SMS של פחדנים

נכון להיום, בכל הקשור לתחום התקשורת האישית, פגה לה אינטימיות המלל הזוגי. הפופולריות המטורפת של הודעות הטקסט, יחד עם הפרסומים והמבצעים האינטנסיביים של חברות הסלולר, מעידים על תחילתה של אי-הידברות, על ויתור על אופציית ההקשבה הנקייה, על מותו בטרם עת של העידן הוורבלי. כמו במקרים אחרים, גם כאן לא נדע לעולם מה בא קודם, הביצה או הכינה.

הפוחדים לדבר, הפוחדים מדחייה, הפוחדים מקרבה – כל אלה שולחים הודעות טקסט. בודקים רגשות ומצבי רוח, מבררים מתי ואם חוזרים אליהם, מחשבים חישובי דקות ודקויות במחשבונים סמויים, ומתחשבנים עם כל העולם. בכל הקשור למערכות יחסים הפכנו לבירור יתרה מתמשך של רגשות.

תמצותי-אהבה. תמצותי-כוונות. מתומצתים.

אחח... איפה התקופה המשגעת של "באר, הרחב ונמק"?!

נותנת בהם סימנים: הסוגים השונים של שולחי הודעות הטקסט

1. המחפפים – כותבים קצר ומוסיפים נקודה בין מילה למילה: "יצאתי. פקקים", או "קיבלתי. אגיע".

2. הקצרים – מסתפקים במילה אחת: "כן", "לא", " שחור", "לבן".

3. הקצרים מאוד – (-:

4. אנשי שלוש הנקודות – ''...בעבודה...לחץ... נדבר...ערב...".

5. המשקיענים – מוסיפים סימני פיסוק: "בבית?! תתקשרי!!"

6. המשקיענים מאוד – מוסיפים סימנים חריגים כמו נקודתיים (10 תקתוקים) או סוגריים (54 תקתוקים).

7. המתעלמים – חבורת "נפלה לי הבטרייה" ולהקת הליווי "שכחתי את הנייד באוטו".

8. הכפייתיים – מוסיפים סימני שאלה שלא לצורך ומאלצים אותנו להמשיך את הדיאלוג: "אז קבענו סופית בשבע?".

9. המכורים הכבדים – אלה שלעולם לא מכבים את המכשיר: "בהצגה של קטורזה. הוא גדול. נהנית. אעדכן".

10. אנשי המגילות – מתייחסים ל-SMS כאילו היה אי-מייל.

מה לזה ולאהבה?

בתחילת כל רומן נחבא עולם רגשי ומלואו מאחורי צג הסלולרי שלנו ("ואז רק אחרי רבע שעה הוא סימס לי בחזרה, החוצפן"). ספרו לי מה כתבו לכם, כמה מילים השקיעו בכם, מתי נשלחה ההודעה (בבוקר? בערב? בלילה? באיזו שעה משעות הלילה? בשישי בערב???), אמרו לי מי יזם את ההודעה הראשונה – ואומר לכם מה מצב היחסים ביניכם כרגע. ואם, חלילה, לא השיבו לכם, אל תפנו אליי – תבינו לבד.

נדמה לי שמצאתי לי מקצוע חדש: "קוראת ב-SMS".

אין תחליף לקול האנושי. גם אם קשה הוא. 

שרית סרי-ברוך, אמא של גל, שחקנית ויוצרת. בעוד מספר חודשים יראה אור ספרה הראשון