10 המכות של אמא עובדת: מסבתא ועד שבירת שגרה
סבתות עסוקות, ישיבות בשעות שבהן ילדים מבית טוב צריכים לאכול ולהתקלח, כינים ברמת טפילות שמחייבת רה-ארגון של כל הבית, חופש מהמוסד החינוכי - כל אלה הם אויביה של האמא העובדת, ולא רק. הפעם חמש, בשבוע הבא - עוד חמש
1. סבתא עם קריירה
פעם לסבתות לא היתה קריירה. הן היו קמות בבוקר כדי להיות המנהלות של משק הבית, וכאשר ילדיהן בגרו והולידו צאצאים משלהם, המסלול היה מאוד ברור: הנכדים הולכים בבוקר לסבתא, ואמא-אבא הולכים לעבודה.
היום, כשכל סבתא היא אשת קריירה מפוארת, לכו תחפשו מישהי עם שיער לבן וסינר גדול שתשמור לכם על הילדים בהתראה של אפס זמן. יותר קל להריץ אישה לראשות הממשלה.
הצרה הופכת כפולה ומכופלת כשהסבתא העובדת יוצאת לפנסיה החלומית שלה בדיוק בשנים שבהן בניה ובנותיה עסוקים בבניית קריירה מפוארת. הילד חולה באבעבועות רוח? תשכחו מסבתא על תקן בייביסיטר, היא בדיוק השתחררה מעול העבודה ופניה נשואות אך ורק לכיוון אחד: הגשמה עצמית. מספרה בבוקר, הרצאות באוניברסיטה העממית בצהריים, פגישה עם חברות לקפה של פייב אוקלוק, ולקינוח - טורניר ברידג' עד השעות הקטנות.
מתגעגעים אליה? תתאמו מראש ותקפצו בשבת לצהריים, היא כבר תשים משהו בתנור (או שתזמין בטייק אווי).
2. ישיבות עבודה בשש בערב
ישיבות עבודה בשש בערב, בעיקר כאלה שנקבעות אד-הוק, הן תוצר של שני מצבים נפשיים: או שקובע אותן מנהל גבר שפוחד להגיע הביתה לשעות האמבטיה-ארוחת ערב-סיפור, ומעדיף שזוגתו תג'נגל בתוך התוהו ובוהו; או שקובעת אותן מנהלת אישה שסיימה כבר מזמן לגדל את הילדים (ע"ע). זמנה פנוי כמו של נהג מונית בשלוש לפנות בוקר, והיא כבר מזמן עשתה במוח אידיאליזציה של התקופה ולא מבינה למה זה כל כך בעייתי למצוא מישהו שיהיה עם הקטנים בין שש לתשע בערב. "הרי יש לך יותר משלוש שעות לנסות למצוא סידור", היא צולפת בך ממרומי הסטילטו שלה, ומעבירה ציפורניים אדומות מדם בשיערה שהשבוע תפס גוון של צהוב-חיטה.
ולמי שלא הבין: יש לה זמן גם לעשות ציפורניים (ואין סיכוי שהלק יירד בכלים או בכביסה), גם לצבוע שיער אחת לשבועיים והיא מזמן שכחה איפה הניחה את הסניקרס שלה. נראה אותה מנסה לטפס בעקבים למרומי הסולם בגן השעשועים כדי להוריד משם ילד תועה.
3. כינים
הן אף פעם לא באות לבד. תמיד בלהקות. תמיד בזמן הכי לא נוח. תמיד נשארות להרבה יותר מסתם כוס קפה. תמיד צריך להפוך את כל הבית לכבודן – להסיר, לכבס, להרתיח, למרק, שלא לדבר על לסרק. כינים הן ללא ספק אחד האויבים האלמותיים של האמהות העובדות. לא מספיק שהשעון שלנו דוהר בקצב של רכבת הרים, גם המכה הזאת נוחתת על ראשינו אחת לכמה שבועות.
זה מתחיל בגירודון קטן שאת מנסה להתעלם ממנו – "הילד סתם מזיע", את אומרת לעצמך באמצע ינואר, "יש לה קשקשים", את משכנעת אבל יודעת ששוב צריך להכין את השמפו המיוחד. ואז זה מתחיל. כבר אי אפשר להתעלם ממסכת הגירודים – ראש לכיור, סירוק של עשרים דקות על רטוב, דפיקת המסרק הצפוף על דופן הכיור כדי לראות כמה נבלות נופלות. ואז שטיפה בחומץ או בכל חומר אחר שהמצפון מתיר לך להתיר באמצעותו את קשרי הכינים משיערות הילדים.
ועוד לא דיברנו על הרתחת המצעים, הבגדים, מברשות השיניים והשמיכות. זהו. מהיום אין יותר פזור, הולכים לגן רק בצמות וכובע. עד הפעם הבאה.
4. אמהות שלא עובדות
לכל אמא יש אחת כזאת בגן של הילדים. האמא שלא עובדת. שמעולם לא עבדה. שאין לה שום כוונה לעבודה. אבל שמתה לממש את עצמה. אז היא עושה את זה בגן או בכיתה, לחדוות הגננת או המורה שזכו לעזר שכנגד. צריך מתנדבים לטיול בפארק? היא תמיד מוכנה, עם כובע, נעלי התעמלות וחטיפים לכל הכיתה. דרושים הורים לארגון מסיבת סוף שנה? קטן עליה. היא כותבת את הנאומים, עושה כוריאוגרפיה לריקודים והיא גם קוטפת את התודות בסוף מחרוזת השירים.
באופן כללי, אין לך סיכוי עליה. היא תמיד מחייכת. תמיד יש לה זמן. היא תמיד שותה כוס קפה עם הגננת ומתכננת את החגיגה הבאה. היא תופרת וילונות לכיתה, הולכת לקנות את חומרי היצירה ליום המשפחה, מאמצת אל ביתה את חיות המחמד של הגן בכל פעם שהילדים יוצאים לחופשה, מכירה בעל פה את שמות כל הילדים, יודעת לשייך אליהם את האמא-האבא-המטפלת והאחים הגדולים, זוכרת בעל פה את הסלולרי של הגננת, את הנייד של הסייעת ואת רשימת ימי ההולדת למילניום הבא.
לידה את נראית כמו סופה במדבר, כמו תאונת עבודה, כמו סניף של זארה אחרי מכירת סוף עונה. היא מצוחצחת ואת צונחת, היא מחייכת ואת מתנצלת, היא תמיד שם ואת תמיד בדרך.
5. ילדים, מחר חופש
הילדים בשטח? האמהות במתח. אין מה לעשות, השיגרה היא חברתה הטובה ביותר של האמא העובדת. למרות הבקרים הלחוצים, אין כמו לקום מוקדם, לתקתק את כולם ולדעת שלא משנה מה, בשמונה אפס אפס הזמן שלך הוא רק שלך ואת תבחרי איך להשקיע אותו (בפקקים בדרך לעבודה, בשיעור מתיחות במכון הכושר, בהשבת הבית לסדר אחרי התוהו ובוהו של הבוקר).
השפיות הזו, שמייצרת עבורנו מערכת החינוך הממוסדת והמתפקדת (לא כולל שביתות, עיצומים וחופשים) שווה לנו כל הון שבעולם. תמורתה אנחנו מוכנות לסבול אפילו ימי הורים מתישים, ליווי של טיולים שנתיים מזיעים ואף השתתפות מיותרת בחגיגות חנוכה ופורים. קחו מאיתנו כל דבר, רק אל תשאירו אותנו בלי מערכת שעות מסודרת.
ויש כמובן עוד 5 - שיתפרסמו בשבוע הבא. יש לכם רעיונות נוספים? אתם מוזמנים להשתמש במנגנון התגובות.
ענת לב-אדלר היא מחברת רב-המכר "סודות של אמהות עובדות", הוצאת ידיעות אחרונות
לטורים האחרונים של ענת לב-אדלר:
לפנייה לכתב/ת 
