לא הגיוני

בנימין נתניהו הוא מהפוליטיקאים הנבונים והמעמיקים ביותר בזירה הישראלית. הדברים אינם משתקפים בהכרח במעשיו הפוליטיים, מסיבה אחת: נתניהו נוטה לא אחת לנתח את הדברים מתוך תפיסה של רדיפה, לפיה הסביבה מתכננת נגדו את הרע ביותר ועושה יד אחת כדי להכשילו. מי שזכה לשמוע מפיו ניתוח פוליטי קיבל לעיתים קרובות תמונה, לפיה כל המתרחש מקורו בצורך העצום של כולם לעצור את ביבי.

פראנויה ופאניקה הן שתי יועצות רעות, במיוחד כשהיריב שלך הוא אריאל שרון. כך נכשל נתניהו כשהחליט, מתוך חישובי יתר מסובכים, שלא להתמודד מול שרון בפריימריס ב-2001, וכך נכשל כשהחליט כן להתמודד ב-2003, ומצא מולו שרון שמיצב את עצמו כמנהיג האחראי, המנוסה והבשל.

גם החסיד הנלהב ביותר של נתניהו, ולא נותרו הרבה כאלה, יתקשה למצוא הגיון רב בהתפטרותו ממשרד האוצר, בעיתוי הזה. ההתפטרות באה לא רק מאוחר מכדי לעצור את תכנית ההינתקות, אלא גם מכדי לקחת קרדיט על המאמצים לסכלה.

הימין הישראלי הוא גוף מעשי וממוקד: גם הופעה משכנעת של נתניהו בעצרות ההתנגדות מכאן ועד לרגע שבו ייכנס ראשון המפנים לראשון היישובים, לא תסייע לביבי למצב את עצמו כמי שעשה הכל כדי לעצור את המהלך. הוא הצביע בעדו פעם אחר פעם, לא עמד באולטימטומים שהוא עצמו קבע ("משאל עם תוך שבועיים", "הצבעה מדורגת"), ברח מההצבעה על דחיית ההינתקות רק לפני שבועיים ונכשל כמעט בכל עימות שניסה ליצור מול שרון.

התמונה שתיזכר לא תהיה של ביבי העומד על עקרונותיו, אלא של שרון היושב בשלווה בתוך אולם המליאה, בעוד פניו המיוזעות של נתניהו מציצות מהמסדרון, בליל הפוטש הכושל כשהתכנית אושרה בכנסת. בעיני שרון, המעריך יותר מכל קור רוח תחת אש, זו היתה הוכחה שנתניהו פשוט לא קורץ מהחומר שיכול לגבור עליו. גם הטענה של נתניהו לפיה "לא רצה ששמו יהיה חתום על המהלך" לא אוחזת מים: שמו חתום עליו, ממש כמו שמם של כל שרי הממשלה שאישרו את ההינתקות פעם אחר פעם.

מקורבים לנתניהו אומרים שהוא היה משוכנע ששרון עומד לפטר אותו. אם זה אכן כך, זהו ניתוח העולה בקנה אחד עם קו האופי שצויין למעלה. לא היתה לשרון שום סיבה לפטר את ביבי, אבל ספק אם הוא מתרגש באמת מהתפטרותו. בקרב הצפוי ביניהם בליכוד, מי שנוטר לשרון על היציאה מעזה – ורואה בו את מי שמסוגל להוביל גם לנסיגות נוספות – ממילא יהיה נגדו. ראשי יש"ע, שרבים מהם אינם מחבבים את נתניהו במיוחד ואינם מאמינים לו, רואים בו כלי בלבד לצורך עצירת נסיגות נוספות. הם זוכרים איך נכנע תחת לחץ בוואי, ומתקשים להאמין שיהיה חזק יותר מול לחץ מדיני להמשך הנסיגות.

ההתפטרות מרחיקה את נתניהו מהמחנה שאליו התקרב בשנים האחרונות: ישראל הראשונה, זו שהתגייסה נגדו ב-1999 להפילו מהשלטון. כשר אוצר, תפקיד שבו הביא לידי ביטוי את העזות באמונותיו – ועשה זאת במסירות, נחרצות וכשרון – זכה ביבי להוקרה מהמגזר העסקי, שרובו התנגד לו כראש ממשלה. רוב המגזר הזה תומך בהינתקות. אבל לנתניהו זה אינו משנה: מבחינתו המאבק היחיד בעיר הוא בתוך הליכוד.

שרון, מנגד, מאמין שישכנע את המצביעים במפלגה בדבר אחד: איתו, הנצחון יהיה משמעותי יותר, וזה הדבר היחיד שמשנה. ההתפטרות לא עוזרת לנתניהו למוסס את הטיעון הזה. אם הוא רוצה לנצח את שרון, הוא יצטרך למצוא משהו טוב מזה בחודשים הבאים.