים, כתוצאה ישירה מהמקצועיות הגבוהה והדיסקרטיות המוחלטת שבה פועלות ועדות הפרס. מעולם לא דלף לעיתונות שם של מישהו מבין זוכי הפרס לפני שנמסרה על כך הודעה רשמית.

מעולם גם לא הצליחו קבוצות לחץ למיניהן להשפיע על חברי ועדות הפרס, למרות שבעיקר בשנים האחרונות גברה פעולתם של גופים שונים, המנסים לעשות זאת, בין באמצעות מתן טובות הנאה באמתלה של סיורים לימודיים או שהייה במקומות יוקרתיים בתירוץ של סמינר מדעי כזה או אחר.

לובי למען היהודייה

ולא שלא היו שמועות כאלה. ב-1986, למשל, כשהמדענית היהודייה ריטה לוי-מונטלצ'יני מאיטליה זכתה בפרס, היו שטענו שזכתה בגלל לובי מטעם חברה איטלקית לייצור תרופות שפעל למענה. השמועות הוכחשו נמרצות על-ידי חברי הוועדה שהעניקה את הפרס. ואכן, עד היום לא התגלתה שום הוכחה שהיה לשמועות היה בסיס עובדתי.

ועוד הוכחה: מעולם לא קרה שהוועדה התחרטה על החלטתה להעניק פרס לחוקר כלשהו, גם אם היו כאלו שהעמידו סימני שאלה אחרי פירסום שמות הזוכים, כמו למשל בשנה שעברה, כשמדען אמריקאי ממוצא ארמני טען כי הפרס על המצאת הסורק המגנטי מגיע לו ולא לשלושה מדענים אחרים שקטפו בזכותו פרסי נובל ברפואה ובכימיה.

על הסופר הפורטוגלי ז'וז'ה סאראמגו, חתן פרס נובל לספרות ב-1999, נאמר כי ערך מסע הרצאות וקריאה מיצירותיו בשטוקהולם כדי להרשים, בין השאר, את חברי ועדת הפרס. גם על המול של הסופר הגרמני גינתר גראס נאמר כי הקדים לקבלת הפרס פעילות עניפה שנועדה להבליט את שמו של גראס בשבדיה.

פרס נובל לספרות נחשב ליוקרתי ביותר. מאז חולק בראשונה זכו בו 10 סופרים יהודים, ביניהם שי עגנון (1966). בתחום הספרות ניכר בשנים האחרונות חלקן של הסופרות - 3 נשים זכו בו מאז 1991, אבל חלקן של הנשים עדיין מקופח ביותר בכל הנוגע לקבלת הפרס - רק 32 נשים זכו בו לעומת מאות גברים, רובם מארה"ב.

אגב, בין מקבלי הפרס ניכר ביותר חלקם של היהודים - 125 זוכים, הרבה מעבר לשיעורם של היהודים באוכלוסיית העולם. לשם השוואה, רק 19 מוסלמים זכו בפרס מאז הונהג. גם חלקם של הישראלים מרשים. חמישה ישראלים זכו בפרס: שי עגנון, מנחם בגין (פרס נובל לשלום, 1978) שמעון פרס ויצחק רבין (פרס נובל לשלום, 1994) ודניאל כהנמן (כלכלה, 2002).

מיליון דולר לפרס

וקצת היסטוריה: הפרס נושא את שמו של ממציא הדינמיט אלפרד נובל, שנולד ב-1833 בשטוקהולם וירש את משיכתו לכימיה ולהנדסה מהוריו - שניהם מהנדסים בעלי שם ורכוש. ב-1866, בהיותו בן 33, המציא נובל את הדינמיט, המצאה שהשפעתה היתה מכרעת על התפתחות כלי הנשק וחומרי הנשק.

נובל עצמו האמין כי המצאתו נועדה לשרת את האנושות, לא לפגוע בה. הוא הקים רשת של חברות-בת ומעבדות לפיתוח ההמצאה כדי לרתום אותה לתחומים שיועילו לחברה. תוך 25 שנה רשם יותר מ-250 פטנטים שונים על שמו, כולם קשורים בהמצאת חומר הנפץ.

הרעיון לרתום את הדינמיט לטובת האנושות לא היה זר לנובל, איש בעל חוש אמנותי מעולה, צייר וסופר טוב בזכות עצמו, שבמשך שנים טיפח שאיפות לזנוח את הכימיה ולהתמסר לספרות. אבל נובל ראה עוד בחייו איך הופכת המצאתו לנשק בעל פוטנציאל קטלני ביותר ולכן החליט לתרום את כל הונו להקמתה של קרן, שתעודד פעולות למען האנושות בתחומים שונים. ב-1896, שנה לפני מותו בעיירה סן-רמו באיטליה, הוקמה קרן נובל.

נובל תרם לקרן המקורית כ-9 מיליון דולר, אבל במשך השנים תפח הון הקרן והגיע למיליונים רבים. ב-1901 הוחל בהענקת הפרס, כשהמפתח לגובה הסכום היה רבע משיעור רווחי הקרן בעוד יתרת הסכום הושקעה במניות. כבר בראשיתו היה פרס נובל לציון המכובד ביותר בתחום המדעים. בשנים האחרונות הגיע סכום הזכייה בפרס לכמיליון דולר בכל אחד מהתחומים.

נובל עצמו קבע כי האקדמיה המלכותית השבדית למדעים היא הגורם שיהיה מופקד על ההחלטה למי להעניק את הפרס, בעוד שמוסד נובל יהיה אחראי על ניהול הקרן. על-פי בקשתו הועברה ההחלטה על פרס נובל לשלום לידי מוסד נובל בנורבגיה. בצוואתו גם ביקש שטקס הענקת הפרס יתקיים, מדי שנה, בשטוקהולם, ב-10 בדצמבר, בנוכחות מלך שבדיה. בטקס הנורבגי אחראי להענקת הפרס מלך נורבגיה.

באקדמיה פועלות איפא חמש ועדות של מומחים (במקור היו רק 4 ועדות, אבל ב-1969 נוספה להן ועדה לתחום הכלכלה) והן הקובעות מדי שנה את זוכי הפרס. במקרה של יותר מזוכה אחד, מתחלק הסכום בין כל הזוכים על פי קביעת הוועדה.