יום פטריק הקדוש - הסיפור המלא

אה, השבעה עשר במארס. איזה תענוג. איזו זכות נפלה בחיקנו – העם הנבחר - לחגוג את חגו של עוד קדוש נוצרי. אחרי היום האחרון של השנה האזרחית (שחלק עדיין מתעקשים לקרוא לו "סילבסטר"), החג החביב ביותר הוא חגם של האירים, הלוא הוא יום פטריק הקדוש, שחל היום.

פטריק זה, היה בסך הכל כנראה אדם די מיוחד וחיובי. נכון, הוא לא היה "משלנו", ונכון, הוא הטיף לנצרות, אבל רבים שוכחים את העובדה שכנער הוא נחטף מביתו – במערב בריטניה – ונמכר לעבדות. במאה החמישית, שבה חי את מרבית חייו וגם מת, היו האירים פושטים על מערב ווילס ומערב "בריטניה" וחוטפים משם "בני ערובה". פטריק עצמו, שכנראה בא מבית מכובד למדי, מצא את עצמו רועה כבשים באירלנד, מקום בו, לאחר שש שנות עבדות היתה לו ההתגלות הראשונה. בחלומו, כך אומרת האגדה, התגלה לו שספינה עומדת להגיע ולעגון בחוף. הוא ברח, מצא את הספינה וחזר לבריטניה. פטריק (אגב, הוא נולד בשם סוקט) עצמו סיפר על התגלות אחרת, חשובה הרבה יותר. בהתגלות הזאת קרא אליו קולה של אירלנד לחזור לאי, ולא סתם לחזור, אלא כמסיונר.

בשנת 432, אחרי שלמד כמה שנים בצרפת, נשלח, מי שעכשיו נקרא הבישוף פטריקוס, לאירלנד על ידי האפיפיור, כדי להמשיך את עבודתו של קודמו – הבישוף פלאדיוס. הסטוריונים חלוקים עד כמה הוא היה מוצלח במשימתו, ואם אכן המיר הרבה אירים עובדי אלילים והיטבילם לנצרות, אבל ככל הנראה הוא או תלמידיו שוטטו ברחבי האי במשך עשרים או שלושים שנה ועסקו במרץ במלאכתם. שניים או שלושה עשורים, הדעה הרווחת היא שפטריק מת ממש היום, ה- 17 במארס, בשנת 461.

במשך השנים, נקשרו הרבה אגדות בפטריק הקדוש. חלק יחסו לו את גרוש הנחשים מאירלנד (הם שכחו רק לציין שמעולם לא היו נחשים באירלנד, אבל ניחא). אגב, יש עוד מקום שבו לא היו נחשים – ניו זילנד- אבל שם משום מה, זה התקבל באופן טבעי לגמרי. אגדה אחרת קשורה בכך שב- 17 למארס פטריק הוציא את "אבן הקור" מהמים, ובכך העביר וסיים את החורף והביא את עונת הזריעה, ציון דרך חקלאי חשוב. שתי הסיבות האלה – תאריך מותו המשוער והאגדה הזאת, שאגב מתקשרת יותר למנהגים פגאניים – הן כנראה בבסיס תאריך חגיגת יומו של מי שמעולם לא הועלה לדרגת קדוש על ידי הכנסיה ה"רשמית".

בהתחשב בכך שיום סנט פטריק הוכרז כחג רשמי רק בשנת 1903, האירים הצליחו לשכנע לא מעט אנשים בדי הרבה מדינות בעולם לחגוג איתם. בהתחשב בכך שרק בשנות השבעים ביטלו באירלנד את החוק שאוסר על פתיחת פאבים בתאריך הזה (מה? כן!), הרי שהלכנו כולנו כברת דרך רצינית. בשני העשורים האחרונים אמצו האירים את היום הזה חזק חזק לחיקם, ולשכת התיירות האירית, יחד עם תעשיית הבירה והאייריש קרים חוגגות שבוע שלם של פטריק הקדוש, ומצעדים שנערכים בכל רחבי העולם, אך (עדיין?) לא כאן.

לאות הזדהות עם העם שצורך אולי הכי הרבה בירה בעולם – וזה שאסר לאחרונה על עישון בפאבים שלו – יחגגו הבארים האיריים בכל רחבי הארץ. מהמרפיז בהרצליה והטמפל בר שבמתחם הסינמה סיטי בגלילות, דרך אלה שבתל אביב ויש להניח שעד רחובות – מתקיימים מאתמול וגם הערב ארועי שמחה, מבצעי הגרלה וריקודים, ומצטרפים אליהם אחרים, שמציעים סטאוטים במחירים נמוכים, הופעות או הפתעות אחרות.

ואם אנחנו כבר נוגעים באייריש קרים וגינס, כדאי שנדע כמה דברים:

מותגי הבירה המפורסמים של אירלנד הם גינס, מרפי'ז, קילקני, הארפ, בימיש ו... סמית'יקס. האחרונה – אדומה - מיוצרת גם היא בקילקני והיא הסוד של המקומיים. אם אתם נוסעים לאירלנד, נסו אותה.

אייריש קרים הוא למעשה המצאה של חברת ביילי - המצאה חדשה מאוד. המשקה הזה – שפתח סקציה חדשה לגמרי של ליקרים מבוססי שמנת – הושק לראשונה ב- 1974, והפך ל"קרים ליקר" הראשון בעולם. זהו לא רק ליקר השמנת המוביל בעולם – 70% מהשוק עם 150,000 בקבוקים ביום – אלא שהוא הליקר המצליח ביותר בעולם. בכלל, 50% מכל האלכוהול שאירלנד מייצאת הוא בייליס אייריש קרים. ואם אתם לא מחובבי הקרים למיניהם, אבל מחפשים משהו חלק ונעים להעביר איתו ערב, אל תשכחו כמובן את הוויסקי האירי החביב. אם תרצו לקרוא ספר שאין כמוהו לתאור האוירה בפאבים האיריים באירלנד, ובכלל ללמוד משהו על העם החביב הזה, אני ממליץ לכם לקרוא את "Round Ireland with a Fridge" של טוני הואקס.

B52

אופן ההכנה:

צקו, בכוס שוט גבוהה, מעל גב של כף, שכבה מעל שכבה של:

1/2 מנה ליקר קפה – קלואה

1/2  מנה בייליס אייריש קרים

1/2  מנה ליקר תפוזים

נזיד אירי - Irish Stew

מנה זו זכתה לתדמית של מעין "זרוק בה כל מה שאתה רוצה", לא מעט בזכות הקטע המפורסם מספרו האלמותי של ג'רום ק. ג'רום, שלושה בסירה אחת מלבד הכלב, בו הוא מתאר את הכנתו של נזיד אירי. האמת היא, שאין כמו התרגום הנפלא, המשובח והמצחיק עד דמעות שעשה לספר הזה יאיר בורלא. תרגום עשיר ויצירתי ממש כמו הנזיד הזה:

"ג'ורג' אמר, כי אין כל טעם לשים רק שלושה תפוחי אדמה בנזיד. לפיכך רחצנו במים עוד עשרה והטלנו אותם לקדרה ללא קילוף. הטלנו פנימה גם ראש כרוב וחופן אפונים. ג'ורג' ערבב הכל יחד, והגיע למסקנה, שעדיין יש מקום פנוי לרוב בקדרה.

הלכנו איפוא ורוקנו את שני התרמילים, אספנו כל מיני שירים וזנבות והוספנו אותם לתבשיל, בינהם חצי פשטידת בשר ושלוש קציצות קרות. אחרי כן, מצא ג'ורג' קופסת סרדינים ריקה למחצה, ושפך גם את תכנה אל הקדרה. הוא אמר, כי יתרונו של תבשיל זה, שאתה יכול להפטר מהמון שאריות שונות. איתרתי בתרמיל ארבע ביצים סדוקות וגם אותן שמנו בקדרה. ג'ורג' אמר, שיש בהן כדי להעשיר את הרוטב".

מתכון של איתי הרגיל – מהבארים "נורמן" ו- "נורמה ג'ין"

1 שורש סלרי קלוף

1 שורש פטרוזיליה קלוף

3 גזרים – חתוכים לטבעות

1 בצל גדול קלוף

4-5 תפו"א קלופים וחתוכים לקוביות (או יותר אם רוצים נזיד סמיך ולא מרק)

1 ק"ג צוואר או כתף בקר חתוך לקוביות

6 עצמות אוסובוקו בקר

2 כפות קמח

3-4 עלי דפנה חצויים

1 כרוב קטן – חתוך לקשתות (רבעי טבעות)

1 כרישה – החלקים הבהירים, מנוקה וחתוכה לטבעות

1 ליטר בירת סטאוט אירית מסוג בימיש

8 מסמרי ציפורן

1 כף טימין

צרור פטרוזיליה קצוצה

אגוז מוסקט מגורר

מלח ופלפל לתיבול

חמאה לטיגון

1. תוקעים את מקלות הציפורן בבצל. מחממים חמאה בסיר מרק ו"סוגרים" בה את קוביות הבקר.
2. תוך הוספה וערבוב איטיים של הקמח, מוסיפים את השורשים, אחד הגזרים, עצמות האוסובוקו, הבצל ועלי הדפנה ומכסים במים. מביאים לרתיחה, מסירים את הקצף שעולה, ומבשלים על אש קטנה שעה וחצי.
3. לאחר שעה וחצי מוסיפים את הכרוב החתוך לרבעי טבעות, את הכרישה ואת הגזרים החתוכים לטבעות, את הטימין ומוסיפים את הבירה.
4. לאחר חצי שעה נוספת מוסיפים את תפוחי האדמה, מלח ופלפל. כשתפוחי האדמה מוכנים, גם המרק מוכן.
5. מכבים את האש ומוסיפים את הפטרוזיליה וקצת אגוז מוסקט. מתקנים תיבול ומגישים חם.