שולחן הניתוחים: האיטלקים חוזרים לאזור הטראומה

זה כבר הפך לקלישאי ונדוש, אבל אי אפשר להתחמק מזה. כשקלימאמיו בולוניה עלתה אמש (ד') לאימון בהיכל נוקיה, לחלק מאנשיה היו בוודאי לא מעט פרפרים בבטן. הפלאשבקים מגמר 2004, בו הושפלו 118:74, ודאי צפו במוחותיהם של יסמין רפשה, מרקו בלינלי, אראזם לורבק וסטפנו מנצ'ינלי, שהיו שם אז ונמצאים פה גם היום.

בולוניה מגיעה למשחק הערב עם רצף של שלושה הפסדים על הגב, כשהיא יודעת שרק ניצחון על גבול הסנסציה יוכל להחזיר אותה לתמונת העלייה לרבע הגמר. אבל מתברר שיש לה על מה לבנות.

אראזם לורבק. הפלאשבקים צפים במוחו (צילום: איי פי)

לאורך השנים, נהנתה מכבי לבעוט בלא מעט קבוצות באירופה. פחות מחודש לפני אותה השפלה בפיינל פור, חוותה ז'לגיריס קובנה את השלשה הגדולה בכל הזמנים מידיו של דריק שארפ והפסידה בשנייה האחרונה את ההעפלה לאותו אירוע. בעונה שלאחר מכן, הליטאים חזרו לזירת הפשע אחרי שבדרך הפסידו שוב למכבי, 102:75 בקובנה. והנקמה לא איחרה לבוא. ז'לגיריס 104, מכבי 102, תשעה חודשים מאוחר מדי מבחינתם.

אפשר לקחת את מחלקת הפוסט טראומה עוד כמה שנים לאחור. במאי 2001 זכתה מכבי בסופרוליג אחרי ניצחון בגמר על פנאתינייקוס. בקושי עברו שמונה חודשים, אריאל מקדונלד חזר להיכל בגופייה הירוקה ופאו ניצחה 79:86. רוצים עוד? יש. ב-1999 דרסה מכבי את טאו ויטוריה 64:104 בקרב בושידו משובח. הבאסקים חיכו בסבלנות עד שחזרו לרחוב יגאל אלון בפברואר 2003 וניצחו 69:72.

מטילי הרפשה יכולים לשאוב עידוד גם מההיסטוריה של מכבי נגד נציגות בולוניה. הצהובים פגשו את וירטוס ו/או פורטיטודו בשמונה מ-15 העונות האחרונות. רק באחד מהמקרים הללו (טימסיסטם, 1998) הם הצליחו להימלט מהפסד ביתי, ורק פעם אחת (וירטוס, 2003) השלימו ניצחון כפול - כשהמשחק הביתי מועתק לסלוניקי בגלל המלחמה בעיראק.

נהוג לומר שקשה לבטא במילים תחושות כמו אלו שחוו שחקני בולוניה באותו גמר. אבל הקפטן דאז, ג'אנלוקה באזילה, שעזב בקיץ לברצלונה והפסיד עמה העונה בתל אביב, תיאר את מה שעבר עליו באחד במאי 2004, במונולוג נדיר שהעניק לעיתון האיטלקי 'אל רוזטו די קרלינו', כפי שהופיע בזמנו באתר 'סל ניוז'. לא נגענו.

ג'אנלוקה באזילה. הוא עזב את בולוניה, הטראומה נשארה (צילום: איי פי)

"היתה לנו הרגשה טובה לפני המשחק. הרגשנו שהלחץ על מכבי, שאנחנו נגיע כאנדרדוג ונשחק יותר חופשי. היינו במצב מנטלי מצוין ומוכנים במאה אחוז, אבל ברגע שעלינו במדרגות לכיוון הפרקט, הכל השתנה. זה היה כמו להיכנס ללוע הר געש. האמת היא שבמדרגות אמר לי פטריסיו פראטו שמפה לא נצא בחיים, אבל עניתי לו שתמיד זה ככה ואחרי כמה דקות זה עובר.

"כשהגיעה הצגת השחקנים והציגו אותנו, היה מין הדף כזה של שריקות בוז. אף פעם לא שמעתי כזה דבר. הרגליים שלנו ממש רעדו. זה היה מצב בלתי ייאמן.

מעולם לא חשבתי שקהל יכול כל כך להשפיע, אבל העסק נגמר עוד לפני שהוא התחיל. שם התחלתי להפנים שמה שאמר לי פראטו אולי היה נכון.

"כשהתחיל המשחק, הכל התפוצץ לנו בפנים, ואם חשבתי שאנחנו נתעלם מהקהל ומהאווירה, באה מכבי וגמרה את המשחק תוך חמש דקות. בפסק הזמן הראשון רפשה כבר אמר שלא באנו להיות שטיח של מכבי, אבל גם הוא הבין את זה. זה היה פסק זמן משונה, כאילו כולנו הבנו שפה לא ננצח, אז לפחות נילחם בשביל הכבוד. במחצית כבר רצינו להיות במטוס. לעוף כמה שיותר מהר. הרגשנו כמו כלי השעשוע של מכבי והקהל שלה".

סיקור היורוליג באדיבות פורטל התיירות LastMinuteTravel.co.il פורטל מוביל להזמנת מוצרי תיירות כגון: טיסות, בתי מלון, הפלגות ועוד באישור מיידי.