פרס? שיסתגר בביתו
מי שהמיט על המדינה את אחד מאסונותיה הגדולים וגם ישב בממשלה הכושלת הזאת, לא יכול לרשת את אולמרט או קצב
כצפוי, התקשורת הישראלית נתפסה להיבטים האישיים של דו"ח וינוגרד - לגורלם של ראש הממשלה ושר הביטחון, ולסיכוייהם של ציפי לבני ושמעון פרס לרשת את אולמרט. בתוך ים המלל סביב הדו"ח, כמעט ונשכח קטע חשוב מאוד בו, המתייחס לתפקודה של מליאת הממשלה במהלך מלחמת לבנון השנייה (סעיף 62 בפרק 7): "הממשלה כולה, וכל אחד מחבריה, קיבלו בחיפזון, וללא שהוצגו בפניהם נתונים והערכות שהבהירו את המשמעויות וההשלכות של החלטתם, החלטה על פעולה צבאית חריפה ומיידית, בלי שבחנו את משמעותה ובלי שדרשו כי יתקיים לגביה ולגבי השלכותיה האפשריות דיון מסודר ... לא פעלו מתוך שיקול דעת, זהירות ואחריות כנדרש".
משמעותו של סעיף זה איננה רק ביקורת קטלנית על "גיבורי" הדו"ח, אלא גם על כל אחד מחברי הממשלה, כלומר: גם על לבני ופרס, החותרים לרשת את אולמרט. לכן, הדרישה הציבורית חייבת להיות מופנית גם אליהם: לכו הביתה!
48 שעות לאחר פרסום הדו"ח, שרת החוץ וממלאת-מקום רה"מ גיחכה את עצמה לדעת. היא התייצבה בפני אולמרט, דרשה ממנו בקול ענות חלושה להתפטר, ולא - היא תישאר בממשלתו ... אחרי שבועות רבים שבהם ניסתה לבנות לעצמה תדמית של יורשת נקייה ומתאימה, הופעתה החרצופית הצביעה על חוסר ניסיונה וחוסר התאמתה לראשות המערכת. גם אם דו"ח וינוגרד לא היה כולל פסילה גורפת של כל חברי הממשלה, פעולתה הפתטית של לבני הראתה מה ערכה וכוחה.
אבל, אין לשכוח שדו"ח הוועדה התייחס ל-כ-ו-ל-ם, לרבות שמעון פרס. על ניסיונו כבר נכתב כאן: "עוד ניסיון כזה ואבדנו". אמנם, מדובר באיש רב-פעלים וניסיון, אבל אין זה התנאי היחיד להתאמתו של אדם לשני התפקידים הבכירים ביותר, שאליהם הוא חותר במקביל: נשיא המדינה וראש הממשלה. לא רק גילו המופלג (84) הופך אותו לבלתי מתאים ולא רק עדותו התמוהה בפני ועדת וינוגרד, אלא גם ובעיקר תפקודו ב-14 השנים האחרונות, מאז אוסלו. כאיש המזוהה יותר מכל אדם אחר עם קו השבר בחייה של מדינת ישראל ולשסע העמוק בחברה הישראלית, אין האיש יכול לשמש כסמל מאחד.
כמי שגרר את ישראל למלחמה הממושכת ביותר בתולדותיה, מלחמת אוסלו, שעלתה עד כה בלמעלה מ-1,400 קורבנות, וכמי שאינו מוכן להפנים את גודל המשגה וחומרת המצב שאליו הידרדרה ישראל כתוצאה משיגיונותיו, אין הוא ראוי להיות ראש ממשלה. למלחמה זו טרם מונתה ועדת חקירה ממלכתית, ולפרס טרם נשלח מכתב אזהרה מטעם ועדה הכרחית זו, אבל מוטב היה אילו הסתגר בביתו, בהמתנה למכתב כזה. דברי וינוגרד שצוטטו לעיל הם המזער שניתן היה לכתוב בוועדת החקירה הממלכתית, שטרם מונתה לגבי תהליך קבלת ההחלטות בעניין אוסלו. הסכם אוסלו, שהוצג באופן שקרי ומגמתי כ"ניסוי", היה מנוגד לכל אחד מן הכללים הקבועים באמנת הלסינקי לגבי המותר והאסור בניסויים בבני-אדם.
אנחנו הבוגרים של סתיו 93'. אנחנו חזינו באשליית "המזרח התיכון החדש", הוקענו כאשר סירבנו להשתתף בחינגת "השלום", ספגנו קיתונות של הסתה בגלל פשעו של יחיד. כעת, איננו יכולים להסכים למנהיגותו של מי שלמרות הישגיו בעבר, גרם לישראל נזקים כה חמורים, שהציבור הישראלי טרם קלט את מלוא משמעותם. ישראל שלפני אוסלו אינה דומה לישראל שאחרי אירוע טראומטי זה.
הגעתו של פרס למשכן הנשיא או ללשכת ראש הממשלה, כתוצאה מתרגיל מסריח נוסח 2007, היא ללא ספק עיוות רצונו של הבוחר. אין מנוס לפיכך מבחירות בהקדם המרבי.
מומלצים
