מחנה אופקים: "אם צריך, נישן על החול"

כפר מימון, מאחוריך: אחרי עצרת המחאה הגדולה שקיימו בשדרות התפנו המפגינים - אנשי ימין וחברים, ללינה במחנה האוהלים שהוקם עבורם בפארק אופקים העצום בגודלו. "אפילו בניצנים לא התארגנו כך", קרצו באי המחנה, שנראה כמו ג'מבורי רחב היקף.

בטור של אלפים ומול 15 אלף שוטרים וחיילים החוסמים את דרכם אל גוש קטיף זרמו המפגינים והתמקמו במרחבי ההפקה הענקית שארגנה מועצת יש"ע. הארגון כמעט מושלם ולכל אחד נמצא מקום לינה ופינה להתארגן. המשטרה מאבטחת את המקום ולא מפריעה למפגינים - הכל לפי הסיכומים. אוטובוסים על אוטובוסים מגיעים כל הזמן לאזור.

"הקדוש ברוך הוא מוליך אותנו ובמקום שבו ישים אותנו - שם נהיה", סיפרו שתי אמהות שהגיעו לעצרת עם ארבעת ילדיהן. השישה הגיעו מכפר סבא, עברו דרך שדרות, ועכשיו מצאו עצמם באופקים. "לא תכננו כל כך לבלות כאן את הלילה", אומרות האמהות. "לא ברור איך נחזור הביתה. תחבורה ציבורית שנוסעת צפונה, אין בשעה זו". השתיים מקוות למצוא טרמפ ומנסות את מזלן בין נהגי האוטובוסים הרבים שזורמים כל העת לאופקים ומורידים נוסעים. אולי אחד מהם ממשיך צפונה.

שלושה נערים בני 16 הגיעו מכפר סבא, ללא הוריהם, ללא שקי שינה ומתכוונים להישאר עד יום שישי לפחות. "באנו כמו שאנחנו, עם כל הרצון. אם נצטרך נישן על החול, איך שאנחנו ועד מתי שנצטרך", אמר אחד מהם.

לצד הדור הצעיר נמצאים גם אזרחים ותיקים יותר. דב פרידמן, בן 80 מרמת גן, טוען שהגיע לעצרת כי רצונו "לישון טוב בלילה אחרי שעשיתי משהו כדי לא להפקיר את בתי חברי. שרון היה בשבילי סגנו של אלוקים אך היום הוא סגנו של השטן". דב נושא עימו שלט שעל צד האחד נכתב "הליכוד בשנת 2009 = סטלין קטן והסמרטוטים", ומעברו השני "מופז הקברן מקבר יוסף – אמיץ בפינוי גוש קטיף".

מנכ"ל אגודת "שי" העוזרת לחולים בירושלים, אריאל חיים, הגיע גם הוא לאופקים ללא בגדים להחלפה וציוד לינה. הוא יושב על כיסא, לבוש כולו לבן, ולצידו רק עמדת התרמה. "בגלל שנאת חינם חרבה ירושלים, והגאולה תבוא על ידי אהבת חינם. שרון עושה שנאת חינם. חבל, צריכים לעזור אחד לשני ולתת צדקה. אני מאחל לשרון רפואה שלמה – רפואת הנפש", דברי חיים.

ויש מי שקוראים לא רק למנוע את הפינוי של המתנחלים, אלא לפנות אחרים. טרסר בנימין, בן 31 מחדרה, קיבל את פני המפגינים בשלט "או אנחנו או הם. יש פיתרון – לגרש את האויב הערבי. על החתום, מטה 'כהנא צדק'". לדבריו, הוא כופר באלוהים אך בלי עזה אין זכות לקיומן של תל אביב או באר שבע.

ומה באשר לתושבי אופקים? ישראל ברזילי, בעליו של הדיסקוטק היחידי באופקים, סגר את שעריו של המועדון, "חאן

האופק", בפעם הראשונה מזה 15 שנים. "אני אהיה סגור במשך כל השבוע כדי לכבד את האורחים של העיר אופקים. זה די היסטורי כי זו הפעם הראשונה שבה אני סוגר את המקום, סוף סוף קצת חופש", הוא מספר.

חלק גדול מהתושבים פתחו את בתיהם והחלו לארח את משתתפי העצרת.  חלקם הציעו לבאים קפה ועוגיות. גם בשדרות קיבלו את פניהם של הבאים בסבר פנים יפות. רחל עמוס, תושבת ותיקה בשדרות, ארגנה כמה עשרות נשים במטרה להכין עשרות קילוגרמים של קוסקוס. "ביקשו מאיתנו לעזור לתושבים שבאים לפה. חשבנו מיד שצריך להכין להם אוכל. ביום שלישי נהוג לאכול בשדרות קוסקוס ולכן אנחנו יושבות פה ומכינות הר של קוסקוס. כל מי שיהיה רעב, יוכל לבוא ולאכול כאן", אמרה אחת הנשים בקבוצה.

אלעד דויטש הגיע מירושלים לפנות בוקר. "אנחנו פשוט המומים ומתרגשים מול האירוח והכנסת האורחים הזו. יש פה חיבוק והמון אהבה בלי סוף. מי שלא בא לפה לא יודע על מה אני מדבר. פשוט מדהים איך שקיבלו אותנו פה, האווירה פה והחמימות. אנחנו הגענו לפה כמה עשרות לפנות בוקר כי חששנו שיהיו פקקים ומחסומים ואנחנו נהיה פה כמה זמן שצריך. יש לנו ציוד לשהייה ארוכה מאוד".

נריה פרש, הגיע גם הוא מיישוב ליד ירושלים, "הופתענו מאוד מקבלת הפנים פה. מקבלים אותנו כל כך יפה. כל מקום שאנחנו הולכים שואלים אותנו אם אנחנו צריכים משהו, אם הכל בסדר. הזמינו אותנו לשתות קפה בכמה בתים פה ובכלל האווירה פה מאוד נעימה. אין ספק שיהיה פה הרבה יותר קל להישאר".