בין תקווה לייאוש: חצי שנה בלי גלעד שליט

"אם היו אומרים לי לפני חצי שנה שגלעד יישאר בשבי החמאס תקופה כה ארוכה לא הייתי מקבל את זה. בהחלט לא. אף פעם לא הערכתי כמה זמן זה ייקח, תמיד קיוויתי שזה עניין קצר, וגם היום אני מקווה שהפרשה תסתיים כמה שיותר מהר. כבר בשבוע הבא. התקווה הרי תמיד ישנה. אין לנו ניסיון קודם בדברים האלה". כך אמר ל-ynet נועם שליט, אביו של החייל החטוף, במלאת חצי שנה לחטיפתו.

התקווה לראות את גלעד בבית, לחבק אותו, נותנת כוח לבני משפחת שליט - לאב נועם, לאם אביבה ולאחיו של גלעד, יואל והדס. משך הזמן שנותר עד שחרורו, כמו שאלת המחיר, אינם ברורים, בדיוק כמו ביום שנחטף ב-25 ביוני, בבסיס צה"ל בכרם שלום שבגבול רצועת עזה.

אם לא די בחוסר הוודאות, באו השבוע פרסומים על מחווה של שחרור אסירים לרגל חג הקורבן, מבלי שיותנה הדבר בהתקדמות המשא ומתן לשחרור שליט. בסופו של דבר אמנם התברר כי לא יהיה שחרור, אך הפרסומים הוסיפו תהייה נוספת על אלו הקיימות, בדבר פעולתה של ממשלת ישראל בפרשה. בראיון, שנערך לפני שנודע על ביטולה של המחווה, אמר שליט מבחינתו כי הוא מקבל את ההסבר לפיו מדובר במחווה מצומצמת שנועדה להניע תהליך הידברות מחודש עם הפלסטינים.

"הכוונה היא לקדם התחלת שיחות בין הרשות לבין ישראל, ואולי ליצור איזו דינמיקה חיובית גם בעניין העסקה הגדולה, לשחרור אסירים ולשחרור גלעד. מה שמעכב היום את העסקה הוא פער גדול בין שני הצדדים. החמאס, כמו שאני יודע, הציב מחיר גבוה לשחרורו של גלעד. זה אחד המכשולים העיקריים. יש גם בעיות טכניות, כי מדובר במשא ומתן מסורבל וכבד שעובר כמה תחנות. כל הצעה עוברת מעזה לקהיר ומשם לדמשק וחזרה. כל זה לוקח זמן".

שליט, אדם שקול, מדבר לאט ומחשב את דבריו. אולי כיוון שהחוטפים עלולים לייחס לכל מילה שלו משמעות משלהם. במהלך החודשים מאז נחטף בנו, הוא לא נח לרגע. נוסע ברחבי העולם בחיפושים אחר אנשי מפתח שיכולים לסייע לבנו. בין הנסיעות, שערך בעיקר לצרפת שכן בנו מחזיק גם באזרחות צרפתית, הוא שב לעבודתו במפעל "ישקר" שבפארק התעשייה תפן. כך הוא מנסה להיאחז ביציבות שמשדר מקום העבודה.

הבוקר עשתה המשפחה צעד נוסף ופרסמה מכתב לגלעד בעיתון הפלסטיני "אל-קודס", היוצא לאור במזרח ירושלים. "גלעדי היקר", כותבים בני משפחת שליט, "אנחנו במשפחה, אמך ואביך, הדס ויואל, מאמינים שאתה במצב טוב ומתגבר על החורף למרות התנאים הקשים והמצב הקשה שאתה נמצא בו מזה חצי שנה. גלעדי, אנחנו מתגעגעים אליך מאוד מאוד ורוצים לראות אותך ולחבק אותך בכוח. הדבר נכון לגבי כל המשפחה והחברים מבית הספר. אנחנו מקווים שהיום בו תשוחרר יגיע בקרוב".

המשפחה מביעה תקווה שחוטפיו של גלעד יעבירו אליו את המכתב, ינהגו בו לפי כללי המשפט הבינלאומי, ויענו בחיוב להצעות ממשלת ישראל בעסקת השחרור. "קשה עלינו מאוד העובדה שאיננו יודעים עליך דבר. מהו מצבך, כיצד אתה מעביר את החורף וכיצד נוהגים בך שוביך", הם כותבים. "אנחנו מאחלים לך, בננו גלעד, שתהיה חזק, נחוש וסבלן ברגע הקשה הזה, למרות גילך הצעיר מאוד. אל תישבר עד שתשוחרר בעתיד הקרוב. אנו עושים כל דבר כדי שרגע שחרורך ושחרור האסירים הפלסטינים יגיע בקרוב מאוד".

למרות המחיר, חייבים לשחרר 

נעם שליט אינו מתמסר בקלות לתקשורת. פעם כבר אמר כי הוא מעדיף להשמיע את עצותיו ומעשיו בפורומים קטנים יותר. להעביר מסרים בערוצים חשאיים יותר. ובכל זאת כשמקשים עליו בדבר המסר שהיה מבקש להעביר לארגונים שמחזיקים בבנו, בדבר האמירה שהיה רוצה שישמעו, הוא אומר: "אני פונה לארגוני החמאס למיניהם, ולחמאס דמשק, שנותן את ההנחיות, לסיים סופסוף את הפרשה הזו ולשחרר את גלעד. שיביאו הצעה שתהיה סבירה, של מספר האסירים שהם רוצים לקבל, הצעה שממשלת ישראל תוכל לקבל, לאור ההצהרה של ראש הממשלה שהוא מוכן להיות נדיב בשחרור אסירים.

"כמובן שאני מצפה גם מממשלת ישראל שתעשה את הכל, תהיה נחושה ויצירתית. עדיין יש פה פער גדול שצריך לגשר עליו. לראש הממשלה יש מה לתרום".

שליט מחדד: "אנחנו מדברים פה על החזרת לוחם שנפל בשבי, או נחטף, לוחם צה"ל שנשלח על ידי המדינה וצה"ל. הרי הוא לא הלך לעזה כדי 'לעשות לביתו', כמו במקרים שעליהם שמענו לאחרונה. אסור שיהיה פה משא ומתן של מכולת. ראש הממשלה והשרים צריכים להבין שהם חייבים לשחרר את גלעד למרות המחיר הכבד".

בהתייחס לממשלת ישראל הוא מבטא אמביוולנטיות מסויימת. מצד אחד היא הגורם שבסופו של דבר יביא לשחרור בנו. מאידך, כאשר הוא מבקש מידע, הוא צריך כמעט 'לחלוב' אותו בכוח. "עקב אכילס במגעים שלנו עם ממשלת ישראל הוא שלא נותנים לנו מידע בהתנדבות. את המידע החלקי שאנחנו מקבלים אנחנו צריכים לבקש, וגם זה לא תמיד עוזר".

שליט הוסיף: "בטוח שהממשלה יכולה לעשות יותר. עברה חצי שנה, ואנחנו עומדים עדיין בנקודת ההתחלה. הממשלה עושה דברים, יש מאמצים ומדובר במצב מורכב, אבל במבחן התוצאה, היא קרובה לאפס. אני מצפה שהממשלה תגלה יותר יוזמה, יותר יצירתיות ויותר נחישות.

"זה לא שאני משוכנע שהצד השני ממהר לסיים את הפרשה. יש להם את הפוליטיקה שלהם, וזאת למרות שהרבה אסירים פלסטינים היו יכולים כבר להיות בבית. הסיבה היא כנראה, שמי שנותן את ההנחיות הוא חמאס דמשק, שטוב לו בדמשק, וככל הנראה הוא לא קשוב לרחוב הפלסטיני האותנטי".  

בארוע של משפחת רגב (צילום: עידו ארז)

פחות מחודש לאחר חטיפתו של גלעד, נחטפו עוד שני חיילי צה"ל, אלדד רגב ואהוד גולדווסר בגבול הצפון. שליט מדבר על הקשר עם בני משפחותיהם כעל שותפות גורל. "התחושה היא בהחלט כמו קבוצת תמיכה. אנחנו שותפים לאותו גורל אכזר. אנחנו מנסים לתאם את הפעולות ולפעול ביחד, למרות שמדובר בשני ערוצים נפרדים. השבוע היינו גם במסיבת הברית של בן אחיו של אלדד. שמחנו בשמחתם, שמחה קטנה בתוך ים העצב והכאוס הזה".

אפשר לומר כי לבני משפחת שליט יש יתרון: למרות אי הוודאות, יש בידיהם מידע די אמין כי גלעד בריא ושלם. בחודש ספטמבר אף הועבר למשפחה מכתב שנכתב על ידו. "אומרים לנו שהוא בסדר, שמצבו טוב מבחינה בריאותית, ומטפלים בו באופן תקין. יותר מזה אנחנו לא יודעים. אף אדם או ישות בלתי תלויה עדיין לא ראו אותו ובחנו את מצבו. אנחנו ניזונים ממידע ומודיעין שלא אומתו. גם המכתב שקיבלנו ממנו לא מעיד על מצבו. זהו מכתב שתוכנו הוכתב לו על ידי החוטפים, למרות שהיה בכתב ידו", אומר האב.

אלו תכונות אופי עוזרות לגלעד כיום, להתמודד עם המצב בו הוא נמצא? "עד שלא מגיעים למצב הזה קשה מאוד להעריך איך אדם מגיב. אני יודע שיש לו כושר סבל. אבל כמה זה עוזר לו, כמה הוא מחזיק, קשה לי להעריך ולעשות ספקולציות. אני מקווה שהוא חזק ושורד. הכי חשוב זה לשרוד את התקופה הזו. גלעד הוא בחור פיקח, אבל הוא נער צעיר, די ביישן ודי מופנם".

מה נותן לבני המשפחה את הכוח והתקווה? "התקווה נובעת מכך שאנחנו מקווים שגלעד בסדר. אנחנו מקווים שמה שמצהירים הארגונים זה נכון, והוא מטופל היטב והם דואגים לו. התקווה העיקרית היא שנראה אותו בקרוב אצלנו. שנוכל לחבק אותו בקרוב, בבית".

האם מדי פעם מדמיינים הוא ובני משפחתו כיצד תיראה הפגישה איתו? שליט משיב: "אנחנו לא מדמיינים. אנחנו כנראה עסוקים מדי. נמצאים כל הזמן בעשייה, כך שאנחנו לא מפליגים למחוזות הדימיון. אנחנו בהחלט מחכים לרגע הזה. אני יכול לתאר שתהיה המולה גדולה במקום הקטן והשקט הזה".

השתתפו בצילום כתבת הוידאו: ערוץ הכנסת, ירון ברנר ודני דגן