לחיות בלי "הזקן": 2004 בעולם הערבי

2004 נראתה לראשונה לאחר שנים רבות כשנה שתאיר פנים לפלסטינים ולעולם הערבי. היא החלה בשחרור מאות אסירים ערבים במסגרת עסקת חילופי השבויים של ישראל עם החיזבאלה. לבנון והעולם הערבי לבשו חג. זמן קצר לאחר מכן רשמו הפלסטינים ניצחון חשוב בדעת הקהל הבינלאומית עם דיוני הגדר בהאג.

אבל מהר מאוד חזרו העניינים להיות כפי שהיו: ישראל התנקשה בבכירים פלסטינים ובראשי החמאס; חיילי ארצות הברית צולמו מתעללים באסירים עיראקים; העולם הערבי המפולג הצליח בקושי לארגן ועידת פסגה עלובה של מנהיגיו; חירויות הפרט וזכויות הנשים ספגו חבטות במערכת המשפט הערבית.

ויאסר ערפאת? המנהיג, שבתחילת השנה ביקש ש"אלוהים יעזור לנו לעבור את 2004 בשלום", נאלץ לעבור לעולם הבא מבלי שזכה לעמוד לצידם של מנהיגי ערב בירושלים המשוחררת, כפי שחלם. עשרת הארועים האלה ניצבו במוקד תשומת הלב של העולם הערבי בשנת 2004:

1. עסקת טננבוים – נסראללה סוחף את העולם הערבי

יותר מ 400 אסירים פלסטינים, לבנונים וערביים שבו לבתיהם במסגרת העסקה של סוף ינואר, בתיווך הגרמנים. חסן נסראללה וארגון החיזבאללה מוכיחים פעם נוספת כי ניתן לנצח את ישראל בכלים ובשיטות שלה.

בסיומו של פסטיבל בין כמה ימים מאיים נסראללה כי אם לא ישוחרר גם סמיר קונטאר, האחראי לפיגוע נהריה, יחטפו אנשיו חיילים ישראלים נוספים

 "והפעם נדאג שהם יגיעו אלינו בחיים כי בפעם האחרונה ידם של אנשינו היתה קשה מדי על ההדק".

מנהיג החיזבאללה מסומן בימים אלה כמנהיג הבלתי מעורער של ההמונים הערבים. עיני העולם הערבי נשואות אליו ובתחנת הלוויניות הערביות רואים הצופים את "קלפי המיקוח" מוסטפא דיראני ועבד אל-כרים עובייד מדלגים מתחנה לתחנה ומספרים סיפורי זוועה על העינויים בכלא הישראלי.

2. דיוני האג – העולם נגד הגדר הישראלית

פברואר 2004. למרות מאמץ ישראלי למנוע את הדיון, מצטרפת דעת הקהל הבינלאומית לפלסטינים בדרישה להרוס את גדר ההפרדה.

ערי העולם הערבי ואירופה נשטפות בהפגנות בגנות הגדר. פעם נוספת מוצגת ישראל באור שלילי ביותר בעולם. לאחר תקופה ארוכה ולא קלה רושמים הפלסטינים והעולם הערבי נקודות בקרב המדיני והתקשורתי מול ישראל.

הניצחון הפלסטיני המלא בזירה המשפטית מגיע ביולי: "גדר ההפרדה שבונה ישראל בגדה המערבית היא בבחינת סיפוח ואינה חוקית"- כך קבע בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. השופטים קראו למועצת הביטחון של האו"ם לפעול לעצירת בניית הגדר.

3. ההתנקשות ביאסין - כיסא הגלגלים מסמל את השיתוק הערבי

22 במרס. שבוע אחרי הפיגוע בנמל אשדוד, שבו נהרגו 10 ישראלים, מתנקשת ישראל בחייו של המנהיג והמייסד של החמאס, השייח אחמד יאסין.

מראה כסא הגלגלים המוכתם בדם שולח גלי הלם ברחבי העולם הערבי ואלפי מפגינים יוצאים לרחובות. התקשורת הערבית פותחת ב"גל פתוח" לסיקור החיסול, ההלוויה וההשלכות של האירוע.

הזעם גובר כשפחות מחודש לאחר מכן, מתנקשת ישראל גם בחייו של ד"ר עבד אל עזיז רנטיסי, שמונה ליורשו של יאסין. 

4. המגישה הפופולרית סופגת מכות רצח – ועמה זכויות הנשים

באפריל הוכו התקשורת והעולם הערבי בהלם, לאחר שמגישת הטלוויזיה הסעודית המוכרת רניה אל באז ספגה מכות קשות מבעלה. 7 ניתוחים לא מצליחים לתקן את 13 השברים שגרמו למגישה היפהפיה אגרופיו של הבעל.

אבל אל-באז, להבדיל מנשים מוכות אחרות בחברה הערבית, לא שותקת. היא מופיעה בפומבי, בפנים חבולות ונפוחות - כדי לשמש כחלוצה ודוברת של אלפי נשים כמוה. ההופעה התקשורתית הפומבית שלה, ודבריה על כך שנשים לא צריכות לשתוק עוד - מפיחים רוח של תקווה. האם סוף סוף הולך ונסדק המשטר הפטריארכלי השולט ביד רמה בחברה הערבית?

התשובה, ככל הנראה, שלילית. לחצים שונים ומשונים (מרביתם מגורמי שילטון בסעודיה) מביאים את אל-באז לוותר על תלונתה. ולא רק זאת - ששת חודשי המאסר שנגזרו לבעל מבוטלים. המשפט "אני לא רוצה לפגוע בבעלי ואבי ילדיי", שאומרת אל-באז, מאפסן את גלגלי המהפכה בחזרה במחסן.

5. כלא אבו גרייב – הקצינה האמריקנית "מראה" לעיראקים

במאי עושה אשה אחת, החיילת האמריקנית לינדי אינגלנד, זובור תקשורתי ופוליטי לעולם הערבי. אינגלנד, עם סיגריה בפה, מפשיטה אסירים עיראקים, מבקשת מהם שיאוננו להנאתה ומשכיבה אותם עירומים האחד על השני - במה שנתפס כאצבע משולשת בפרצופם של המשטרים הערביים.

הצילומים של פרשת ההתעללות באסירים עיראקים בכלא אבו גרייב על ידי אנשי הסגל האמריקנים מעוררים סערה בעולם הערבי, מהמגרב ועד למפרץ. הכיבוש האמריקני בעיראק מאבד את קמצוץ הלגיטימיות שהיתה לו.

וכשאין לגיטימיות לאמריקנים, יש לגיטימיות לפעול נגדם: בסדרת פעולות טרור מחזיר הטרוריסט אבו מוסעב א-זרקאווי "את הכבוד" לערבים, ביודעו שהוא זוכה לתמיכה מקיר אל קיר ברחוב הערבי. אנשיו של א-זרקאווי עורפים בני ערובה מערביים ומוציאים אותם להורג בדרכים מחרידות. אבל שרשרת פיגועיו ברחובות קוצרים בעיקר את חייהם של מאות עיראקים - מול אמריקנים בודדים.

6. פסגת טוניס – שיא הפילוג וחוסר היעילות

לאחר חודשים של עיכובים ומחלוקות, יוצאת לדרך אחת ההצגות הדיפלומטיות העלובות בתולדות העולם הערבי. החל מתוכן הפסגה, כלה בהודעת הסיכום ועבור במיקומה, הופכת פסגת טוניס לבדיחה לא מצחיקה במיוחד.

על סדר היום: המצב בעיראק, הסוגיה הפלסטינית והרפורמות בעולם הערבי. 9 מנהיגים נעדרים, רשמית בשל גורמים כמו "סיבות בריאותיות" ועד "חוסר זמן" . מנהיג עשירי – מועמר קדאפי וב, פורש מההצגה באמצע, לא לפני שהוא משתף את הציבור הערבי בתחושותיו לגבי עמיתיו המנהיגים.

הפסגה מוכיחה שוב את עומק חילוקי הדעות בין מדינות ערב, ובתוכן עצמן. העולם הערבי קרוע בין הציר האמריקני, הכולל מדינות כמו מצרים וירדן, לבין הציר הפאן ערבי, הקורא לעימות תרבותי ואף מעבר לכך - מול המערב. פשרה, כך עולה, לא יכולה להיות כאן. ולרוב המכריע? פשוט לא אכפת.

7. ממשלה עיראקית חדשה – פקס אמריקנה חדש במזה"ת

ב-28 ביוני, יומיים לפני המועד הרשמי (בניסיון להטעות את זרקאווי וטרוריסטים נוספים בעיראק), מעביר המושל פול ברמר את ה"כאילו שלטון" לממשלה העיראקית החדשה.

האמריקנים מתחייבים לקיים בחירות בעיראק ובדרך מכניעים את מוקתדא א-סדר – מי שהבעיר את הגזרה השיעית במשך חודשים, ומתפנים להלחם בסונים של זרקאווי ופאלוג'ה. ממשלה חדשה - אבל הרבה מאוד קורבנות חדשים-ישנים.

8. הסופר סטאר הערבי – קדאפי מנצח בדרבי מול ערפאת

ב-2 באוגוסט שכחו מיליונים בעולם הערבי את ירושלים ואת בגדד - והתפנו לדבר האמיתי: "כוכב נולד". תחרות הזמר הטלוויזיונית שהטריפה מזה חודשים את העולם הערבי מגיעה לסיומה.

לגמר עולים עמאר חסן, תושב סלפית שבשומרון ואיימן אל אעתר מלוב. הפלסטינים מקווים שלחסן תשחק לצד סגולותיו הווקאליות עובדת היותו פלסטיני. אבל בתחרות השיחות בחינם גובר קדאפי על ערפאת ואל אעתר מנצח. לא ברור אם בגלל התוצאה (השיחות בחינם לא היו כל כך בחינם ופלסטינים רבים התלוננו על חשבון טלפון מנופח).

בכלל בתחום השירה, אימץ העולם הערבי מהר מאוד את הרפורמות המערביות. גם אצל שכנינו הדיחו "החשפניות המזמרות" את הזמרות והחזה החליף את המוואל. תחנות השירה הם המתחרות האמיתיות של אל ג'זירה.

9. הפיגוע בטאבה – אל קאעידה זה כאן

סדרת הפיגועים בסיני ב-7 באוקטובר כוונה אמנם נגד ישראלים, אבל ביקשה לפגוע גם במצרים במסגרת המאבק "במשטרים המשת"פים". וכך מצטרפת מצרים לסעודיה, תימן, טוניסיה, מרוקו ועוד מדינות ערביות שאל קאעידה וגרורותיה הכריזו עליהן מלחמה.

הפיגוע מחדד את הסבך שבו נמצאות מדינות ערביות – מצד אחד אמריקה והחזון שלה למזרח תיכון דמוקרטי - ומצד שני בן לאדן והפונדמנטליזם.

הדילמה האמיתית של העולם הערבי היא שאימוץ רפורמה ודמוקרטיזציה אמיתית - עלול להוביל לקדמת הבמה את תנועות האיסלאם הפוליטי, שרבים תומכים בהן. מנגד, המשך השלטון הנוכחי משמעותו המשך התחזקות אל קאעידה והארגונים האיסלאמיים. ובינתיים, הקיפאון השלטוני נמשך. 

10. הזקן מת – הצעירים יחכו

האירוע המרכזי בעולם הערבי - ובעולם כולו, נוחת בסוף השנה. מותו של יו"ר הרשות הפלסטינית ואש"ף, יאסר ערפאת, חותם עידן בעולם הערבי.

עד כדי כך בלתי נתפסים הם "החיים בלי ערפאת", עד שרבים אומרים כי עד שהורדה גופתו לקבר, עדיין חיכו שהזקן יקום ויכריז: "אתכם עד לניצחון עד לניצחון עד לניצחון ולירושלים", כהרגלו בשנים האחרונות, שנות המצור במוקטעה.

אבל הזקן של העולם הערבי איננו עוד. מותו סימן את סופו של עידן, אבל העתיד מעורפל. ברמת הסגנון, אין ספק שהמזרח התיכון משתנה. ברמת התוכן, הבהיר מחליפו של ערפאת, מחמוד עבאס (אבו מאזן) כי הקווים האדומים של הפלסטינים הם אותם קווים. קרי: לא אוכל לקבל פחות מאבי האומה.

ברמה הפנים פלסטינית השתלטה הגווארדיה הוותיקה על מוקדי ההשפעה ללא כל בעיה. אותות המרד שהניף מרואן ברגותי, ויחד עמו ההנהגה הצעירה של הפתח, נדמו כלא היו. בפלסטין כמו בעולם הערבי, זמנם של הצעירים מגיע רק בגיל שישים פלוס. ואבו מאזן? רק בן 70...