שתף קטע נבחר

להחליף את דיסקט הכיבוש

החוק, המוסר והצדק נעצרו בקו הירוק. מי ייתן והשנה נדבר עד הסדר, ישובו בנים סוררים לגבולם ונתחיל בשיקום נשמתנו

הנה הנה עוד כמה חודשים ומלאו 40 שנה לכיבוש "הנאור" של צבאנו המהולל ביהודה, בשומרון וברצועת עזה. ישראל מתיימרת להיות מדינה נאורה, שותפה לאמנת ז'נבה הרביעית, זו הקובעת כי "המעצמה הכובשת לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית לשטח שכבוש על ידה" (ישראל הגישה כתב אישור לאמנה ב-1951). במשך השנים גירשנו, גזלנו אדמות ומים, הרסנו יבולים, עקרנו עצים, הפכנו כל כפר ועיר למחנה מעצר והקמנו על אדמה לא לנו מאות יישובים. פרנסנו את המתיישבים בכסף כבד (יותר מפי 5 לנפש ביחס לתושבי עיירות הפיתוח בדרום), סללנו כבישים לתפארת ליהודים בלבד - אפרטהייד מובהק - והכל בצדקנות יהודית מפולפלת באין פרסום הגון ופומבי לתקציבים, למעשים, להחרמת קרקעות ולהתעלמות מוונדליזם.

 

המוסר, הצדק, החוק והמשפט נעצרו בקו הירוק. אין דין ואין דיין, ומתנחלים פורעי חוק - תחת עין מלטפת ומגוננת של צה"ל והמשטרה - עשו דין לעצמם באין מפריע, לעתים בעזרתן האדיבה של הרשויות. כל התנחלות בלתי חוקית זוכה למים, לחשמל ולדרך סלולה. תושבי הקבע הילידים, אשר השלטון הישראלי חייב היה בסיפוק צרכיהם, כאילו אינם קיימים. הם בחזקת נוכחים-נפקדים. השלטון מבחין בהם רק אם הם מטרידים אותו בהגשת תלונות.

 

אין פלא שמנהיג תנועה פוליטית בישראל וח"כ יכול להצהיר שיש לגרש את הפלסטינים (גם את ערביי ישראל ואזרחיה) על מנת לבעול את כל אשר עדיין הותרנו להם. אבל כדרכנו בקודש - אנחנו הקורבן, הם המרצחים, להם דם על הידיים. מעולם לא מפרסמים אצלנו את מספר הפלסטינים שרצחנו מהשמיים ושהרגנו בירי - נשים, ילדים, זקנים, משפחות שלמות, אלפים מהם. הפצצות מהשמיים לחיסול מבוקש, ותוך כך חיסול אזרחים רבים, אבל הוא - הטייס - "נקי" מהדם על הידיים. שהרי אלו נהרגו בלחיצת כפתור, והורגיהם חזרו בשלום לביתם. איש מהם לא התאבד כדי לחסל מבוקשים, שדרך אגב אינם "פצצה מתקתקת" ואין שום ראיות נגדם.

 

לעתים נראה שצה"ל, בייחוד בעת מלחמת לבנון האחרונה, זו המיותרת, הפך את רצועת עזה לשטח אימונים באש חיה של כל החילות. היש פלא בכך שהם שונאים אותנו, היש פלא בכך שבחרו בחמאס בבחירות חופשיות - אותו חמאס שאנחנו עודדנו את הקמתו כדי לפגוע באש"ף?

 

לא יודעים ולא רוצים לדבר

הרבה חלונות נפתחו לעשיית שלום במשך השנים. אנחנו הכשלנו את כולם, כי חמדנו את השטחים כולם. היו לנו ימי הסכמי אוסלו. עשרים מדינות, שבעבר לא קיימו איתנו יחסים, הכירו בישראל. הייתה רווחה, יחסים בינלאומיים פרחו, השלום היה בפתח - אבל לא רצינו לוותר. רבין נרצח למען המתנחלים, את המלאכה של קבורת הניסיונות לבניית שלום סיים אהוד ברק בספין שלו: "אין עם מי לדבר!" ולמען ביסוס מעמדו נתן לאריק שרון לעלות להר הבית עם מלווים חמושים, למרות שהתבקש ערב קודם על-ידי ערפאת שלא לאפשר עלייה זו בשל התסכול והזעם בקרב הציבור הפלסטיני.

 

עתה נפתחת אפשרות נוספת להידברות. ממשלה זו שלנו שוב מפנה עורף. הם לא יודעים ולא רוצים להידבר. רק עכשיו הרסנו בברוטאליות ובהוצאות תקציביות עצומות את חצי לבנון והפכנו מיליון אזרחים לפליטים בארצם - עוד הישג מפואר לצה"ל ולממשלת ישראל. אנחנו מוכנים לעשות כל פרובוקציה ולנפח כל תקרית, ובלבד שיעמוד התירוץ הקבוע ש"אין עם מי לדבר" וכי אין מדברים עם טרוריסטים. והמעשים שאנחנו מבצעים בהרעבה, בסגרים, בגירושים, בשוד מים ואדמות, במאסרי שווא ובחיסולים - כל זה, כמובן, אינו טרור, כי זה נעשה על-ידי צבא של מדינה ומכוח החלטה של ממשלה לגיטימית. נפלא, מסתבר ששכחנו את המדינות הפשיסטיות (כולל ברית-המועצות של סטאלין) שהיו מאוד לגיטימיות לשיטתן, והן ביצעו שפע של מעשי טרור.

 

הגיע הצורך שממשלת ישראל תתחיל לדבר שלום, ייפסקו התירוצים לפסילה ולהחרמה של נציגי האוכלוסייה הפלסטינית. השימוש בנשק אינו חייב להיות התגובה הראשונה. הרעבה, כליאה והחרמה על-ידי כוח כובש מעידות על חוסר רצון להגיע להסדר ועל התמכרות לחמדנות. זה מזכיר את הדברים של בני אלון: "נמרר להם את החיים כך שיטרנספרו את עצמם". אי-אפשר להשתחרר מהרושם, שההצהרות הגזעניות הברוטאליות של אפי איתם הן ביטוי פומבי למדיניות הממשלות זה שנים. ויש לציין שבתי-המשפט - שומרי חוק ודין, בכלל זה הבג"ץ - היו בהתנהלותם שותפים מלאים להתפתחויות שהביאו ללגיטימציה של מפלגות וחברי-כנסת בנוסח הגזעני הבוטה כפי שהושמע על-ידי ח"כ איתם.

 

למעשה, נראה כאילו מאיר כהנא ניצח. ואנו ממשיכים בדרך זו, של: אין מדברים אלא רק מחסלים והורסים בתים וכבישים וגשרים ומונעים חשמל, והורסים צמחיה עד דק ואחר-כך מספרים כמה אנחנו מסכנים, קורבן לטרור, וממלאים את בתי-הסוהר בנשים וילדים ונבחרי עם משום שכל אלה הם הם "הטרוריסטים" ואילו אנחנו, המדינה היהודית, זקוקים להגנה מפניהם, אנחנו תמיד הקורבן האולטימטיבי. איך אמרה גולדה מאיר? "אני לא סולחת לערבים שהם מכריחים אותנו להרוג אותם". הנה, היא ההורגת - והיא הקורבן.

 

למעננו, למען אזרחי ישראל, למען להביא שלום ורגיעה - ראשי השלטון, התחילו לדבר ודברו ודברו עד אשר תגיעו להסדר. ישובו בנים סוררים לגבולם, נכבד את החלטות האו"ם ואת האמנות הבינלאומיות, נשנן ברצינות את ההכרזה האוניברסאלית על זכויות האדם ואת הכרזת העצמאות שלנו, נשקם את נשמתנו וננסה להקים מדינה דמוקרטית שחוק וצדק ימשלו בה. שנה טובה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים