אחי, לאן אתה רץ? מי רודף אחריך?
רוב חייו הוא היה ילד טוב ירושלים בכל התחומים, האביר על הסוס הלבן. ואז נפרד מהחברה שאיתה גר ועבר לת"א. כשהתוודה שיצא עם שבע בחורות שונות תוך שבוע, קלטתי פתאום שאח שלי הוא בעצם התגלמות המניאק התל-אביבי
"אחותי, אני מת מעייפות, ישנתי שש שעות כל השבוע, יצאתי עם שבע בחורות בשבוע האחרון", אמר אחי ומיד עבר לפירוט העלילות שמנעו ממנו לישון. "ביום שני יצאתי עם מישהי שהכרתי בפאב, חזרתי הביתה מוקדם וראיתי פניה מבחורה מג'יידייט אז פגשתי אותה, יצאנו ואז היא באה אלי ולא ישנו כל הלילה".
" לא ישנו כל הלילה זה שם קוד לסקס?" התעניינתי.
"לא שם קוד, אבל כן", ענה אחי בחיוך מלא שביעות רצון והמשיך בסאגת שבע הנערות.
"אתה דפוק", פסקתי.
"אני יודע", אמר.
"בחורות הן לא רק כוס", ציינתי.
"איך את מדברת לאחיך? תתביישי לך!" נזף בי.
"מישהו צריך לנער אותך. יש אדם בצד השני, אולי אחת מהבחורות התאהבה בך? מה היית אומר לאחת הידידות שלך אם היא היתה מספרת לך בשיא ההתלהבות שהיא הכירה מישהו מקסים, כולה בעננים, וכל זה ואז הבחור מעיף אותה או שהיא מגלה שהוא יוצא עם עוד בחורות?" שאלתי.
"הייתי אומר לה שהיא נפלה על עוד תל אביבי דפוק ושתשכח ממנו", ענה בלי להתבלבל.
"אתה מאלה שמוציאים שם רע לכל הבחורים", הכרזתי.
"אני יודע, אני התל-אביבי המניאק", אמר ועשה פרצוף מתבייש למחצה.
"אתה הולך ישר לגיהנום", נופפתי אצבע מאיימת אל מול פניו.
ילד טוב ירושלים מגיע לסדום ועמורה
הוא בן 31, רוב חייו היה ילד טוב ירושלים בכל התחומים, כולל התחום הזוגי. החבר האידאלי, האביר על הסוס הלבן, האקסיות שלו בטח יסכימו עם כל הגדרה כזאת. ואז הוא נפרד מהחברה שאיתה גר ועבר לתל אביב.
תוך מספר חודשים הילד טוב ירושלים אופסן בבוידעם, ואחי הצליח להתמזג בסביבה באופן כל כך מושלם, עד שהחיים שלו החלו להראות יותר כמו פרק מ"סקס והעיר הגדולה - גרסת זכר אלפא" ופחות כמו חיים של אדם אמיתי .
הקצב התגבר, בחורה אחר בחורה אחר בחורה, רצף בלתי פוסק של בחורות בכל צבעי הקשת, גילים שונים, תחומים שונים, כל אחת הפכה תומצתה במספר משפטים ונפסלה במספר משפטים אחרים.
ככל שהתגבר הקצב, הדרישות הפכו לבלתי אפשריות. רשימת הדרישות סבירה כביכול, אבל רשימת הפסילות ארוכה, אכזרית בהרבה ושטחית עד כדי בכי. חלק מהדרישות ברשימה גרמו לי לרצות לשלוח אותו למוסד סגור, אם לא כדי לקבל טיפול, לפחות כי אולי שם הוא ימצא איזו אנורקסית צעירה וחיננית שתענה על הסטנדרטים שלו לגוף נשי יפה.
לפעמים הוא מקטר שהוא עייף. "אז אל תצא היום", אני עונה לו, "תל אביב תשרוד יום אחד בלעדיך".
"לא היא לא, אני חייב לצאת, אולי אפגוש את אהבת חיי?" הוא אומר.
"רוצה לרוץ מהר לרוץ מהר, לרוץ מהר לפני שיגמר"
הוא לא ימצא אותה. הוא רץ, חייב להספיק את הכל, להכיר את כולן, הוא לא יכול לעצור בשביל אף אחת, מעבר לפינה תמיד יש בחורה יותר יפה, יותר חכמה, יותר מושכת, יותר מסעירה... הן מעניינות אותו לכמה שניות, הוא מנסה להתמקד אבל לא מצליח, כמו אדם בקרוסלה, הסחרור הופך את הדמויות למטושטשות, גורם להן להתמזג זו בזו עד שכל ניסיון לראות באמת נועד לכישלון. לפעמים נראה שנמאס לו, שהסחרור כבר עושה לו בחילה, אבל הקצב כל כך מהיר עד שהוא פוחד ממה שיקרה לו אם הוא ינסה לרדת.
הוא טוען שאני מגזימה, שאולי יהיה לו יותר קשה להתאהב במישהי, אבל אם תגיע האחת, היחידה והמיוחדת, היא תצליח לעצור את הסחרור, להבדיל את עצמה מים הבחורות שמסביב. מקווה שהוא צודק.
לפנייה לכתב/ת 
