יונים עם עלה של זית
השיא של מסיק הזיתים בגדה בעיצומו, ופעילי השמאל מתנדבים להתגייס לעזרת הפלסטינים. הם יוצאים באוטובוס ממרכז הארץ לשטחים כדי לשמש מגן אנושי מפני מתנחלים אלימים, אם יבואו, ובסוף היום גם שולפים ארנקים ויוצאים עם שמן על הידיים
"טרגדיה" - כך הגדירה בעבר השופטת דורית בייניש את ההתנכלויות למסיק הזיתים. למרות שתעשיית הזית בגדה מפרנסת אלפי משפחות ויש לה חשיבות כלכלית גדולה, המאבק הזה הוא קודם כל על האחיזה בקרקע. הפלסטינים רואים בעץ הזית הוכחה לבעלותם מימים ימימה על האדמה. לעומתם, יש מתנחלים שרוצים לקבוע עובדות אחרות לגמרי בשטח.
בנסיעה ממרכז הארץ יושבים זה לצד זה באוטובוס פעילי השלום ד"ר לפיזיקה, מטפלת באקופונקטורה, בעל משרד לייעוץ כלכלי ושתי פנסיונריות. עם הכניסה לשטחים, כשללבנו מתגנב לו חשש, מעדיפים הפעילים לספר סיפורים מסמרי שיער על המתנחלים. לכל אחד יש סיפור על מפגש טראומטי עמם - אם זו סקילה באבנים, מכות, או "פה מלוכלך" שפתחו עליהם. אבל, הם מבקשים להדגיש, מדובר רק במיעוט אלים ומסוכן, ו"עם רוב המתנחלים דווקא אין בעיות".
יורדים מהאוטובוס ליד הכפר פרעתא, הסמוך לשכם ונושק למאחז חוות גלעד, ומתחילים בהסתערות. כאיש אחד נעים הפעילים קדימה בשדה קוצים לעבר מטע הזיתים, חמושים במצלמות, מחכים לתעד כל עוולה שהיא. המתנחלים נתפסים כמעט כסוג של דמון, שיכול לצוץ בכל רגע מבין העצים.
פעילי השמאל והפלסטינים, אותם אנו פוגשים סמוך למטע, מספרים על שורת התנכלויות באזור בשנים האחרונות: החל מגניבת זיתים, הרס עצים ועקירתם ובניית מכשולי עפר, ועד לאלימות פיזית. השנה, הם אומרים, יחסית יותר רגוע.
ביום שלישי, יום לפני שהגענו למקום, נרשמו עימותים מילוליים בין מתנחלים לפלסטינים במקום. הצבא הפריד בין הנצים ובאותה הזדמנות קבע שפעילי השמאל לא יוכלו לשהות בתוך המטעים בזמן המסיק כדי לא להלהיט את הרוחות.
היחסים של פעילי השמאל עם הצבא והמשטרה מורכבים. לפעמים זה נראה כמו משחקי חתול ועכבר – הצבא הכריז על אזור המסיק כשטח צבאי סגור, ואנשי השמאל נכנסים, נסוגים מעט, נחים בצל, עד שהשוטרים מסתלקים, ואז חוזרים למסוק את הזיתים. אחרי דין ודברים בין הפעילים לנציגים שונים בשרשרת הפיקוד הצה"לית, נרמז להם שהם יכולים להישאר במקום, וש"יעלימו עין" מהם.
לעומת זאת, הנשים הפעילות לאו דווקא מעלימות עין מהמתרחש. "ישנן פעילות שבאות במיוחד כדי לראות את השוטר גיא החתיך", מודה אחת מהן בחיוך.
דווקא הנוף הפסטורלי מעורר מחלוקת בין הפעילה שרו, המטפלת באקופונקטורה מתל אביב, לבין גיורא טלטש, בעל החברה לייעוץ כלכלי. "הנוף כאן נראה כמו הפרובנס בצרפת. אין לי ספק שהייתי יכולה לגור כאן יחד עם הפלסטינים, אם היו מתקיימים יחסי שלום. אני אוהבת את האווירה כאן", אומרת שרו. "לא נראה לי שהיית מסתדרת בחברה כל כך שמרנית", עוקץ בחזרה טלטש.
תגידו, לפני שעוזרים לפלסטינים לא כדאי לעזור לישראלים?
"העזרה הכי גדולה שלנו לישראל היא באמצעות העזרה לפלסטינים. זה עניין מוסרי, נגד עוולות הכיבוש", משיב בלהט הד"ר לפיזיקה, דוד ניר.
אגב, הם גם לא סבורים שמשנתם נתפסת בציבור כהזויה, וטוענים: "הרבה מברכים על הפעילות שלנו".
בין קטיפת זית אחד למשנהו, מצטרף אל הפעילים הרב אריק אשרמן, יו"ר ארגון רבנים שומרי משפט, והבוס הגדול של הפעילות. אשרמן הססגוני, לבוש בחולצה ועליה הכיתוב "אני דתי לא כתום", זוכה להערצה מהפעילים החילונים בארגונו. "הוא נראה ממש כמו דוד המלך", מתפעלת אחת הפעילות.
אשרמן, חמ"ל של איש אחד, משמש אוזן קשבת לפלסטינים, ומצליח לתמרן היטב מול הצבא. גם מתנחלים הוא עדיין מנסה לשכנע בצדקת דרכו, אבל הם, לפעמים, מעדיפים דווקא להוריד לו את הכיפה בכוח. "בפעילות שלנו אני רוצה להחזיר את התקווה לאנשים", אומר אשרמן, "שעוד יכול להיות שלום".
אבל הפעם המתנחלים לא מופיעים, והפעילים כבר מגלים סימני עייפות מהמכות שהרביצו לזיתים ומאיסופם. ואז, ממש לקראת הסוף, מתחיל פתאום האקשן האמיתי – קניית שמן וזיתים כבושים מאחד מבעלי המטע, איברהים סאלח. הארנקים נשלפים, ובמין אווירת דיוטי פרי, לפני החזרה לישראל, כמעט כולם יוצאים עם שמן על הידיים.
שעות ספורות לאחר שאנחנו עוזבים את המקום, מודיע לנו בצער הרב אשרמן ששטח סמוך למקום שבו היינו, הוצת. במאחז חוות גלעד הסמוך טענו כי מדובר בשריפה שנגרמה מפצצת תאורה של צה"ל. בצבא בכלל לא שמעו על הסיפור.
איתי זר, מתנחל מחוות גלעד, אומר בתגובה: "פעילי השמאל הללו רשעים, שרוצים לעזור לאויב. יורים עלינו, רוצחים אותנו, וכל עם נורמלי שעושים לו את זה - היה מונע את זה. ועכשיו, הצבא והיס"מ שומר על הערבים מפנינו?! הצבא ובג"ץ מפקירים את חיינו, כשבכפרים האלה תומכים בחיזבאללה ומתצפתים עלינו".
לפנייה לכתב/ת 
