שתף קטע נבחר

המעקלים לא השאירו בעיריית טייבה אפילו כיסאות

עיריית טייבה שבמשולש חייבת 140 מיליון שקל, והנושים שלחו לבניין מעקלים שלקחו ממנו את כל הטלפונים, הכיסאות, מסכי המחשב ואפילו תמונות ומדפים. כך נראית עיר בקריסה, אחת מאותן רשויות מקומיות ששקועות עמוק במשבר כלכלי קשה

בכניסה לבניין עיריית טייבה שבמשולש עומד דלפק גדול עגול וריק, ועליו שלושה עציצים בודדים. עד לפני חודש היה זה דלפק השירות והמרכזיה של העירייה, שמאחוריו ישבו פקידי העירייה וקיבלו את פני התושבים שנכנסו לבניין. לפני כחודש הגיעו מעקלים לבניין, עקרו מהדלפק את הטלפונים, לקחו את המחשבים והוציאו אפילו את הכיסאות. רק את העציצים לא לקחו.

 

מאחורי הדלפק הנטוש, בצמוד לקיר, מצויה ערימה ענקית של חפצים וביניהם מאות קלסרים עמוסים בדפים. המעקלים תלשו מארונות העירייה את המדפים, והעובדים נאלצו להעמיד את הקלסרים על הרצפה.

 

עיריית טייבה היא דוגמה אחת מני רבות לרשות מקומית שמצויה במשבר עמוק, שעובדיה לא קיבלו שכר חודשים רבים ושהשירותים שהיא מעניקה לתושביה מוגבלים ביותר. בעיר כ-34,000 תושבים.

 

 

 

לא נשאר מה לקחת

לפי נתוני משרד הפנים, לעיריית טייבה חוב של 140 מיליון שקל, רובו לספקים. בשבועות האחרונים החלו הספקים לשלוח לעירייה חברות גבייה הלוקחות כל מה שניתן לקחת. המעקלים הראשונים, נציגי חברת הריצוף "נתיבי נוי", הגיעו לפני כחודש בליווי כוחות משטרה, ולקחו את כל הכיסאות, הטלפונים והמדפים, ואפילו את רוב התמונות שקישטו את הקירות.

 

את המחשבים אסור לעקל, בשל המידע הנמצא בהם, אך המעקלים לקחו מהם את המסכים ואת המקלדות. "לפני 3 שבועות הגיעו עוד מעקלים, ושוב לפני שבועיים ושוב אתמול", מספר ראש העירייה, חאג' יחיא עבד אל-חכים, "אבל כבר לא היה מה לקחת. היו כאן אנשים שכל כך נבהלו מהמעקלים שהיו מוכנים לשלם להם כסף מכיסם הפרטי, אבל לא הסכמתי שישלמו. שאלתי את עצמי: מה יהיה בעיקול הבא, ובזה שאחריו, ובזה שאחריו?

 

"יש דברים שאני לא מבין למה לקחו אותם. מה הם יעשו עם כיסא שעלה 20 שקל כשהיה חדש? מה הם יעשו עם מסך של מחשב, ימכרו אותו ב-20 שקל? מה הם יעשו עם המדפים שעקרו מהארונות, ימכרו אותם בשוק בשקל? התחננו שיבדקו שוב אם הם צריכים לקחת את כל מה שלקחו, כי הם לקחו דברים שבקושי הביאו להם תועלת, אבל הם לא הקשיבו. כנראה שהכוונה הייתה רק להכאיב, והם הכאיבו", אומר ראש העירייה.

 

עו"ד אבירם מזיוב, המייצג את חברת "נתיבי נוי", אומר בתגובה: "העירייה חייבת לחברת 'נתיבי נוי' לפני העיקולים 218 אלף שקל. אין לי שום דבר אישי נגד עיריית טייבה, אבל אני לא פילנתרופ. פעלנו לפי חוק ולא לקחנו שום דבר מיותר, רק דברים בעלי ערך כספי כלשהו. החפצים יימכרו במכירה שתערוך ההוצאה לפועל, וגם לחפצים זולים מאוד יש ערך מצטבר. אם מדף עולה איקס שקלים, 100 מדפים עולים איקס כפול 100 שקל וזה כסף ששייך ומגיע לחברה".

 

יושבים על כיסאות מהבית

עובדי עיריית טייבה לא קיבלו כאמור שכר במשך כשנה, והעירייה מושבתת חדשות לבקרים. מרבית חדרי העירייה ריקים ונטושים מאז העיקול הראשון, והעובדים שאיישו אותם פשוט אינם נותנים שירות לציבור.

 

חברי מועצת העיר מנהלים את ישיבותיהם בעמידה. העובדים הבכירים, שמגיעים לעבודה למרות הכל, יושבים על כיסאות שהביאו מהבית, מדברים בטלפון נייד ומחברים את המחשבים למסכים שהביאו מהבית או קנו.

 

"הבאתי לכאן מחשב, מדפסת וטלפון מהבית", מספר עובד מחלקת הגבייה ויסאם אינסרט, "אני לא יכול להפסיק לשרת את הלקוחות. וזה אחרי שכמעט שנה אני לא מקבל משכורת. למזלי אני חי מהמשכורת של אשתי. אנחנו בקושי משלמים על החשבונות ועל הדברים הכי בסיסיים. צריך לשים סוף לסיפור הזה".

 

כולם מאשימים את כולם

כיצד הגיעה עיריית טייבה, העיר הערבית השלישית בגודלה בישראל, למצב של פשיטת רגל?

 

במשרד הפנים מאשימים את העירייה ב"ניהול כושל של חשבונותיה". ממשרד הפנים נמסר כי מנכ"ל המשרד אף החליט להקים ועדת חקירה לבדיקת התנהלותה הכספית של העירייה. המשרד הצמיד לעירייה חשב מלווה, העוקב אחריה זה שנים.

 

החשב המלווה, עוזי צוובנר, טוען שהעירייה אינה משתפת אתו פעולה. לדבריו, הוא פנה כמה וכמה פעמים לאל-חכים, ודרש ממנו למנות גזבר לעירייה, אך אל-חכים לא ביצע את דרישתו. "אין אף גורם מקצועי בעירייה שאוכל לעבוד מולו", כתב צוובנר לאל-חכים.

 

ואילו אל-חכים אומר בתגובה: "החוב נוצר כולו לפני שנכנסתי לתפקידי באוקטובר 2005. חלק מהחובות נוצרו בהסכמי פשרה בין העירייה לנושים שלה. פניתי למבקר המדינה ולמשרד הפנים וביקשתי שיבצעו בדיקה מקפת מדוע נוצרו החובות ויבטלו את הסכמי הפשרה עם הנושים. במקביל, גיבשתי תוכנית הבראה מסודרת והגשתי אותה למשרד הפנים. בנוסף, ביקשתי ממס הכנסה ומהביטוח הלאומי שיפרשו את החובות שלנו, כדי שלפחות נוכל לשלם לעובדים את שכרם". 

 

לפי נתוני משרד הפנים, חוב העירייה הנוכחי אכן נוצר ברובו בשנת 2005. בסוף שנת 2004 היה לעירייה חוב של 23 מיליון שקל. בסוף 2005 תפח החוב ל-133 מיליון שקל. ואילו במהלך 2006 גדל החוב ב-7 מיליון שקל נוספים והגיע כאמור ל-140 מיליון שקל.

 

עוד נמסר ממשרד הפנים כי הממשלה העבירה לעירייה סיוע של 100 מיליון שקל וכי "לא ברור איך נוצר חוב כזה בזמן כה קצר". לטענת אל-חכים, מסתכם הסיוע ב-48 מיליון שקל בלבד.

 

סלאח ג'בארה, ששימש כראש העירייה בשנים 2005-2002, אומר בתגובה לטענות אל-חכים ומשרד הפנים: "קשה לי להגיב על דברים שנעשו לפני שנתיים. ואולם, החוב האמיתי של טייבה הוא נמוך בהרבה, כיוון שיש חובות פיקטיביים של חברות שטוענות שהעירייה חייבת להן שלא בצדק. העירייה צריכה לצאת למאבק משפטי כדי להוכיח שהיא חייבת פחות". 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: יהונתן צור
עיריית טייבה: לקחו אפילו את המדפים
צילום: יהונתן צור
צילום: יהונתן צור
ראש עיריית טייבה, עבד אל-חכים: "כבר אין להם מה לקחת"
צילום: יהונתן צור
מומלצים