חיו בכוונה!!!

עם שלם. קבוצה עצומה של בני אדם, כולם קפואים. לכולם שאיפות בגובה הדשא. התעוררו אנשים - אתם האזרחים המושלמים! זומבים, פאסיבים, מהופנטים ע"י טלוויזיה מכוונת היטב, עשויה כדי לאלחש אתכם. צפו. קנו. הצביעו לבובה מימין, או לבובה משמאל. עיניים בוהות - המוח רך משנים של עבודה קשה למען המושכים בחוטים. שכר מינימום, שעות מטורפות.

לשמור את מושבת הנמלים הזו זזה, פעילה, למען המלכה. לא שואלים, לא תוהים, את החלומות שלכם תפרו לכם במשרדי פרסום, את מסלול החיים שלכם כתבו מוחות קדחתניים כדי לשמור על מצב קיים - הם, המעטים, למעלה. אתם, כולכם, למטה.

ולא רק כלכלית - מספר קטן מאד של אנשים קובע מה תראו בטלוויזיה, מה תקראו בעיתון, מה נחשב כ"חדשות" כדי שתגידו "אוי, לא ראיתי חדשות כל היום!" מה זה מזכיר לכם? אני אגיד לכם-

"לא הנחתי תפילין כל היום". סוגדים, מעריצים, מחכים למוצא פיהם. כוכב נולד, טלנובלות, סמי סלבס במעמד של קובעי דעת ציבור, מובילי דורות שלמים שלא יכולים לנסח משפט אחד בבהירות. 

עורו, אנשים! גוזלים מכם את כספכם, את זמנכם, מעצבים בשתי ידיים שהן לא שלכם את אישיותכם, את מוחות ילדכם. ואתם אומרים תודה.

"תאמין לי, מה אני צריך יותר מזה?"

אתם צריכים לחיות.

לחיות פרושו לשאוף, לשאול, לתהות, לעשות, ליצור דברים שהם שלכם!!! כולנו נמוגים אל תוך הסטטיסטיקות, אחוזים, מספרים. מציגים בפניכם מצע של שקרים - זוהי תעמולת מלחמה - וזה לא קשור לימין שמאל, למעלה למטה. המצב המסוכן ביותר לממסד הוא מצב שבו אזרחים מתחילים לשאול שאלות. לחשוב שיש אפשרות אחרת. לשאוף.

למה אתם חושבים שמציגים את הטרור ככוח עליון?

"מזל שירדתי מהאוטובוס דקה לפני, הכל מזל!!!"

הכל מזל?!!

אנשים עושים את זה ולא כוחות הטבע, ולכן אנשים יכלו כבר לפני שנים להפסיק את זה, באיזושהי צורה. לוותר, לא לוותר, להלחם, להכנע, לא חשוב.

אבל לא. למה לא?

כדי שתגידו "אנשים מתים פה על ימין ועל שמאל בפיגועים, אז לי יש את החוצפה לשאול שאלות? להטיל ספק במה שקורה? לדאוג לעצמי? להביע רעיונות?".

תשלמו ותשתקו

כל מה שאתם רואים, שומעים, חושבים - נלעס ועובד ע"י אנשים שייטב להם אם תשארו כמו שאתם - המון צרכני ושותק. רוצים שתשלמו, ותשתקו. כמו ילדים טובים. אז המשיכו בחייכם, הנמיכו ציפיות, העיקר שתקומו בבוקר לעבודה. ואז תתעוררו בגיל 70, כשצל צילו של חלום רחוק רודף אתכם: משהו של נעורים, לפני שוויתרתם, מטושטש. מה זה היה? העיקר שמכתב ההוקרה על 40 שנות עבודה במפעל יושב לכם על הקיר, העיקר שחינכתם את בניכם לאותה דרך. רוב האנשים מתים בגיל 40, ונקברים בגיל 80.