פינה ירוקה ורעילה

שבת בצהריים. יום שמש של חודש ינואר. מיכל הרשקוביץ' ובעלה צביקה אורזים את שני הילדים ויורדים לפארק הקישון, הנשקף מחלון דירתם שבשכונת "רמת הדר" שעל הר הכרמל. דייג על גדת הנחל זורק חכה למים. משפחת הרשקוביץ' הזמינה חברים להצטרף אליה ופתחה מנגל על הדשא המטופח. הילדים מתרוצצים מסביב. "מאוד יפה כאן", אומרת מיכל. "יש נוף ירוק והילדים יכולים לשחק במתקנים".

עובדה מטרידה אחת מעכירה את התמונה הפסטורלית: אדמת הפארק מזוהמת בחומרים רעילים ומסרטנים. כך לפחות על-פי בדיקות מעבדה שנעשו עבור עמותת "צלול" בחודש נובמבר 2004. אבל אף אחד לא יודע מזה. בעיר שבה שיעור התחלואה בסרטן גבוה ב-20 אחוז מהממוצע הארצי הקימו לפני כשלוש שנים פארק על גדת נחל הקישון המזוהם בעצמו, בין ארובות מפעלים פולטי גזים רעילים ובתי-זיקוק.

בגדה השנייה של הנחל, במרחק של כ-30 מטר מהפארק, שוכנות כבר יותר מ-10 שנים בריכות של בוצה רעילה – מאות אלפי טונות של אדמה נגועה ברעלים שהוצאה מקרקעית הנחל, חשופה לעיני כל, המזהמת את הסביבה ואת הפארק.

הכל התחיל בחורף 91'

חורף משוגע היה חורף 91'. הגשם הכה בלי רחמים, ערוצי אכזב הפכו באחת לנחלים שוצפים. רשתות חשמל קרסו, כבישים נפערו, נתיבי איילון עלו על גדותיהם. התשתיות לא היו ערוכות לחורף סוער כזה. היקף הנזקים הישירים כתוצאה מהצפת הגשרים, חסימת עורקי תחבורה ופינויין של שכונות שלמות, בעיקר באיזור מפרץ חיפה, הקריות ומרכז הארץ נאמד אז ביותר מ-200 מיליון שקל.

ותיקי מפרץ חיפה זוכרים היטב את אותו חורף. נחל הקישון שהיה אז מזוהם הרבה יותר הוצף ומימיוהתפזרו לכל עבר וחדרו בין השאר לבתי-מגורים של תושבי קריית אתא וקריית ביאליק. השירות ההידרולוגי, שביצע מדידות ספיקה (כמות המים הזורמים – א.ל) לאורך תוואי הנחל, מדד באותה תקופה ספיקת שיא של 218 מ"ק בשנייה – זרימה נדירה בהיקפה בנחל, המתרחשת פעם ב-30 שנה.

עיריית חיפה, האחראית על נחל הקישון, נדרשה אז לתת פתרון. שנתיים אחרי אותו חורף הוחלט על ביצוע עבודות חפירה לאורך ערוץ הנחל במטרה להעמיקו, להגדיל את יכולת הספיקה שלו ולהסיר איום של הצפה נוספת בעתיד. 360 אלף טון של בוצה הוצאו אז מקרקעית נחל הקישון – אדמה ספוגה ברעלים, מתכות כבדות וחומרים מסרטנים בני עשרות שנים.

בדיקות מעבדה של הרכב החומר שנעשו בשנת 2002 עבור רשות נחל הקישון, העלו כי בבריכות יש כ-65 טון של מתכות כבדות רעילות, כמו ארסן , כרום, קדמיום ועופרת ו-35 אלף טון חומרים אורגניים מסוכנים.

החומר המזוהם שהוצא מהקרקעית נזרק, פשוטו כמשמעו, לאורך גדות הנחל, בשטחים שהוגדרו "בריכות אגירה זמניות" ורופדו ביריעות פלסטיק למניעת חלחול החומר הרעיל למי התהום. 11 בריכות בשטחים הפתוחים של נמל חיפה ובסמוך לבית הספר הטכני של חיל האוויר נוצרו במהלך העבודות שהחלו ב-93' ונמשכו שלוש שנים.

פארק הקישון הוקם בינואר 2001 על שטח של כ-33 דונם, החשוף כולו לבריכות הסמוכות. בדו"ח שנתי שהפיקה רשות נחל הקישון ב-2003 היא מתגאה כי "את הפארק פוקדים מבקרים רבים בעיקר בסופי-שבוע". עוד נכתב בדו"ח: "רשות הנחל מתכננת שדרוג הפארק על-ידי הוספת מתקן משחקים, הרחבת פינת המנגלים והקמת מרפסת תצפית על גדת הנחל. עם השלמת רחבת האירועים במעגן הדיג הסמוך יהפוך האיזור למוקד פנאי ונופש תיירותי משולב".

חומרים מסוכנים בדגימות החול

אלא שדגימות חול שנלקחו מפארק הקישון והועברו לבדיקות מעבדה על-ידי עמותת "צלול", ונחשפות כאן לראשונה, מצאו כי ריכוז החומרים המוכלרים (חומרים אורגניים שעברו תהליך הכלרה וידועים כמסרטנים וככאלה שמצטברים ברקמות הגוף – א.ל) בהם גבוה פי 480 מהמותר על-פי התקן.

עוד נמצאה באדמת הפארק קבוצת חומרים הנקראים הידרו-פחמנים (חומרים הדומים לכימיקלים לשימוש ביתי – א.ל) בריכוז הגבוה פי שמונה מהמותר. חשיפה מוגברת להידרו-פחמנים עלולה, לדברי אנשי עמותת "צלול", לגרום למחלות-דם, לפגיעה במערכת החיסונית, בעור ובעיניים, כמו גם להפרעות עצביות. סיור בבריכות הבוצה, המצויות בגדה השנייה של הנחל, אליהן הגישה חופשית, ללא כל שילוט המזהיר מפני סכנה של חשיפה לרעלים, מגלה אדמה צרובה. מתה.

ריח חריף עומד באוויר, האדמה עירומה מצמחייה. "אף פעם לא שמענו שיש בעיה עם האדמה של הפארק", אומרת מירי גרוסמן, המבקרת במקום עם שלושת ילדיה. "האמת? זה לא ממש מעניין ולא מפחיד. ממילא אנחנו חיים בחיפה על חבית של חומר נפץ ורגילים לנשום כל בוקר את עשן המפעלים ובתי-הזיקוק. חסר לנו ירוק בעיניים, אז לא נבוא? זה מקום יפה, עשר דקות מהבית".

"זה סיפור עצוב", אומר איציק רגב, המשמש בשנה האחרונה כיו"ר רשות נחל הקישון, הגוף האחראי על בריאות הנחל וסביבותיו. "נמסרו לי מספר פתרונות לטיפול בבעיה, אבל אף אחד מהם לא השביע את רצוני. חשבו לקחת את בריכות הבוצה ברכבת לרמלה ושם לשרוף את זה, אבל לי זה נראה רעיון אווילי, בדיוק כמו שאמרו לי המומחים".

"הקמתי ועדה של מומחים מהטכניון, שעליה הוטל לבדוק איזה רעילות, כמה רעילות ואיך רעילות יש גם בתוך הקישון וגם בבריכות הבוצה. הם צריכים להגיד לי איך ניתן לטהר את המקום".

כבר יותר מ-10 שנים שבריכות הבוצה נמצאות מסביב לקישון. למה לוקח כל-כך הרבה זמן לפנות אותן?

"אני לא יודע. אני מאוד כועס על העניין הזה. גם כאזרח. אין לי הסבר לזה".

תוצאות בדיקה של מעבדה אובייקטיבית מעלות שאדמת פארק הקישון מזוהמת ומסוכנת. אתה מודע לכך?

"אני לא יודע מה זה מעבדה אובייקטיבית. אני לא שולל את הממצאים בהבל-פה, אבל יש לנו את הממצאים שלנו, שמתפרסמים גם באינטרנט, ואנחנו רואים רק אותם כמחייבים. אנחנו עושים את הבדיקות ברמת אובייקטיביות הכי גדולה שאפשר".

האם בדקתם אי-פעם את הרכב אדמת הפארק?

"היו כל מיני בדיקות, אני לא יודע להגיד לך. זה פחות מדאיג אותנו, כי אתה לא מתרחץ בפארק. אף פעם לא שמעתי מאף גורם, כולל עמותת 'צלול', שמי שהולך בפארק מסכן את עצמו. זה חדש לי".

מבין 11 בריכות הבוצה שפוזרו לאורך הקישון נשארו כיום שמונה. בשנת 2001 הועברה תכולת בריכה אחת, כ-4,000 טון בוצה, לשריפה במפעלי "נשר" ברמלה. הדבר נעשה כחלק מניסוי שביקש לטפל בבעיית הבריכות אולם התברר שיצר בעיה חדשה. "הבריכות מכילות מתכות כבדות שאינן מתפרקות בשריפה, והן התפזרו באוויר של רמלה", אומר ליעד אורתר, מעמותת "צלול".

דובר המשרד לאיכות הסביבה מגיב בזהירות: "בוצע פיילוט באמצעות רשות הקישון, של שריפת הבוצה במפעלי נשר ברמלה. בשל התנגדות הציבור, הופסקה שריפת הבוצה במפעל".

המים המזוהמים חוזרים לנחל

תכולת שתי בריכות נוספות, שהכילו כ-5,000 טון בוצה כל אחת, התפזרה במהלך השנים בסביבות הנחל. הדבר קרה כתוצאה מעבודות להטיית נחל גדורה הסמוך לשטח שבו נמצאו שתי הבריכות. הנתיב החדש של נחל גדורה סחף חזרה את הבוצה הרעילה אל תוך הנחל.

שלוש בריכות נוספות עושות את דרכן חזרה לנחל בתהליך איטי מדי חורף. המהנדסים שתכננו את הבריכות הקימו צינור ניקוז, למקרה של הצפת הבריכות במי-גשם, אלא שצינור הניקוז של הבריכות מוביל את מי-הגשם יחד עם הבוצה חזרה לנחל. "מפגע רחב היקף כמו בריכות הבוצה הוא בדיוק הסיבה שצריך לסגור את הפארק לציבור", אומר יריב אברמוביץ', מנכ"ל עמותת "צלול".

"אבל מה עושים במקום זה? בונים פארק תיירותי וקוראים לתושבי חיפה לבוא להשתרע על הדשא מול פצצת הזמן הסביבתית המתקתקת הזו. "איזור בריכות הבוצה צריך שיהיה מגודר ומשולט בשלטי אזהרה. אנחנו זוכרים מה חוללה הבוצה הזו לצוללי הקישון ודייגיה. קשה לתפוס איך מישהו העלה על דעתו שלא לגדר איזור מסוכן שכזה.

די להסתובב באיזור בריכות הקישון כדי להריח את ריח המוות". "קיימת סכנה ממשית של חלחול החומרים המסוכנים למי התהום שמתחת ליריעות הפלסטיק", אומר יועץ בכיר למשרד לאיכות הסביבה, המכיר מקרוב את הנושא. "חלק מיריעות הפלסטיק פגועות כתוצאה מקידוחים שנעשו לאורך השנים. הן ישנות, ובכל פעם שיש גשם – מים נקיים שפוגעים בשכבה העליונה מחלחלים למטה וסוחפים איתם רעלים שמזהמים את מי-התהום. מדובר ברעלים בני עשרות שנים".

מה הופך את האתר למסוכן?

"צריך לשים את הדברים בפרופורציות. אין סכנה מיידית כתוצאה מחשיפה לאתר. עם זאת, מדובר בכמות עצומה של רעלים החשופים לעיני כל ולרוחות השמיים באתר לא מגודר שהגישה אליו חופשית. ברור שבריכות הבוצה מזהמות את הסביבה בתהליך איטי אבל בטוח. אחרי הכל, הן נמצאות שם כבר עשר שנים".