חיי הנישואים על פי קישון

בתם של השניים מבקשת להינשא, ומחפשת אחר הכתובה של הוריה, שתעיד על נישואיהם כדת וכדין. אולם אצל קישון, כמו אצל קישון, המסמך לא נמצא כי בקיבוץ עשו את זה בזמנו רק אם היה פנאי, אם הילד לא היה חולה ולא היתה תורנות בחדר האוכל. הרבי לא יברח, אמרו. כעת הזוג שוקל להינשא, ובוחן מחדש את מערכת היחסים. כוס הסודה מקבלת משמעות חדשה, כי הדברים הקטנים הם שמפרקים ובונים את חיי הנישואים. על פי קישון התצרף הזוגי שמתגבש חושף תמונה קשה, אכזרית ומלאת שריטות.

"הכל מתחיל בבצל ירוק במזוודה", מעיד בנו של היוצר, רפי קישון, בשיחה שהתקיימה עימו במהלך סוף השבוע ועסקה ביצירת אביו. "לכל אחד יש את השריטה שלו. אבא שלי, למשל, אהב בצל ירוק, ולקח אותו איתו לכל מקום במזוודה. אני חושב שהוא הגיע לכתיבה הזאת מתוך אכזבה עמוקה. אמא שלי היתה בעיניו כליל השלמות, הוא סיפר שבבריכה - שם הוא נהג להכיר את הנשים שלו - אפילו נשים הביטו עליה. הוא העריץ אותה. הם חיו ביחד והיצר פחת ודעך, והוא הבין שהוא לא היחיד שזה קורה לו, מה שהביא אותו לחקור את התופעה הזאת".

בסופו של דבר, למרות השריטות משאיר המחזה את מוסד המשפחה ללא פגע. קישון עדיין רואה במשפחה נוסחה מנצחת, "למרות שהיתה לו ביקורת על מוסד הנישואים", מוסיף קישון הבן, "אבא התחתן שלוש פעמים".

הכותב היה אורח של רשת מלונות "ישרוטל".