שברולט קפטיבה - הדיזל עדיף

שברולט ודיזל, דיזל ושברולט. אם אתם מתקשים לייצר קשר, זה לא לגמרי מפתיע. אחרי הכל, המותג האמריקני שילב עד לא מזמן מנועים צורכי סולר באופן כמעט בלעדי רק ברכב מסחרי כבד. אלא שהיום, בעולם החדש והמאד-גלובאלי, שברולט כבר אינה אמריקנית-טהורה אלא חובקת עולם, מייצרת בין היתר גם בקוריאה ואינה רואה רק את השוק האמריקני כיעד נחשק. גם אירופה לפתע חשובה. ושם, ככה זה כבר שנים, הדיזל חשוב מאד. מה שמסביר מדוע מגיעה ארצה קפטיבה חדשה - עליה נהגנו כבר בגרסת בנזין - גם עם מנוע דיזל ובמחיר נמוך יותר. שווה בדיקה, לא?

דומה זה לא שונה

חיצונית, קשה להבחין בהבדל בין הבנזין לדיזל. כמו אחותה, גם מכונית המבחן הנוכחית נראית טוב ומושכת תשומת לב. תא הנוסעים שונה מעט, אך רק מכיוון שהבנזין מאובזרת יותר, עם כיוון מושבים חשמלי, הגה עור ותוספת מתגים. בדיזל נותר כל הציוד המקובל ויותר מכך, כולל אותם פגמים קלים עליהם דיווחנו בעבר - בלם יד רופף, מנופי איתות-מגבים מיושנים ופעולה לא משכנעת של מתגים שונים. ועוד עניין קטן וחשוב - ימים חמים הזכירו כמה מצער שאין פתחי אוורור אחוריים, בעיקר לשורה השלישית. וזה חבל, כי האווירה מאחור נעימה והמרחב מצוין.

שברולט קפטיבה דיזל (צילום: אלי שאולי)

ההבדל המהותי בין הגרסאות נמצא כמובן בחרטום. במקום מנוע בנזין עם שישה צילינדרים בנפח 3.2 ליטר, 223 כ"ס ואילן יוחסין שמגיע עד קאדילק ואלפא רומיאו, יש יחידת טורבו-דיזל צנועה בהרבה, מבית VM האיטלקית. צנועה גם בנפח (2.0 ליטר), וכמובן שבהספק המרבי (150 כ"ס). לא כוחות אתם אומרים, וצודקים. ולא רק בגלל הפער בנתונים - 0 ל-100 קמ"ש ב-12.2 שניות, לעומת 8.8. לאחר התנעה קרה מייצר המנוע רעש דיזל מוכר ומאד נוכח, ואילו דוושת המצערת מרגישה רופפת וחסרת דיוק באופן מאכזב.

להצלתה של יחידת המנוע הזו מגיע נתון מומנט מכובד מאד, גבוה אפילו מזה שמייצר הבנזין המכובד. ואת כל 32.6 הקג"מים, שמתייצבים לעבודה החל מ-2,000 סל"ד, אתם תרגישו בכל יציאה מהמקום. רגשי נחיתות? לא כאן. בתחום האפקטיבי של המנוע הוא אינו צריך להתנצל באופן כלשהו. בוודאי לא כאשר הוא מחובר לתיבה אוטומטית איטית ויחסי העברה ארוכים, שמתאימים הרבה יותר לדיזל.

אל תטעו - ביומיום, חטיבת הכוח הזו פשוט טובה ובוודאי שימושית יותר. הקפטיבה אינה הופכת אמנם ליצור סופר-נמרץ, אבל כושר התנועה יותר מסביר ובוודאי הולם. לקינוח יש גם תצרוכת דלק עדיפה משמעותית, כזו שעשויה לנוע בין 11.5 ק"מ לליטר בשיוט, ל-9 תחת עומס. טוב בהרבה מהבנזין הצמא.

עדיף על הבנזין - וגם זול יותר (צילום: אלי שאולי)

ואם הסעיף הקודם הפתיע אתכם, קבלו את השוס הגדול. בניגוד גמור למקובל בתעשייה, גרסת הדיזל פשוט מתנהגת טוב ובטוח יותר מהבנזין החזקה, יקרה ומהודרת ממנה. זאת בעיקר עקב מערכת היגוי טובה משמעותית. בניגוד לבנזין, מנגנון ההגה כאן פשוט יותר, ואינו משנה משקל בהתאם למהירות. חד וחלק - התוצאה מדויקת ונוסכת ביטחון יותר. נכון, זה לא הטוב בתחום ולא הדובדבן שעל הקצפת, אבל בניגוד לביקורת הקשה שהעברנו על הבנזין, כאן המצב טוב בהרבה.

כדי לדייק, הקאפטיבה עדיין מעט אמריקנית לטעמנו, חסרת דיוק פה ושם ואינה מצטיינת בתקשורת עם הנהג. מצד שני, רכבי פנאי אינם נרכשים כדי לתקוף כבישים מפותלים. במילים אחרות - יותר ממספיק. אולי, רק אולי, אפשר היה להיעזר כאן בצמיגים איכותיים ורחבים יותר, כפי שנעלו המכוניות באירוע ההשקה.

לסיום, עוד מספר הערות: מנגנון ניתוק והפעלת בקרת היציבות והנסיעה במורד אינו משכנע גם בגרסת הדיזל. הבלמים אינם חזקים דיים תחת עומס, ונוחות הנסיעה בפירוש יכולה להיות טובה יותר. פגמים רכים בכביש נספגו היטב, שיבושים גדולים יותר עברו ישירות לכיוון הנוסעים.

תא הנוסעים - הבנזין מאובזר יותר, אבל לא חסר (כמעט) דבר

טעם הסולר

לקוחות בשוק הישראלי הם שמרנים ורוכשים לפי תבניות מוגדרות: כך למשל יצוייד רכב שטח גדול וכבד במנוע דיזל, ואילו רכב פנאי קל כמו הקפטיבה צריך בנזין. ואל תחפשו הגיון - הוא פשוט אינו קיים. והוא בא לידי ביטוי בגרסת הדיזל של הקפטיבה. היא טובה משמעותית מהבנזין, ומציעה לא רק אופי נעים ותחושה בטוחה יותר, אלא גם חיסכון של כ-30% בצריכת הדלק, ולעיתים אף יותר מכך.

הוסיפו על זה תג-מחיר של 225,000 שקל, ולפתע היא נראית לא רק טובה מהבנזין, אלא גם אטרקטיבית בהרבה ממנה. במחיר זה היא אינה יקרה משמעותית ממתחרות בקטגוריה, ומציעה בניגוד אליהן שבעה מושבים. פתאום היא הופכת לזולה בתחום. אז היא אמנם אינה מגובשת מספיק, והייתה יוצאת נשכרת מתשומת לב נאותה יותר לפרטים ולגימור, אבל היא בפירוש שווה בדיקה וניצבת בשוק כרכישה יותר מלגיטימית.