בהמרדה כמו בהמרדה

חסימות הכבישים הן קרוב לוודאי רק יריית הפתיחה במסכת צעדים שיבוצעו על ידי המתנחלים ותומכיהם, בדרך לסיכול תוכנית ההתנתקות. צעד זה, ואלה שיבואו בעקבותיו, מטרתם ברורה - להקשות על כוחות הביטחון בביצוע המשימה, בדרך לסיכול מוחלט של התוכנית. בכינוס לשכת עורכי-הדין אמר היועץ המשפטי לממשלה, כי יש למתוח ככל האפשר את יכולת ההכלה של המדינה, בכל הקשור לזכותם של מתנגדי ההתנתקות למחות. אבל האם חסימת כבישים וצמתים היא מחאה לגיטימית? במקרה זה, פסק היועץ מזוז, מדובר בהמרדה, שעליה אמורים להיות מושתים עונשים כבדים. 

ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות החלה עוד בטרם זו אושרה בממשלה ובכנסת. היא התחילה בניסיון לקיים משאל עם - מעין מעקף של הגוף הריבון בישראל. במקביל, צעדי המחאה שנועדו לטרפד את התוכנית הולכים ומחריפים. כך, הולכות ורבות הקריאות לסירוב פקודה, מרי אזרחי והעדפת הסמכות הרבנית על פני החוק. חסימות הכבישים הן הוצאה לפועל של הקריאות הללו. החסימות נועדו לעצור את מהלכם התקין של החיים במדינת ישראל. משמעותן אחת - העדפת הצו הדתי על פני הצו הריבוני, ולפיכך זהו ניסיון לערער את אושיות השלטון הריבוני. 

יתרה מזאת: חסימות הכבישים הן המשך ישיר לתרבות הפרת החוק ואי אכיפת החוק בשטחים - החל מההתנחלות הראשונה, דרך הפרות החוק הגסות לכל אורך שנות השלטון הישראלי בשטחים, ועד אחרון המאחזים שנבנים גם בימים אלה ממש. מסבסטיה ועד הקרוואן הבודד בפאתי אחרון המאחזים - שלטון החוק פסח על המתנחלים בשטחים, ואלה התרגלו לקיים תרבות של לית דין ולית דיין. עכשיו, מייבאים המתנחלים את אותן שיטות לתוככי ישראל הריבונית, וזו כבר סכנה אמיתית. 

בידי המשטרה אמצעים רבים לפיזור הפגנות - החל מסיכול מודיעיני, והמשך בגז מדמיע, אלות, זרנוקי מים, שוטרים רכובים על סוסים, כדורי צבע ועוד. ראינו את המשטרה משתמשת באמצעים אלה במהלך פיזור הפגנות הסטודנטים או הדרוזים. חסימת הכבישים האחרונה במוצאי שבת עברה אמנם בשקט יחסי (כי עם ישראל צפה במשחק הכדורגל ישראל-אירלנד, איך לא סיפרו למתנחלים?), אבל המשטרה אינה יכולה להמתין עוד, ועליה לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה. פיזור ההפגנות "בידיים" אינו אפקטיבי. אם פיזור הפגנה אורך כשעה, כאשר השוטרים נוטלים כל מפגין מפרכס ומפרפר בידיהם, הרי שהמפגינים השיגו את מטרתם. כך, דמותה של המשטרה אינה מתחזקת וההרתעה שלה פוחתת.

גם למערכת המשפט תפקיד מכריע במניעת הסלמת האלימות ושיתוק החיים. למרות עמדתו של מזוז, היחס של מערכת המשפט לחוסמי הכבישים הוא כשל פוחחים המפגינים משובות נעורים. במקום זה, עליהם לרדת לעומק המעשה ולתפסו כערעור על לגיטימיות ההליך הדמוקרטי, בדרכים לא לגיטימיות. צעד כזה יביא את בית-המשפט להכרה שמעשים פסולים אלה ראויים לענישה מחמירה. החוק נוקב בעונשים שיש להשית בעבירת ההמרדה - ויש להשיתם.

למרות ההבנה לכאב המפונים ותומכיהם, אסור שהאמפטיה כלפיהם תמנע מהרשויות לפעול בכל הכוח נגד הניסיון לערער אושיות הדמוקרטיה. מי שמשכיל ללמוד מההיסטוריה יודע, שרבות מהדמוקרטיות קרסו בגלל רפיון ידן של רשויות החוק, אשר לא השכילו להתעורר בזמן ולאחוז בכל האמצעים העומדים לרשותם. הנהגת המתנחלים, גם היא צריכה למתוח את גבול המחאה ולהציב את נורמות ההתנהגות הרצויות. בפעם הבאה, כבר אי אפשר יהיה להאשים את העשב השוטה.

רחל דולב, לשעבר הצנזורית הראשית 

עוד בנושא:

• אינתיפאדת הכבישים
• נראה אתכם, שמאלנים
  

חדש בעמוד הדעות: קריקטורה אקטואלית